עמיר פרץ - יש מוצא!

האג'נדה של העכבר מאוד צנועה: הוא מחפש משהו לאכול, ואם יש עכברה בסביבה, אז קצת התעמלות כדי להביא צאצאים, ו... למות מזיקנה. כדי להתממש, הוא חייב להיות זהיר וחשדן. עכבר לא נכנס ככה סתם למלכודת עכברים. חתיכת גבינה צהובה מטריפה אותו.

עמיר פרץ לא היה נכנס ככה סתם למשרד הביטחון: הסיטואציה שבה חצוצרות מלוות את צעידתו בקריה על שטיח אדום, לאורך לובשי מדים זקופים - היא הגבינה הצהובה שלו. דומה שהיום אין מחלוקת: מבחינתו של עמיר פרץ, תיק הביטחון הוא מלכודת.

אחרי שהתפאר מול מיליוני אזרחים שבזכותו - ה"אג'נדה החברתית" הסיטה את הביטחון הצידה, ואחרי ששכפל הצהרה על קיצוץ בתקציבי הביטחון לטובת הרווחה, ואחרי שכפה על אולמרט סיבוב בבתי תמחוי - הוא היה חייב להתעקש על תיק האוצר!!

עמיר פרץ בישיבת מטכ"ל זה כמו טומי לפיד בישיבת מועצת חכמי התורה של ש"ס. יותר קל לדמיין את ציפי לבני שומעת במשך שלוש שעות שיחת אופנוענים על אגזוזים וקסדות, מאשר את עמיר פרץ שומע אנשי צבא מדברים על טילים וטנקים. אין לי ספק שמאחורי גבו הם היו מריצים דאחקות על חשבונו.

כמו שמוח של מלחין מייצר מנגינות, המוח של פרץ מייצר רעיונות לשביתות. צבא והוא זה שני הפכים. אין טעם להכביר מילים על הטעות של פרץ שקיבל (ואולמרט שנתן) את משרד הביטחון. מבחינתו, התיק הזה הפך "תיק". המלכודת שהוא נמצא בה, מחוררת. הוא שומע הכול. כמו עכבר לכוד, הוא מייגע את מוחו רק בדבר אחד, איך יוצאים מזה, בלי להיתקל ביציאה בברוטוסים.

ברטרוספקטיבה, ניתן לשלוח את הקלטת שבה הוא מלגלג על האדמירל(ים) והגנרלים במפלגתו לתחרות על התואר "שיא הפתטיות". בזמן שהוא מחפש פתח מילוט, הם מתווכחים ביניהם על התבלין המתאים שיפזרו עליו, ביום שבו ישפדו אותו. מבחינתם, גורלו נחרץ - כל השאר הוא שאלה של עיתוי.

וכמו מלאך משמיים, מופיע פתאום אביגדור ליברמן, ומציע לפרץ (ולאולמרט) חבל הצלה. במקום לעוט על ההזדמנות, הוא משחרר התחייבות מטופשת, ש-"עם ליברמן, מפלגת העבודה לא תשב". יענו מה?!

אחת משתיים: או שאולמרט מתעקש על ליברמן, ואז פרץ מוצא את עצמו באופוזיציה. משם יובל אחר כבוד אל מתחת הגיליוטינה, ו... למנגל של הברוטוסים. אפשרות שנייה שאולמרט מוותר על ליברמן, ואז פרץ נישאר בביטחון, והוועדה שתחקור את המלחמה, תוציא אותו משם בלי ראש, ותמסור אותו לברוטוסים.

כניסתו של ליברמן לממשלה היא הזדמנות פז ל"רישאפל". סוף המהלך - פרץ לאוצר! והפעם להעמיד את זה באופן אולטימטיבי. אח"כ יכנס את מרכז המפלגה, ותחת הסיסמא "שובה של האג'נדה", יבקש את תמיכת מפלגתו. תיק האוצר בידי העבודה, ישבש את תוכניתם של הברוטוסים.

עם האוצר ביד, פרץ יסתובב במפלגה כמו "סנטה קלאוס". אח"כ יקיים את הבטחתו לאבישי ברוורמן (מתאריך 31.4.06) ויזמין אותו לידו כדי שימלא את אותו תפקיד שמילא מאיר שטרית אצל נתניהו. כך הוא מפרק שני מוקשים. הראשון: הכלכלה הישראלית שפוחדת ממנו - תירגע, וקבוצת הברוטוסים תאבד מכוחה.

זה טוב גם לאולמרט, שבדומה לפרץ, גם הוא מוקף ברוטוסים מבית, שמתפללים מדי בוקר שמזוז יעשה להם את העבודה. דיכטר יקבל את הביטחון, ושאול מופז הרגיש, יזכה סופסוף לממש את הפנטזיה הפוליטית שלו - תיק הרווחה. והירשזון? אם שרון למען המדינה עקד את בנו עומרי, אז מה זה לעקוד את הירשזון? הרי אולמרט התחייב: לאורו נלך...

(הערה: אל יובן מדברי שאני בעד כניסת ליברמן לממשלה. אני נגד!).