האפיפיור וההתנצלות

האפיפיור בנדיקטוס ה-16 התנצל (17.09.06) על דבריו שבוע קודם לכן בגרמניה, והסביר, כי הציטוט שהקריא על הנביא מוחמד לא שיקפו את דעתו. בנאום בפני עולי רגל בארמון הקיץ שלו אמר האפיפיור: "אני מצטער מאוד... המלים היו למעשה ציטוט מכתבים מימי הביניים, שאינם משקפים בשום צורה את עמדתי האישית". מנהיג האחים המוסלמים, הארגון האיסלאמי הבינלאומי הגדול ביותר, לא הסתפק בנוסח ההתנצלות הזה ודרש מהאפיפיור לפרסם התנצלות ברורה יותר.

מול האפיפיור עמדה חזית איסלאמית אחידה שתבעה את עלבונה על מה שהוגדר כ"פגיעה בכבודו של הנביא מוחמד, חותם הנביאים". הקו הבולט בתגובה לדברי האפיפיור הייתה ההתייחסות לאומה האיסלאמית כזו הנתונה תחת מתקפה כוללת "צלבנית - ציונית", אשר חותרת בין היתר לחתור תחת אושיות האמונה האיסלאמית. האיסלאם, אליבא מבקריו של האפיפיור, נמצא במגננה, ומוקנית לו לפיכך זכות ההגנה העצמית כדי להגן על כבוד דת האיסלאם, האמונה האיסלאמית וכל הנביאים ובראשם הנביא מוחמד.

המניע המרכזי, שעמד ביסוד התנצלות האפיפיור, היה ככל הנראה הרצון למנוע הסלמה בתגובות של הארגונים האיסלאמיים, אשר הזהירו מפני פגיעה ב"שלום העולמי" וחלקם אף עודד פגיעה בנוצרים כפי שאירע בימים האחרונים במקומות שונים בעולם (שריפת כנסיות, רצח אנשי כמורה, התנכלויות ואיומים על חיי מאמינים נוצרים וכדומה). נראה, כי המתיחות בין הדתות שככה מעט עם פרסום ההתנצלות של האפיפיור, ואולם ספק רב אם היא תוכל למנוע את ההתפרצות הבאה.

השיח' קרדאווי: "האיסלאם יכבוש את העולם"

יסוד העימות בין האיסלאם למערב אינו נובע עוד מריאקציה לכיבושי המערב או מתחושת נחיתות איסלאמית מול התרבות הטכנולוגיה המערבית. התגובה של האיסלאם הפונדמנטליסטי לציביליזציה המערבית נשענת מאז סוף שנות השבעים של המאה הקודמת (עליית שלטון איסלאמי באירן) וביתר שאת משנות התשעים ("הניצחון האיסלאמי" על ברה"מ באפגניסטאן, שלטון הטליבאן, הקמת אלקאעדה וגרורותיה ברחבי העולם וההתחזקות הפוליטית של הזרמים האיסלאמיים בעולם הערבי) על תחושה של הישגיות, תקווה ואמונה, כי סימני ההתעוררות האיסלאמית מצביעים על תהליך היסטורי דטרמיניסטי, שיוביל במאה ה - 21 להחזרת עטרת האיסלאם ליושנה ככוח הדומיננטי בעולם.

לא האיסלאם תחת מתקפת תרבות מערבית, אלא דווקא המערב, הפותח את שעריו, מתוך תפיסה של פלורליזם, למטיפים דתיים הקוראים בגלוי להחלת ה"שריעה" (ההלכה האיסלאמית) במדינות המערב המארחות. בדיקת הנתונים הרשמיים של ממשלת סעודיה, העומדת בחזית ה"דעווה" (הפצת האיסלאם) העולמית, מראה על תנופה אדירה מדי שנה של בניית מסגדים ומרכזים איסלאמיים במדינות המערב הממומנים בכספי הפטרו דולרים. מנגד, בולטת ההתנגדות הנחרצת של המדינות האיסלאמיות לאפשר בשטחן פעילות מיסיונרית דומה של דתות אחרות, וקל וחומר לבנות בתי תפילה ומרכזים דתיים לשאינם מוסלמים.

לא רק זו, הארגונים האיסלאמיים, ובהם האחים המוסלמים, אינם מסתירים עוד את כוונותיהם התוקפניות כלפי הנצרות בכלל והוותיקן בפרט. השיח' יוסוף קרדאווי, מחכמי הדת החשובים בימינו, ובעבר מועמד לתפקיד מנהיג האחים המוסלמים, קבע בפסק הלכה (2003), כי האיסלאם ינצח, ישתלט על העולם כולו ואחד מסימני הניצחון יהיה כיבוש רומא בירת איטליה בידי המוסלמים. כיבוש אירופה והבסת הנצרות יתאפשרו, בראייתו, באמצעות הפצת האיסלאם בתוך אירופה, עד אשר יהיה בכוחו של האיסלאם להשתלט על כל היבשת.

קרדאווי אינו לבד. השייח' חוסיין בן-מחמוד כתב ב-19 ביולי 2005 באיגרת שפורסמה באתר של אל-קאעידה, כי מטרת האיסלאם היא "להניף את דגלי הג'יהאד ברומא... להפוך את הבית הלבן למסגד, להנהיג את שורות המתפללים (המוסלמים) בקרמלין ולהציב את המואזין, שיקרא לתפילה מעל בניין הפרלמנט בלונדון". גם השיח' אחמד יאסין, מייסדה של תנועת החמאס, הגדיר את יעד הג'יהאד כ"השלטת דת האיסלאם בעולם" ועודד את המאמינים לצאת לג'יהאד ולהתכונן למערכה ארוכה נגד ארה"ב בהבטיחו, כי המאה הנוכחית, המאה ה - 21 היא "המאה של האיסלאם, המאה של השחרור, המאה של הניצחון ומימוש היכולת".

התנצלות האפיפיור עלולה להתפרש על-רקע זה דווקא כסימן של חולשה מול כוחו הגובר של האיסלאם. קניית השקט הזמני לא תבטיח בהכרח תיקון היחסים בין האיסלאם לנצרות והשתתתם על דיאלוג, עיון ודיון תיאולוגי, ולא תביא לזניחת החזון האיסלאמי, הקורם עור וגידים, לכבוש עוד במאה הנוכחית את רומא והוותיקן. דפוס התגובה האיסלאמית המצטיירת בפרשת זו, וקודמתה "הקריקטורות הדנית" הינה תביעה מיידית להתנצלות מלאה, העמדה לדין של הפוגעים באיסלאם (גזר דין מוות), ואיום באלימות ובטרור אם לא יעשה כן. צא ולמד, מה יהיו התנאים, שיוצגו למערב בפרשה הבאה, לאחר שבידי אירן יהיה נשק גרעיני, ואם מדינה מוסלמית סונית גדולה תיפול לידי שלטון האיסלאם הרדיקלי.