אנחנו דואגים כבר מעכשיו: האם מבקר המדינה הנוכחי מיכה לינדנשטראוס מבשר תחילתו של עידן חדש, או שמא מדובר חלילה בתופעה חד-פעמית, שלאחריה נחזור ונשקע בתוך הכלום הקרוי שום דבר.
מיכה לינדנשטראוס לוקח את העבודה ברצינות.
תפיסת התפקיד שלו והתוכן המרענן שהוא יוצק לתוך תפקידו גורמים פה ושם לעצבנות.
הוא גורם לכמה וכמה אנשים לנדודי שינה.
מבקרי המדינה, קודמיו של לינדנשטראוס, מעקמים חוטם נוכח שיטות עבודתו. אבל זה מובן ואנושי: הוא מגמד אותם.
פה ושם תמצא גם מי שמינו עצמם לשומרי החומות של הדמוקרטיה, המביעים חרדה, כאילו מלומדת, למעמדו של מוסד מבקר המדינה.
הממונים על אכיפת החוק, מהיועץ המשפטי לממשלה ומטה, מוצאים עצמם פתאום אל מול מבקר חסר מנוח, שבמקרה הצורך מדרבן אותם להניע את גלגליו העצלים של ההליך הפלילי.
המבקר האנרגטי הזה פותח חלונות לרווחה לרוח פרצים. לא עוד דוח שנתי בלבד, שתועלתו בעיקר ליצרני הנייר. עכשיו גם דוחות ביקורת דינאמיים וזריזי רגליים, בכל עונות השנה, ולפי העניין.
לינדנשטראוס יודע היטב, ששיתוף פעולה מושכל עם כלי התקשורת יכול להניב אינפורמציה חשובה שלא תסולא בפז.
מה מניע את לינדנשטראוס? מה איכפת לנו. העיקר שהוא מנקה את האורוות באמונה ובלא משוא פנים.
אדוני מבקר המדינה: המשך במלאכת ההצלה ובמלוא הקיטור! גרור אותם החוצה מתוך המחילות אל אור השמש המחטא! קרצף ביסודיות! צחצח בכל מקום! התייחס אל צווחות התוקפים אותך כאל מוזיקה ערבה.
כי השחיתות כבר זורמת ברחובות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
