8 בספטמבר 2006, בילעין. כמדי יום שישי בשנה ושבעה החודשים שחלפו, מתכנסים תושבי הכפר בילעין להפגנה השבועית, למחות נגד בניית גדר ההפרדה על אדמות הכפר, גדר ההפרדה (או חומת ההפרדה) היא מערכת ביצורים ומכשולים המוקמת על-ידי ישראל מאז 2002, ומטרתה לחצוץ בין התושבים הפלשתינים ביהודה ושומרון לבין מרכזי אוכלוסיה ישראלים. כ- 70 משתתפים, ביניהם תושבי הכפר, פעילים ישראלים ופעילי זכויות אדם זרים מתחילים בצעדה לעבר הגדר. המפגינים נושאים כרזות באנגלית ועברית, ענפי זית, ודגלי פלשתין, בין המפגינים תושב הכפר על כסא גלגלים ופעיל ישראלי המסתייע בזוג קביים. מולם ניצבת מחלקה של מג"ב.
ההפגנה מתקדמת לאורך הכביש הראשי של הכפר ולכיוון השדות, מפקד המחלקה מכריז במגפון בערבית ועברית כי השטח הינו שטח צבאי סגור. המפגינים ממשיכים להתקדם. ל', פעילת זכויות אדם מארגון הסולידאריות הבינלאומי (ISM) מפוחדת. בהפגנה הקודמת נפגעה מכדור גומי שנורה ע"י החיילים ברגלה. היא מהססת אבל ממשיכה לצעוד בידיים מורמות, כשאר הצועדים, לעבר החיילים. פעילי ISM שוכרים דירה במרכז הכפר ומקיימים נוכחות שוטפת לאורך כל תקופת המאבק במטרה לשמש גורם ממתן בין החיילים לתושבים.
רימון גז מדמיע נורה מטווח קצר אל שורות המפגינים. הם מתפזרים לצדי הכביש כדי לא לשאוף את העשן אבל חוזרים לצעוד, חיילי מג"ב מתמקמים בשורה אחת ומתחילים להדוף אותם בעזרת אלות חזרה, תוך מספר דקות נפגעים ממכות אלה מספר מפגינים, ביניהם גם ישראלים וזרים, ומפונים לצדי הדרך ע"י הצועדים האחרים. אמבולנס של הסהר האדום מוזעק למקום כדי לפנות את אחד המפגינים שאינו מסוגל לצעוד על רגליו. אחד הפעילים הישראלים צועד חזרה למרכז הכפר לאחר שנפגע בידו, רק לאחר שהוא מפונה לבית החולים בישראל מאובחן שבר בידו ממכת אלה. במהלך הפגנות קודמות נפגעו מאות מהמפגינים ממכות אלה.
במהלך ההפגנה הפעם לא נורו כדורי גומי. לפני כשלושה שבועות ב- 11 לאוגוסט, נפגע פעיל ישראלי, עו"ד לימור גולדשטיין, מכדור גומי שחדר לראשו וגרם לפגיעה נוירולוגית קשה. אחד מתושבי הכפר ספג גם הוא פגיעה דומה בראשו במהלך הפגנה.
ההפגנה אורכת כשעה וחצי, במהלכה נורה גז מדמיע לעבר המפגינים וגם אל בין הבתים והמטעים הסמוכים לכביש. משלא הצליחו להגיע לגדר, חוזרים המפגינים למרכז הכפר. מספר ילדים מהכפר מיידים אבנים לעבר כוח מג"ב בתום ההפגנה, למרות ניסיונות שכנוע של המבוגרים, כוח מג"ב ממשיך לירות לעברם גז מדמיע.
קרולין, סטודנטית בת 19 מבלגיה, צועדת בין הפעילים הזרים, היא הגיעה לכאן בעקבות הפרסום הבינלאומי לו זכה הכפר מאז תחילת ההפגנות בפברואר 2005 על-מנת לנסות ולהבין את מהות הסכסוך, היא מספרת על חשיפה עצומה לה זוכה הנושא דרך תנועת היהודים הפרוגרסיבית בבלגיה. קרולין נפגעה קלות משאיפת גז מדמיע במהלך ההפגנה אך לא נזקקה לטיפול רפואי.
עדנאן, מתושבי הכפר, מסביר על עתירת בג"צ ועל צו המניעה לעבודות הבניה והאכלוס שהוצא בעקבותיו לישוב מודיעין עלית (שכונת מתתיהו מזרח).
בג"צ דן בעתירתם של תושבי הכפר בילעין כנגד החרמת אדמות הכפר לשם בניית גדר ההפרדה. ההפקעה היא בהיקף של 60 אחוזים מאדמות הכפר - 2,300 דונמים מתוך 4,000. העותרים מיוצגים על-ידי עורך הדין מיכאל ספרד. בהרכב ישבו השופטים ברק, ביניש וריבלין.
