אותנטיות אורבאנית

אני אדם אורבאני. יש לי את העיר שלי, איני יכול לחיות בפרבר, אני מבקר בו, חש אותו ומבקר אותו. הפרבר שאני רואה, משכפל את מרכיביו הגנטיים – שכונות שלמות הנבנות ע"י אותו יזם מורכבות מבניינים זהים זה לזה. השכפול הסביבתי גורר אחריו מן ניסיון לשכפול תרבותי וחברתי מלאכותי. ההבדלים הטבעיים שבין בני הקהילה השונים מוצנעים, בכדי שלא יהיו מקור למתח חברתי – כלכלי. בניגוד לפרבר, מרכזי הערים מאפשרים יותר לבטא את תכונותיו של השונה והאחר שבין אדם לאדם, משפחה למשפחה, רחוב לרחוב. העיר "הקלאסית" מגישה פתרונות שונים, וסביבות מגוונות. הדמיון הסביבתי שבבניה הפרברית מסרס את השוני האנושי, את הטבעיות היפה שכל אדם מביא עמו.

כמה מהקליינטים שלי אמרו לי שהם מייחלים לעצמם זהות סביבתית, שתצהיר בעדינות כי הם ולא השכנים שלהם גרים כאן. הם רצו דגל אישי שיתנוסס בחזית ביתם, אבל לא יעורר רעש ויזואלי או אנטגוניזם חברתי, הם חיפשו שווה אבל שונה, דומה אבל אחר, לא העתק. בפרבר קשה מאוד להשיג את זה, המלצתי להם לעבור לעיר או להפך, לישוב מרוחק ממש שבו הם יכולים לממש את חזונם האישי. הדמיון הגיאומטרי רוצה להדגיש את השוויון שאיננו, את הקולקטיב המלאכותי. הדמיון המאולץ יוצר מתח לא טבעי, שכן החזיתות הדומות מסתירות מאחוריהן אנשים שונים, משפחות שאינן דומות זו לרעותה, פרטים המחפשים דברים שונים שמתאימים רק להם. האופי האישי השונה מאדם לאדם מוכיח שוב ושוב כי למתכנן כי אין כל סיבה אנושית לייצר שכפולים גנטיים שאינם מתאימים לאספירציות של כולם.

הסביבה הפרברית מקבצת בתוכה לעתים קהל שמגיע ממקומות שונים, מרקע שונה ומורכבות אחרת. בפרבר התושב חייב להתאים את עצמו לקונצנזוס, לכל מה שקיים ונדרש בסביבה החדשה שלו. בדומה למה שקרה בקיבוצים של פעם ובמדינה של פעם, האותנטיות של הפרט נרמסת. ומנגד, לא כולם מגיעים ממצב כלכלי או תרבותי דומה ולכן המתח הכלכלי - חברתי עולה. ילדים (והוריהם) רוצים שיהיה להם מה שיש לשכנים שלהם בעיקר כדי להרגיש שווים בתוך הקהילה. מאחר שהשוויון אינו קיים, התסכול והמרדף הנואש למעמד ולכסף הולכים וגדלים.

בעיר המורכבת מפסיפס אנושי ההתמודדות עם ההבדלים היא שונה, שכן עצם הימצאותם של ההבדלים הינה "טבעית" יותר. האנשים יכולים להישאר עצמם, ולא להיות מותאמים לשכן או השכנה שלידם. בעיר האותנטית והאנונימית יש הרבה פחות צורך להשתנות כדי להתאים לסביבה, האדם יכול להיות מה שהוא בקלות רבה יותר. לכן במרכזי הערים הגדולות בעולם ניתן לראות סוגי אוכלוסיה שונים מאד זה מזה מתערבבים ברחובות. אין "חובה חברתית" ללבוש את המסכה או המדים שלובשים כולם במרחבים הפרבריים הקולקטיביים. אני מעדיף סביבה יוצרת מאשר סביבה מגיבה, אני אוהב רב-גוניות יותר מאשר חד-גוניות, אני רוצה להיות "אני", לא כמו כולם, ללא התאמות, ללא שינויים פלסטיים או משחקי מעמד. אני רוצה להיות אמיתי וטבעי.