"שלום עכשיו" אינה מרפה. העובדה שהמנכ"ל שלה נמצא בשירות מילואים, אינה סיבה להפסקת הפעילות להחלשת ישראל ולהכנעתה. במודעת-ענק, בעיתון הארץ כמובן, חסרת מעצור ונימוס, מטיחה "שלום עכשיו" בראש הממשלה: "אולמרט השתגעת?".
קריאה תמוהה במקצת, שהרי "שלום עכשיו" אינה יכולה לצפות ולקוות לממשלה (עדיין בלי ליברמן) טובה מזו הנוכחית, לשיטתה. ממשלה שקמה על ברכי הטראנספר והעקירה של יהודים מיישוביהם בארץ-ישראל, ממשלה שכוננה על בסיס התוכנית המוצהרת להמשיך בבוא העת בנסיגות חד-צדדיות ביו"ש, ממשלה שכמה מן הבולטים בה סטו 180 מעלות מחינוכם על ברכי מורשת ראש בית"ר לכמעט אימוץ של תורת "מר"צ" והשמאל הקיצוני, ממשלה שנושא התפקיד החשוב ביותר בה - מלבד הראש - שר הביטחון, הוא האיש האחרון שמתאים לתפקיד רב האחריות הזה. קיץ תשס"ו בדרום לבנון הוכיח זאת.
במה דברים אמורים אפוא? "שלום עכשיו", מתברר, אינה מסתפקת בלחץ על הממשלה הנוחה והכנועה הזו, שתפעל ביתר נמרצות נגד התנחלויות ומאחזים ביו"ש. עתה היא החליטה לפעול בשירותו של השליט מ"ציר הרשע", הלא הוא נשיא סוריה, גם בחזית נוספת, זו המעניינת במיוחד את אסד-הבן.
מאז ביקר אצלו בדמשק באופן מופקר ומחפיר חבר-הכנסת הישראלי עוכר ישראל, עזמי בשארה, בלי שרשויות החוק נקטו נגדו פעולה ממשית - הכל פרוץ אצלנו בנושא הסורי. בשארה הוא כנראה "הלוחש לסוסים" לבשאר, הוא כנראה זה שנתן לו עצה יח"צנית, השווה זהב, לאמור: צא בהכרזות שלום והבך את הישראלים ואת ממשלתם ורכוש את אהדת המערב ואולי גם את אהדת ארה"ב של בוש.
ואכן, זה כמה שבועות שהשליט הסורי מתעטף באיצטלה של רודף שלום, המעוניין במו"מ, תוך שהוא מלווה הצהרותיו נוטפות הדבש באיומי מלחמה חד-משמעיים. פוליטיקאים מן השמאל שלנו - ועמם כמה פובליציסטים תבוסתניים כדוגמת אלוף (מיל.) שלמה גזית ("אינני בא להגן על דמשק", הוא מנסה להרגיע) - "קפצו על המציאה" ומיד יצאו בהכרזות, שיש להיענות לרוח החדשה הנושבת מסוריה לעבר ישראל, ולהסכים למו"מ.
כל בר-בי-רב מבין, שמבחינת סוריה המלים "משא-ומתן" שוות לשתי המלים "נסיגה מהגולן". גם דני יתום ויהושע שגיא מבינים זאת, אבל לדידם - מה רע בכך? תמורת שלום מלא, נייר שסוריה חתומה עליו, נמסור להם את מבוקשם, נהרוס את כל מה שנבנה והוקם בארבעים שנות שלטון ישראל ברמה, ונרד למטה אל העמק הנחות.
משא-ומתן? - הסורים לא יוותרו בו אפילו על סמ"ר אחד, על גרגר חול אחד, ולא יחתמו על שום הסכם עד שלא יובטח שרגליהם ישכשכו במימי הכנרת.
העצות שנתן עזמי בשארה לבשאר אסד כבר מניבות פירות באושים בישראל. הקריאות למו"מ, מצד מי שמשך בחוטי החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה ונותן חסות לקיצונים שבין מנהיגי הטרור הפלשתיני, כבר מעוררות "מהומה" במדינת היהודים. מתפלמסים, מתפתים, מוכנים לזוז, לרדת, להיענות לכל התביעות הסוריות "הצודקות".
מישהו מזכיר בוויכוח המתלהט את חוק הגולן? מישהו מזכיר את החוק הבינלאומי שמכיר בתביעתנו המוצדקת לשטח שנלקח מידיו של מי שתקף אותנו שנים על גבי שנים ממרומי מצוקיו?
ועתה מצטרפת למקהלה הצורמת - כמובן "שלום עכשיו". בסגנון בוטה היא תוקפת את ראש הממשלה, מתוך הנחה שגויה, שמי שהיה שותף לעקירת גוש קטיף ומשתעשע ברעיונות של התכנסויות פה ושם, עשוי להתפתות לעשות מעשה "גדול", "היסטורי", ולהרהר במיפגש-פיסגה בבירה הסורית. שם, על צלחת חומס דמשקאי, אולי תתחיל העקירה גם ברמת-הגולן.
"אתה אומר לא?" - מתריסה מודעת "שלום עכשיו" בראש הממשלה, וכבר מהלכת עליו אימים, ש"טריקת הדלת לסורים" תדרדר את האזור למלחמה. במילים אחרות: אהוד אולמרט וממשלת ישראל דמם בראשם, הם שגרמו, גורמים ויגרמו "לדרדור האזור למלחמה", אליבא ד"שלום עכשיו".
לא צריך להיות איש ימין, כדי להבין שעל רמת הגולן אין מה לדבר. לא צריך להיות מתיישב ותיק בקיבוץ בגולן, כדי להכיר בכך שהגולן הוא מ- 1981 חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, מן החוק והשיפוט שלה, ועליו אין מנהלים מו"מ. בעניין רמת הגולן, תחושתנו היא שיש לתת אמון בראש הממשלה ובהכרזותיו, שלעולם לא נרד מרמת הגולן.
רבה התקווה, שאהוד אולמרט לא ייבהל מ"שלום עכשיו", מקריאותיה המשתגעות של התנועה הבלתי-נלאית הזאת, ולא ימהר להיכנס למלכודת שבשאר ובשארה מנסים להכניסו לתוכה. כן, בהחלט יש מקום לבחון אפשרות של מו"מ עם סוריה, אחרי שתוכיח במעשים כי פניה לשלום, ולא נבקר את ראש הממשלה אולמרט אם יגיע אי פעם בעתיד למעמד היסטורי של פיסגה עם אסד. רק יהיה עליו להבהיר עוד בפתח השיחה, ואולי אף קודם קיומה, כי זכותנו על רמת הגולן עולה אלף מונים על זכותו. ישראל אף תשמח לארח באזור הזה הפורח מזה ארבעים שנה, תיירים סוריים שיבואו בין השאר לשכשך רגליהם במימי הכנרת.
נכון, חזון אחרית הימים, רחוק מאוד מחלומה של "שלום עכשיו". זו הרי רוצה כניעה עכשיו. כניעה ביהודה ושומרון, כניעה בירושלים וכניעה בגולן. זו ששואלת באותיות של קידוש לבנה את אולמרט, האם הוא השתגע? - ואינה בודקת את עצמה עד לאיזו תת-רמה של שגעון אנטי-ישראלי הגיעה היא, בתמיכתם של מממנים מן הארץ ומחו"ל, שאינם דורשי טובתה של ישראל.
