בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הילדים יזכרו את יצחק, המבוגרים יזכירו, השירים ישירו, אבל מה נעשה בזיכרון הזה? אולי אנחנו רק מעבירים אותו כמו כדור, מיד ליד, מרגל לרגל, ממורים לתלמידים, מפה לאוזן, מאוזן לפה, כשמרוב מסירות אנחנו שוכחים איפה השער, מה היא המטרה?
לפני כמה שנים ביקש ממני חבר טוב, מורה להיסטוריה ומחנך בחטיבה העליונה בבית-הספר שבו לימדתי בזמנו, לכתוב "משהו" לטקס הזיכרון ביום רבין. "כל שנה מועצת התלמידים משנה את הטקסט", ליווה את בקשתו בהסבר, "ואני רוצה משהו שיעבור משנה לשנה, שיתמיד, שיהיה יציב". לכן, למרות שכלל לא הייתי בטוח שדווקא המלים שלי יתאימו להיות אותו עוגן מבוקש, התחלתי כך: מִדֵּי שָׁנָה מִתְרַחֵק בְּשָׁנָה שְׁלֵמָה הַלַּיְלָה בּוֹ נִרְצַח יִצְחָק רַבִּין לִפְנֵי שָׁנָה זֶה הָיָה קָרוֹב יוֹתֵר וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה זֶה יִהְיֶה רָחוֹק יוֹתֵר וְלָכֵן הַכְּאֵב שֶׁל הַשָּׁנָה שׁוֹנֶה מִזֶּה שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה וְגַם הַכְּאֵב שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה יִהְיֶה שׁוֹנֶה וְעַכְשָׁו הַכְּאֵב שֶׁל עַכְשָׁו נראה היה לי שזה לא רע. כאב לכל עת, כמו שזה באמת. וחשבתי על הנערות והנערים הללו, ועל המבוגרים הניצבים במחיצתם בשעת הטקס ובשעות האחרות, ועל הרצון להעניק משמעות ולעתים להחזיר אותה אל המלים המתרוקנות, ועל הצורך להסביר לעצמנו ולזולתנו מה אנחנו בעצם עושים כאן. ולכן המשכתי ושאלתי: מָה הוּא הַכְּאֵב הַזֶּה? הֲרֵי רַבִּים מֵתוּ וְרַבִּים יָמוּתוּ מֵהֵם שֶׁהִכַּרְנוּ וּמֵהֵם שֶׁלֹּא הִכַּרְנוּ, שֶׁאָהַבְנוּ וְשֶׁלֹּא אָהַבְנוּ וְכָל אֶחָד יָקָר לְיָקִירָיו וּזָכוּר לְזוֹכְרָיו וְכָל אֶחָד הוּא עוֹלָם מָלֵא שֶׁל אָדָם וּלְכָל אֶחָד נֶפֶשׁ וְגוּף פָּנִים וְדָם וחשבתי שאציע להם שם בבית הספר לקרוא את המשנה המופלאה מן הפרק הרביעי של מסכת סנהדרין, שמספרת איך היו שופטי ישראל מזהירים "עדי נפשות", כלומר מי שעדותם עלולה לסכן חייו של נאשם: "הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו, דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם". כלומר, אם אתה הורג אדם, הורג אתה עמו את כל מי שעתיד היה להיוולד ממנו, ו"לפיכך נברא אדם יחידי", ממשיכה המשנה ואומרת, "ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא". ובינתיים חשבתי שראוי לספר לתלמידים על האדם המסוים הזה ועל מה שעתיד היה להתגשם בו ולא צלח ועל מה שהספיק לעשות ועל מה שלא ייסלח: וְהַדָּם שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁנִּרְצַח הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק עִם הַשָּׁנִים וּמִדֵּי שָׁנָה, בַּסְּתָו, אֲנַחְנוּ מַחֲזִירִים אוֹתוֹ אֵלֵינוּ אֶת אֲחִינוּ יִצְחָק, הָרָצוּחַ, הַמֻּטָּל בְּכִכָּר הַלֵּב וְאֵין בְּיָדֵינוּ לְהַחֲיוֹתוֹ אֶלָּא לְזוֹכְרוֹ בִּלְבַד שֶׁעָמַד בְּרָאשֵׁנוּ וְיָצָא בְּרֹאשׁ צִבְאוֹתֵינוּ וְהָיָה בַּנָּאי גָּדוֹל שֶׁל עַצְמָאוּתֵנוּ וְאֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ רָצַח אֶת רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלָּנוּ קָם עַל אַחִינוּ יִצְחָק בְּשִׂנְאָה, בְּרֹעַ, בְּנִימוּקֵי תּוֹעֵבָה ואז, אני זוכר, לא התאפקתי והבאתי לשיר את ראובן החוזר אל הבור ולא מוצא בתוכו את יוסף אחיו ונאנקתי אתו: וַאֲנִי, אַנָּה אנִי בָא וסיימתי במין חרוז קצת בנלי שיש בו איזו נאיביות מתיילדת, אולי בשל הקהל אליו השיר היה מכוון ואולי בשל המאמץ המתעקש לתת, בכל זאת, קמצוץ נחמה: וְשׁוּב סְתָו, וְשׁוּב אָנוּ זוֹכְרִים אֶת יִצְחָק הַמֵּת וְכָל עוֹד נִזְכֹּר הוּא לֹא יָמוּת בֶּאֱמֶת. וגם עכשיו, היום, שוב סתיו, בחלונות ובלב. הילדים יזכרו את יצחק, המבוגרים יזכירו, השירים ישירו, אבל מה נעשה בזיכרון הזה? אולי אנחנו רק מעבירים אותו כמו כדור, מיד ליד, מרגל לרגל, ממורים לתלמידים, מפה לאוזן, מאוזן לפה, כשמרוב מסירות אנחנו שוכחים איפה השער, מה היא המטרה? הרי לא רק בית הספר מחפש עוגן. החברה הישראלית כולה, ובתוכה אני ואת ואתה, מחפשת גם "משהו שיעבור משנה לשנה, שיתמיד, שיהיה יציב", וגם מישהו שיוביל, שיהיה נאמן, שיזכה באמוננו. בהיותי ילד קראתי את הסיפור על הבדחן היהודי הרשלי, שכששמע שרבו הנערץ לקה, לא עלינו, במרה שחורה, נכנס כשפנסו בידו אל חדרו החשוך-למחצה של הרבי והתחיל לחפש דבר-מה על הרצפה. "מה אתה מחפש, הרשלי?" שאל הרבי. "את פני הרבי שנפלו" השיב הרשלי, והעלה חיוך של החלמה על פני רבו. גם אנחנו היום צריכים מישהו שנוכל להצחיק אותו ולצחוק עמו, לתמוך ולהיתמך, לסמוך ולהיסמך. לא רבי נערץ ולא דיקטטור מאיים אלא מורה-דרך נאמן, ההולך בראש השיירה ושואב ממנה את כוחו וצחוקו. כזה היה יצחק רבין לרבים רבים, ובלעדיו אנו הולכים היום מפינה לפינה בחדר הריק של המנהיגות ומחפשים מישהו שיוכל לומר לנו: יצחקתם אותי!
|
|
המאמר נכתב לרגל אירועי תיקון ליל רבין- חשבון נפש ישראלי. האירועים, ביוזמת בתי המדרש העוסקים בהתחדשות יהודית ולימוד וכן גם רשת ב', נועדו להתמודד עם משבר המנהיגות (סימפטום או סיבה ) ולהניח יסודות לתיקון. האירועים שיתקיימו בכל הארץ במהלך השבוע שבין 29.10- 7.11.
|
|
|
הכותב מלמד במכללת עלמא, פעיל בשיח היהודי הפלורליסטי בישראל, משורר והוגה דעות. חי במושב מָאוֹר.
