שרמנטיות חרמנית

את חבר הכנסת חיים רמון פגשתי פעם אחת ויחידה בתאריך 1.1.05 בשעה 11:00 בבוקר בתיאטרון רמת-גן. לא לדייט. שנינו הופענו בבוקר ראיונות ופרפראות בהנחיית העיתונאי אבי בטלהיים.

ח"כ רמון דיבר על פוליטיקה ואני על ספרי הראשון. באי האולם, שהיה מלא כמעט מפה לפה, היו מרותקים. הסבתות החביבות לא הפסיקו לצחקק ולמחוא לרמון כפיים. רמון עשה להן את זה - הסבתות התאהבו.

כשסיים את הראיון עבר ח"כ רמון על פני, אמר לי שלום בפנים קורנות וחיוך ממזרי. באותו הרגע ידעתי. לרמון, (לא הטעם שלי), יש את "זה". וה-"זה" שיש לו, ואין לגברים אחרים (היו רוצים), מפיל ברשת נשים בכל הגילים.

וכן - אני מאמינה לרמון שאין לו בעיה "לכבוש" נשים. יש לו לוק (גם אם לא של שחקן קולנוע), ביטחון - אוהו, והרבה כריזמה. כמו כל גבר נורמלי, רמון חרמן. מצופה מגברים שיהיו חרמנים ואוי לו למי שאינו כזה.

והנשים? אותן רוצים חסודות. שהגבר ידליק ויגרור למעשה אהבים. נשים לא אוהבת מין - איכסה. צביעות יכולה להרוג.

אישה היא אדון לגופה ומותר לה לשכב (להשתובב) עם כמה גברים/נשים שבא לה. נהג מונית אמר פעם שלנשים אין מונה. אבל השחרור המיני גובל לעתים בזנות. זנות מודרנית, שיקית, מתריסה, נוצצת, מבלבלת לא מתביישת, לא מחשבנת הורגת.

לעתים לא ברור אם צעירה פלרטטנית היא כולה בת 17 או בת 30. הסיליקון, המחשוף הדיבור המתגרה - מבלבל. כמעט כל גבר יכול לצאת מפאב עם זיון. הוא יושב על הבר מזמין אישה לדרינק מציע סיגריה ושואל בנון שלנטיות אם יש מצב לזיון קטן. איפה? לא משנה. בשירותים בבית - רק תיבחרי.

כל סטודנט למשפטים שנה א' יודע שעניין ההסכמה (consent) הוא שיכריע בשאלה אם פלוני כפה עצמו על פלונית. בית המשפט יבחן האם, בנסיבות העניין, האדם הסביר הבין, מהתנהגותה של פלונית, שיש "אור ירוק".

האם בפרשת רמון נדלק "אור ירוק"? איני יודעת. אולי כן ואולי לא. ההרכב הקשוח שדן בתיק בעיקר השופטות דניאלה שריזלי וחיותה כוחן, (השופט דניאל בארי, יותר בקטע של קפדן) - יאמר את דברו.

אני מאמינה שלרמון כואב. הדמעות שלו אמיתיות. בכל זאת לא הייתי ממהרת לתת לו ממחטה. למה? כי גבר חרמן צריך למרות הכול ללמוד להתאפק. כשגבר חרמן הוא גם עובד ציבור - שילמד עוד יותר. וכן - היום יותר מאתמול קשה להתאפק.