דיאגנוזה על דמוקרטיה מונשמת (4)

מקובלת הדעה, שסקר הוא "צילום" של מצב רוח זמני. ומה אם אותו "צילום" חוזר על עצמו, לא חשוב מתי עורכים את הסקר? במקרה כזה, המילה "זמני" נשמטת. בכל סקרי האמינות - לאורך תקופה - הפוליטיקאים בישראל תופסים את המקום האחרון. אני מדגיש: המקום האחרון!! זה מסוכן לדמוקרטיה. יש כאן קריצה, למי שיש לו בראש רעיונות על צורת משטר אחר.

הציבור סולד מפוליטיקאים. לא מאמין להם, ומתייחס אליהם כאל חבורת מושחתים, שרק אינטרס אישי מדריך אותם. הסלידה הזו מסוכנת. בשנים האחרונות, בעיקר מאז עלייתם לשלטון של עמרי ואריאל שרון (עמרם מצנע: "שרון הוא ראש משפחת פשע". "דון קורליאונה"), המצב התדרדר לתהומות שלא ידענו בעבר. המצב כל כך קשה, שהגענו לעידן שהפוליטיקה מתנהלת על-פי שיטה, שבתחרות על עמדות השפעה, יש לשקרנים ורוקחי קומבינות, יתרון משמעותי על דוברי האמת.

עוצמתם והשפעתם של המושחתים ותומכיהם גדולה. את התומכים אני מחלק לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה, יש את אלה שיגוננו עליהם מפחד שמא סילוקם, יביא עלינו שלטון ימני. מבחינתם, עדיף "אתרוג" מושחת עם אידיאולוגיה שמאלנית, על שלטון ימין. הם נכנסים לאולפני טלוויזיה, ועם הבעה של נביאים בשער, הם מתקיפים את מר לינדנשטראוס "שהכניס סגנון חדש למוסד מבקר המדינה".

אחד מהם, ולא היחיד - הוא פרופ' אריק כרמון, נשיא המכון לדמוקרטיה. ביום פרסום המידע על חשד למעשים פליליים נגד אולמרט בפרשת המינויים, הזדעק כרמון מול מצלמות הטלוויזיה: "מבקר המדינה חייב בדין וחשבון לכנסת. הוא לא צריך לקיים את הדיאלוג שלו עם הציבור דרך התקשורת" (ערוץ 1 / 4.9.06). הרב אייכלר הזכיר לו באותו דיון, שדוח המבקר הקודם בעניין המקלטים בצפון, מעלה אבק, מבלי שאף אחד התייחס אליו.

המומחית לקונסטיטוציה, ד"ר סוזי נבות, הזהירה אנשים מהסוג של אריק כרמון, לבל ייצרו דה-לגיטימציה למוסד המבקר, מפני שהאינטרס של כולנו מחייב לכבד אותו. "מבקר המדינה היום, הוא שומר הסף במקום שיש בו הרבה שומרי סף ישנים ורדומים". "ישנים ורדומים"? מעניין אם התכוונה למזוז, ו/או כלבי השמירה.

בקבוצה השנייה יש אנשים ישרים שמחוברים למושחתים. חלקם נוסעים חדשים בספינת המושחתים (כמו צמד הפודלים: הח"כים עתניאל שנלר, ופרופ' מנחם בן-שושן), ומבקר מדינה קשוח, שמשוטט בספינתם עם מקדחה, מכניס אותם ללחץ. התקפתם עליו, תכליתה הפחדה, לבל יהין לקדוח בקרקעית הספינה, שאולמרט הוא רב החובל שלה.

המושחתים עצמם שמכירים את ייסורי הגמילה מהשמנת, חוששים שהמבקר ייקח מהם את הקערות הגדושות כל טוב. יש ביניהם כאלה שפוחדים למצוא את עצמם משוגרים מהמקלדת של המבקר, היישר לחדרי חקירות.

אם השחיתות היא עלטה מוסרית ודמוקרטית, הרי שמבקר המדינה הנוכחי, כבוד השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, הוא קרן אור באפילה. אני מדמיין אותו מול אנשיו, מרביץ בהם ציונות, בנוסח "באנו חושך לגרש". יש לו תפקיד קשה.

מדינה קטנה כמו שלנו, הנתונה לסכנה קיומית, אין לה את הלוקסוס לחגיגות שחיתות על הטיטניק. מהבחינה הזו, מר לינדנשטראוס הוא משבית השמחה. ועל כך מגיע לו הרבה תודה ועידוד ממיליוני "אזרחים פשוטים". אין לי ספק שהוא זקוק לזה, ועוד יותר אין לי ספק, שאנחנו זקוקים למבקר מדינה חזק, קשוח, ו"חולה ניקיון".

(במאמרים הבאים בסדרה, אתייחס אל מפלגות השלטון, והאלטרנטיבה).