גוויעתה של האנונימיות

זה היה צפוי. זו היתה שאלה של זמן ותשובה של זמן. היה צפוי שהחוליגנים, המשתלטים על כל מקום ואתר מחוץ לאינטרנט, ישתלטו גם - בהמוניהם - על שטחים נבחרים בתוכו.

היה צפוי שלא יארך הזמן ולא ירחק היום שבו יתבעו אתרים אשר כותבי התגובות (הטוקבקיסטים) המלוכלכים יזהמו אותם ויהפכו אותם לכני שיגור של זוהמתם: של הנאצות, ההשמצות, ההכפשות, הוצאת לשון הרע, שלל הדיבות.

באחרונה נתבע אתר ישראלי חשוב ומרכזי ברשת בסכום עתק, בגלל שאחד מהטוקבקיסטים השתלח בו בחברה מסוימת. עצם התביעה היא נורת אזהרה ובמבט לאחור, ימים יגידו ויוכיחו שהיא גם נקודת מפנה: מעתה ואילך, כצפוי וכמשוער, ימצאו בעלי האתרים ומנהליהם את הפתרונות הטכניים לוודא את זהות המגיבים. אני לא יודע כיצד הם יעשו זאת אבל הם יוגיעו את מוחם, יגירו את זיעתם, יתאמצו עד שימצאו או ימציאו פתרון: המגיבים יסוננו.

לא תתאפשר חדירתם של מי שעושים שימוש נלוז, נפסד ומופקר בשפה. מי שמשוחים ברעל ונוטפים ארס. אנשים ייבלמו וייחסמו. תימצא הדרך לעשות זאת. חייבת להימצא. מאחר שהכורח הוא אבי ההמצאה - תימצא הדרך לא לאפשר למגיבים ארסיים להכיש גופים ציבוריים, חברות מסחריות ואנשים פרטיים להשתלח בזולת כאוות נפשם, כחוליים וכסטייתם. פגיעה קשה, אנושה, בכיס הבעלים תניע אותם לזקק מאתריהם את תשפוכותיהם הארסיות של המטנפים המילוליים.

מי שמטיל ספק, אולי אף מגחך, על האפשרות הטכנית לעשות זאת - במומו פוסל: הדרך תימצא ואם היא אינה בנמצא היא תיסלל ותיכבש. הרשת תיאטם בפני חדירתם של אנשים לא רצויים. תיפסק ההשתלחות הבלתי-מרוסנת של אנשים בזולתם. ענישה כספית בשיעור גבוה, תקדימי, תעשה את עבודת הסינון והזיקוק. רף ענישה גבוה ישמש כמכון לטיהור השפכים המילוליים. המוצרים שיעלו לאוויר הווירטואלי יהיו נקיים, תרבותיים, אנושיים, במובן האנושי העמוק והבסיסי של המלה.

אני מעז להניח, כי לא ירחק היום ולא יתאפשרו עוד תגובו אנונימיות. אנשים לא יוכלו להמשיך לחסות - כלומר להסתתר ובכך, בעצם, לחמוק - תחת כנפיה המגוננות של האנונימיות. מותר וסביר להניח, כי כשם שמערכות עיתונים מאפשרות תגובות בעילום שם בתנאי שהשם של האדם - שהזדהה בשמו ובמקומו - שמור במערכת, גם אתרי (בעיקר אתרי התוכן) האינטרנט השונים יאפשרו זאת, אבל הכול ייעשה תחת בקרה וביקורת.

יהיו כשלים, בוודאי. יהיו כישלונות. החוליגנים יסתננו מבעד לפרצות וימשיכו לעולל ולחולל פורענויות, אבל מספרם יפחת והם יידחקו לשוליים. הם ייהפכו לתופעה זניחה.

אנשים ילמדו לקח כאשר הם ייענשו בכיסם. אין דרך קלה ופשוטה יותר לענישתם המתחייבת. גם כאן, ברשת הפתוחה, החופשית, האנונימית במרחבים רבים וגדולים שלה, "הכסף מדבר". ומאחר שהכסף בכל זאת יענה את הכול, גם את מה שניתן חינם, הכול יתיישר על פיו.

האנונימיות גוועת. אלה ימיה - אולי שבועותיה או חודשיה - האחרונים. זה סופה. שירת הברבור - באגם הגווע? - של המגיבים הגסים בעילום שם מסתיימת באקורד צורם. תפילת האשכבה שלה היא רקוויאם עצוב. האנונימיים ממיטים על עצמם את אסונם. במו ידיהם המקלידות רוע ורשע הם מסמנים את סוף דרכם באינטרנט.

בעלי אתר שמשמש פלטפורמה קבועה לניאוץ אנשים ולביזויים, להכפשתם ולהשפלתם באופן בזוי ונבזי, לא יוכלו עוד להגן על עצמם בטענה שהרשת, במהותה, היא ים שאינו מאפשר לזהות בו כל טיפה; שאין להם יכולת ואפשרות טכנית לאתר כל חוליגן, לזהות כל מטרידן וכל מכפישן. כאשר ייגזר עליהם עונש כבד וכאשר יושת עליהם קנס כבד הם ימצאו את הדרך. ואם לא ימצאוה - ימציאוה. אין דרך אחרת.