פה זה לא אמריקה

מנהל בתי המשפט החדש, השופט משה גל, פרש במסיבת העיתונאים הראשונה שקיים לפני מספר ימים, את השקפת עולמה של מערכת המשפט באשר למבנה המערכת.

לדבריו, יש להוריד את העומס מעל ביהמ"ש העליון באמצעות הורדת כל התיקים לערכאות התחתונות ולהשאיר את העליון לעסוק בעניינים עקרוניים וחוקתיים בלבד, בדומה לביהמ"ש העליון האמריקני.

כידוע, ביהמ"ש העליון האמריקני משמש גם כבימ"ש חוקתי והוא בוחר בקפידה מספר מצומצם של תיקים מתוך הערעורים המוגשים לו, לאחר שהתיקים עברו בערכאות רבות הכפופות לו.

עפ"י השקפתו של השופט גל, אין די ביישום מסקנות ועדת אור למבנה בתי המשפט שעיקרן העלאת סמכויות בתי משפט השלום ושיישומן תקוע בכנסת בשל ההתנגדות הציבורית הרחבה, אלא יש להקצין עוד יותר, עד כדי ביטול התפקיד היסודי של העליון: שמיעת הערעורים האזרחיים והפליליים.

כאשר פורסמו מסקנות ועדת אור בספטמבר 97, טענו המבקרים כי מדובר באימוץ המודל האמריקני בניגוד לרצוי בישראל. טענות אלה הוכחשו נמרצות על-ידי הנשיא ברק אולם לאחר פרישתו שב ויוצא המרצע מן השק.

המודל האמריקני אינו מתאים כלל למדינת ישראל, שכן בארצות הברית חוקה כתובה מזה מאות שנים, לביהמ"ש העליון בארה"ב תפקידים חוקתיים מוגדרים, החוקה הינה חלק מהגדרת הלאומיות האמריקנית, ושופטיו נבחרים באופן פוליטי מובהק לאחר הצגת תפיסת עולמם הפוליטית.

בארצות הברית הכריע ביהמ"ש עליון בשנת 2000 תוצאה של בחירות לנשיאות על בסיס חלוקה פוליטית מובהקת - חמישה רפובליקאים וארבעה דמוקרטים.

בישראל, לעומת זאת, אין חוקה, את התפקיד החוקתי ביהמ"ש עליון לקח על עצמו בהליך שנוי במחלוקת, ובכל מקרה, תפקידו העיקרי והמסורתי של העליון היה ונשאר שמיעת הערעורים האזרחיים והפליליים, בדומה למדינות אירופה.

הניסיון של העליון להתנער מתפקידו המרכזי, תוך הפיכתו למוסד אליטיסטי המרוחק מן הציבור והעוסק רק בעניינים עקרוניים וחוקתיים, עומד בניגוד לאינטרס הציבורי של האזרח הקטן הנותן את אמונו במערכת הצדק.

מדובר גם בהרעת השירות המשפטי באופן ניכר, לפחות למספר שנים לא מבוטל, עד ששופטים אחרים יצברו את הניסיון, המומחיות והיוקרה להם זוכים שופטי בית המשפט העליון.

למותר לציין, כי אימוץ המודל האמריקני כמוצע על-ידי השופט גל, יחייב גם שינוי קיצוני בדרך מנוי השופטים תוך בדיקת עמדותיהם הפוליטיות של השופטים, לכך מתנגדים כמובן בתוקף ראשי מערכת המשפט.

בכל מקרה, גם מודל צנוע יותר של העברת סמכויות חלקיות לערכאות הנמוכות, כמו יישום מסקנות ועדת אור, מצוי במחלוקת ציבורית ופוליטית קשה, באשר לתפקידו של העליון בחברתנו. אשר על כן, ראוי כי מערכת המשפט בכלל, ומנהל בתי המשפט בפרט לא ישמשו שחקנים פעילים בויכוח הציבורי החריף הקיים בנושא חשוב זה העשוי להשפיע באופן ניכר על אורח חיינו.

יש הסבורים כי מודל העליון הראוי בישראל הוא דווקא זה הקיים במדינות בעלות מספר אוכלוסין דומה, כמו מדינות סקנדינביה, שם מכהנים עשרות שופטים בעליון וממלאים את תפקידו כבימ"ש לערעורים, ולא המודל האמריקני, שלא מתאים כלל למדינת ישראל.

מערכת המשפט נועדה, בראש ובראשונה, לשרת את הציבור ולא לשלוט בו, ולא יתכן שהפתרון לעומס הקשה יבוא על גבם של ציבור המתדיינים. הגדלת מספר שופטי העליון בהתאם למודל הסקנדינבי, היתה פותרת למעשה את העומס ומתאימה יותר לאופיה של מדינת ישראל.