|
|
תאריך:
|
26/10/2006
|
|
|
עודכן:
|
26/10/2006
|
|
באֵרי צימרמן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
והמנהיג השיכור שלך
|
26/10/06 10:11
|
|
|
|
גלעד ירדן
|
26/10/06 11:39
|
|
|
|
פרופ' בן-חנן
|
27/10/06 04:59
|
|
2
|
|
מיכל מירושלים
|
26/10/06 10:17
|
|
3
|
|
גלעד19
|
26/10/06 10:20
|
|
4
|
|
מיכל מירושלים
|
26/10/06 10:33
|
|
5
|
|
כנניה המיסר
|
26/10/06 10:36
|
|
6
|
|
אביעד ש
|
26/10/06 10:43
|
|
7
|
|
אחירם גולדשטיין
|
26/10/06 12:00
|
|
8
|
|
סדומאי
|
26/10/06 12:10
|
|
9
|
|
יורם סמואל
|
26/10/06 13:00
|
|
10
|
|
לשכול ואבדון?
|
26/10/06 13:36
|
|
11
|
|
אדירה
|
26/10/06 14:47
|
|
|
|
לוגיקוס
|
26/10/06 21:43
|
|
12
|
|
משה, עורך-דין
|
26/10/06 17:11
|
|
|
|
האמת לאור
|
26/10/06 21:41
|
|
13
|
|
פנחס
|
26/10/06 18:25
|
|
14
|
|
מנהיג דגול??
|
26/10/06 18:29
|
|
15
|
|
יא. רה"מ הגרוע מכולם
|
26/10/06 19:19
|
|
16
|
|
צבי טל
|
26/10/06 21:30
|
|
17
|
|
מיקי ב
|
26/10/06 23:21
|
|
18
|
|
אליעזר56
|
26/10/06 23:31
|
|
19
|
|
פרופ' בן-חנן
|
27/10/06 04:54
|
|
20
|
|
@@@יניב דיין@@@
|
27/10/06 08:07
|
|
21
|
|
ארנוני
|
29/10/06 00:22
|
|
ערב כניסת אביגדור ליברמן לממשלת אולמרט, ברצוני להזכיר ולחדד את הדברים הבאים:
|
|
|
בחברות וארגונים רבים, תפקידה של מחלקת יחסי הציבור מוגדר כהעברת מסרי החברה אל החוץ. תפקיד זה נחשב כפונקציה שונה מאוד מפונקצית התקשורת הפנימית עם העובדים, שבאופן מסורתי, הינה חלק מתפקידה של מחלקת משאבי האנוש. מומחי תקשורת טוענים שכתוצאה מפער זה בין מסרים בתוך הארגון למסרים שיוצאים ממנו, אין מספיק תיאום בין משאבי האנוש ליחסי הציבור. מצב זה עלול לגרום לכך ששתי המחלקות הללו יעבירו מסרים שונים במהותם ובסגנונם.
|
|
|
בג"צ החליט לפסול את החלטת השר לביטחון פנים שמינה את תנ"צ בנצי סאו לתפקיד מזכיר לביטחון פנים במטה השר.
|
|
|
"הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה: לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ. וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן: לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ. וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן".
|
|
|
בפעם הראשונה מאז הקמת הרשות הפלשתינית הביעו השבוע בכירים בחמאס תמיכה מוצהרת וברורה בהשתתפות התנועה בבחירות לנשיאות, לאחר שזו נמנעה מלעשות כן בשנים 1996 ו- 2005. שר החוץ הפלשתיני, מחמוד א-זהאר הביע השבוע ביטחון, כי החמאס תזכה בכל בחירות שתערכה במישור המוניציפאלי, לפרלמנט ולנשיאות, ובכך סימן את הדרך למועמדותו של משעל מול זו אבו מאזן, יתכן כבר בבחירות מוקדמות ב- 2007.
|
|
|
|