גאידמק לשלטון!

סיפור שלא היה ולא נברא:

פרופ' ישרכארט (שם בדוי), מנהל "מרכז רפואי רביץ", הורה לאחד מהמאבטחים של ביה"ח להיכנס לחדר ניתוח. לשאלת המאבטח לסיבת ההוראה, השיב מנהל ביה"ח: "אני רוצה שתעשה ניתוחי לב". "אני לא מבין בזה", ניסה המאבטח להתחמק, "ואפילו זריקה אני לא יודע לעשות". "לא צריך ניסיון קודם", אמר בתקיפות מנהל ביה"ח, "יהיו לידך אנשים, והם יעזרו לך". המאבטח עשה כפי שנצטווה. מתוך עשרה מנותחים, מתו על שולחן הניתוחים - תשעה! אחד, זה האחרון, ברגע כתיבת שורות אלה, גוסס. שאלה: מי מבין השניים פושע יותר גדול?

ומה דעתכם על ראש ממשלה, שמחליט למנות כשר ביטחון, פוליטיקאי, שהזיקה שלו לביטחון מתמקדת באקדח שהיה על מותניו כשהתחפש לקאובוי בגיל 9, והשפם העבה, שבמזרח-התיכון של שימון, עדיין נחשב לגבריות צרופה?

שתי נקודות מוצא הנחו את אולמרט, בטרם החליט על מינויו של פרץ לביטחון. הראשונה: הערבים ישבו בשקט, מפני שהבטחתי להם גירוש עשרות אלפי יהודים מביתם, והעמקת הקרע בעם ישראל. והנקודה השנייה: אני מוכרח את תיק האוצר בידיים של שר, שמוכן להקיף את צווארו באותו קולר שהיה בצוואר שלי בממשלת שרון. האוריינטציה של אולמרט היא שחיתות, והפקרת הביטחון בידיים של פרץ, היא האימ-אמא של השחיתות.

תחושת תיעוב מציפה אותי, כשאני חושב על המושחתים האלה. אין טריק שיבחלו בו. תאוות השלטון בוערת בעצמותיהם. וכדי להגיע לכיסא הנכסף, הם יעשו הכול: בגידה בבוחרים, גניבה וסחר במנדטים, זיופים בקלפי, מינויים תמוהים, רמאות כרונית, הדלפות, לעיתים הדלפות שפוגעות ביחסי החוץ של המדינה, ריסוק אידיאולוגיות ועוד.

כשאולמרט החליט לתת לעמיר פרץ את תיק הביטחון, הדבר האחרון שהוא חשב עליו, היו האזרחים. אולמרט, כמו כל אזרח במדינה, ידע שפרץ בביטחון זה כמו לתת למאבטח ב"מרכז רפואי רביץ" לעשות ניתוחי לב: סכנת נפשות! המלחמה האחרונה חשפה את העובדה שמדינת ישראל נמצאת דווקא בעיתוי קריטי, במשבר מנהיגות חריף. "צבא לא מוכן", ו"עורף מופקר", הן שתי כותרות לסיוט של מיליונים.

עכשיו הוא מתנפל על גאידמק: "אני נגד תעלולי יחצנות של מיליונרים", אמר המנהיג שעל-פי סקר שחיתות שפרסמו יוזמי כנס שדרות הינו "האיש המושחת ביותר במדינה". וכל כך למה? מפני שמר גאידמק נכנס לחלל שהותירה "הנהגה חלולה". ועל זה תוסיפו את העובדה שבניגוד לאולמרט, שמימן את מנוסת בניו מהמלחמה, גאידמק מימן את הפוגת תושבי שדרות מהשמאסמים, באילת.

גם שר הביטחון לא אוהב את הדרך שבה גאידמק צובר אהדה: "המדינה לא תאפשר לנדבנים להשתלט על מצוקת האזרחים", אמר, כאילו שהפשירו את האג'נדה הקפואה שלו. כשאני שומע את הביקורת של שני חדלי האישים האלה - אולמרט ופרץ - כלפי גאידמק, ברור לי שחיל ורעדה אוחזים בהם לנוכח ההערצה לה הוא זוכה מ"עמך" ישראל. אני חושב שיכול להיות מגניב לשמוע את מר גאידמק עם המבטא הכבד שלו, עומד מול מיקרופון, ואומר על צמד השרלטנים: ה-ם מ-פ-ח-ד-י-ם!

ולא רק הם נגד גאידמק. ישנם מודאגים בגרוש, שלא תרמו שקל, שמסבירים את תופעת גאידמק במניעים אפלים. המלעיזים אומרים, שהפילנתרופיה שלו, היא תוצאה של מנוסה מכתב אישום. אני מסתכל עליהם ומגלה, שזה אותם אנשים, שמחאו כפיים ל... מנוסת שרון מכתב אישום. מחיאות הכפיים שלהן זכה שרון, הביעו התלהבות לנוכח תוצאות מנוסת הטורנדו שלו, שהותירה אחריה חורבן. מבלי להיכנס לשאלה אם יהיה או לא יהיה כתב אישום נגד גאידמק, ברור לי שאם יש כאן מנוסה, התוצאה שלה, היא סיוע והצלת אנשים. ומהבחינה הזו, עדיפה המנוסה של ארקדי, על המנוסה של אריאל.

לא, לא השתגעתי: מאוד הייתי רוצה את גאידמק בשלטון. בלי מפלגה, ובלי מבחן הקלפי. בקדנציה של שרון, התברר לנו מי באמת שולט במדינה: התקשורת!!! קראנו בעיתון, שנסללה הדרך של גאיידמק, לרכוש תחנת רדיו. אני מקווה שרכישת fm99, היא הסנונית שמבשרת את בואו של גאידמק לערוץ 10. משם יתזז את אולמרט ופרץ, משל היו שתי בובות על חוט.

הגיע הזמן: תיאטרון האבסורד של פרץ ואולמרט - "אאוט", תיאטרון הבובות של ארקדי - "אין".