בעתירה טוען עו"ד ספרד, כי מטרת הפקעת האדמות איננה בניית גדר ההפרדה, אלא בנייתה של ההתנחלות מודיעין עילית: "תוואי הגדר נבחר שלא מטעמים ביטחוניים אלא מטעמיה של ההתנחלות מודיעין עילית, אשר ביקשה ומבקשת להתרחב אל עבר השטחים שממזרח לה. תוואי הגדר עוקב אחר תוכניות מתאר שבקטע הרלוונטי לעתירה אף אינה תוכנית מאושרת וחלקה אף מצוי מחוץ לשטח השיפוט המוניציפאלי של ההתנחלות, ולא אחר קו טופוגרפי או קו הבתים של ההתנחלות או כל קו שיכול להיחשב כביטחוני. למעשה בחלק נכבד מהתוואי תעבור הגדר העתידית בקרקעיתו של מדרון שבוודאי אינו יכול להיחשב כאזור אסטרטגי שולט".
השופטת איילה פרוקצ'יה הורתה להפסיק את העבודות בבילעין עד לדיון בעתירה. המנהל האזרחי הודה כי היתרי הבניה שניתנו לשכונת מתתיהו מזרח שבהתנחלות ניתנו שלא כדין. גם משרד המשפטים הודה כי הבניה במקום מיועדת להרחבת ההתנחלות מודיעין עילית.
ממשרד עו"ד ספרד נמסר כי שלוש עתירות הוגשו לבג"צ במהלך השנה וחצי האחרונות. העתירה הראשונה הוגשה נגד תוואי הגדר הנוכחי המנתק את תושבי הכפר, חקלאים ברובם, מאדמותיהם. העתירה השנייה הוגשה כנגד חוקיות הבנייה של שכונת מתתיהו מזרח במודיעין עילית, העתירה השלישית עוסקת בחוקיות ההכרזה על אדמות הכפר שמעבר לגדר כאדמות מדינה. בעתירה השנייה ניתן הצו להפסקת העבודות והאכלוס במתתיהו מזרח עד לדיון. ממשרד עו"ד ספרד נמסר גם כי לטענות לפיהן האדמות נרכשו כחוק מידי תושבי הכפר לא ניתנו שום סימוכין ולא הוצגו שום מסמכים התומכים בטענות אלו למרות בקשות חוזרות ונשנות של עו"ד ספרד.
ההתנגדות בכפר זוכה להד תקשורתי נרחב בעולם, בשום ישוב פלשתיני אחר בו הוחרמו אדמות בגין תוואי הגדר לא נמשך המאבק זמן רב כל כך. שנה ושבעה חודשים שההפגנה מתקיימת מדי יום שישי. גם בצה"ל לא נערכו להתנגדות ארוכת טווח שכזו. הצלם והבמאי שי כרמלי-פולק צילם סרט דוקומנטרי בשם "בילעין חביבתי" המוצג בימים אלו ברחבי הארץ ומתעד את ההתנגדות בבילעין מראשיתה.
בבילעין מתגוררים כ- 1,700 תושבים, רובם חקלאים, מגדלים זיתים, תאנים ועזים. כפר קטן, שתי חנויות מכולת, בית ספר אחד ומסגד אחד ברחוב הראשי. התושבים דוברים עברית רהוטה. זכר לזמנים עברו בהם עבדו וסחרו עם הישראלים. הכפר נחשב למתון מבחינה פוליטית ודתית. מעולם לא יצאו מפגעים מהכפר ולא הוגש סיוע למפגעים. התמונה עלולה להשתנות אם לא יוחזרו לרשות לכפר האדמות החקלאיות מהן התפרנסו התושבים.
חזרה למרכז הכפר, המפגינים מתפנים לסקור את הנזקים ולהעביר רשמים. ניר, פעיל ישראלי שנפגע במהלך ההפגנה, מספר על החברות שנרקמת בין יהודים וערבים במקום הזה. כולם מסכימים שהטוב שצמח מגדר ההפרדה הוא החברות, השיתוף. הילדים בכפר מכירים גם ישראלים אחרים מלבד החיילים, גם הדימוי המקובל בישראל של ערבים פלשתינים נסדק כאן. במקום להפריד, הם מסכמים, הגדר מקרבת בין העמים. המאבק על הגדר הוא, אולי, פתח לתקווה לדו קיום פלשתיני-ישראלי בארץ הזו. פתח קטן.
הכפר בילעין הוא אחד המקומות הבודדים בעולם בהם נוצרו קשרי שיתוף וחברות בין ערבים מוסלמים ויהודים. בציבור הישראלי רווחת התפיסה לפיה גדר ההפרדה היא פתרון היחיד לסכסוך הפלשתיני- ישראלי, בכפר בילעין הדברים נראים היום אחרת.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
