|   15:07:40
דלג
יאיר שיבר משפטן   |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
השכרת רכב בדובאי - מעלים הילוך והופכים את החופשה לבלתי נשכחת
קבוצת ירדן
כך תקנו את מכונת הקפה המושלמת עבורכם

מיתוס הולך ומתנפץ

דומה, כי בעשור השנים האחרונות הערך של הצלת פצועים ואי השארתם בשטח האויב - הולך ומתנפץ
10/12/2006  |     |   מאמרים   |   תגובות

אחד העיקרים המהותיים, עליהם גדל והתחנך החייל הישראלי ומפקדיו הוא כי אין משאירים פצועים בשטח האויב. וכי יש לעשות כל שניתן בכדי להחזיר את החיילים לביתם. קולמוסים רבים נשברו על סיפורי גבורה של חיילי צה"ל ומפקדיהם כשאלו אף הקריבו את חייהם בכדי להציל את חבריהם וחייליהם. אולם, דומה, כי בעשור השנים האחרונות ערך זה של הצלת פצועים ואי השארתם בשטח האויב - הולך ומתנפץ.

כך קרה ב"קבר יוסף" כאשר נפצע חייל של צה"ל (מדחת יוסף), בעת מילוי תפקידו בהגנת מתחם הקבר. צה"ל לא חילץ את החייל עד שזה נפטר מפצעיו. הסברים רבים נתנו למחדל. כך למשל, היה מי שהסביר כי נעשו מגעים מדיניים עם הרשות בכדי שזו תחלץ אותו וכיו"ב. אולם, תירוץ אחד צרם לאוזן. קצין בכיר הסביר, כי אם כח של צה"ל היה פורץ למתחם הקבר בכדי לנסות ולחלץ את החייל הפצוע, אפשר היה, שהחילוץ היה מסתיים בעוד הרוגים של צה"ל. קרי: פעמים כדאי להקריב חיי חייל אחד או חיי מספר חיילים, בכדי למנוע את מותם של חיילים נוספים אחרים.

אפשר, שאותה הנחה בדיוק עמדה בפני מקבלי ההחלטות כששלושה מחיילי צה"ל נחטפו בגבול הצפון על-ידי החיזבאללה. לכן, לא נעשתה כל פעולה צבאית בכדי להציל אותם. הנחה זו, קיבלה, לצערנו, משנה תוקף בדבריו של ראש הממשלה מר אהוד אולמרט. זאת לאחר שבמפגש עם תלמידים מהצפון אמר אולמרט כי ישראל היתה יכולה להמשיך ולהילחם כדי לנסות ולהקדים את שחרור החטופים, אך גם לספוג עוד עשרות הרוגים. "מה היינו צריכים לעשות?", שאל אולמרט. "לגרום לעשרות משפחות שכולות נוספות כדי להקדים את שובם של שני אנשים, שאם הם חיים, ואני מקווה שהם חיים, אז מבחינתם זה לשבת עוד קצת בשבי או פחות קצת". וזאת עוד כשיש סיכוי שהחטופים בחיים. דומה, כי אם לא היו בחיים, לא היה כל תועלת בניסיון להשיבם.

לנוכח דברים אלו, עולה השאלה מה הם באמת הקריטריונים, לפיהם יש לנסות ולהציל חיי חיילים אשר נשלחו לבצע משימות בשם מדינה. כלום, על חייל לדעת שכשהוא יוצא לקרב או למשימה יכול להיווצר מצב בו המדינה תאמר לו: מכאן ואילך אתה לבדך?!

אין כל חוק צבאי או פקודת מטכ"ל כלשהי המסדירה עניין זה. מאידך, במשפט האזרחי, בעקבות המשפט העברי, קיים חוק מפורש בעניין זה - חוק לא תעמוד על דם רעך. השאלה היא אפוא, האם ניתן ללמוד בדרך של היקש בין הכללים האזרחיים לכללים הצבאיים?

מן המפורסמות שאינה צריכה עוד הוכחה, כי בהלכה היהודית ובמשפט העברי, החיים בכלל והצלת חיים בפרט, הינם ערך עליון והבסיס לקיומנו כעם. כבר בספר הספרים - בתנ"ך, בויקרא יט, טז, קיים הציווי האלוקי: "לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך אני ה'".

כך פירש התלמוד הבבלי בסנהדרין עג, א את הציווי האלוקי:

"מנין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו - תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך".

התלמוד משתמש בשלוש סיטואציות, מהן ניתן להשליך על כל תחומי החיים ועל כל סכנת חיים היכולה לבוא לו לאדם. זאת ועוד, מלשון התלמוד ניתן להבין כי מדובר בחובה, שאינה נתונה לשיקול דעתו של אדם.

מאידך, הרמב"ם שינה את נוסח הציווי ופסק כי החובה להציל חיים, הנה כאשר המציל אכן יכול להציל. ובלשון הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש, פ"א הי"ד:

",B>בכל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך... ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע גוים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך". [ההדגשה שלי - י.ש.].

ויודגש: לא בכדי מביא הרמב"ם את ההלכה הנזכרת בהלכות רוצח ושמירת הנפש. אין ספק, כי לשיטת הרמב"ם יש לראות במי שיכול להציל נפש אחת בישראל ולא עושה זאת - כרוצח!!!

דומה, כי בעל הטור, היטיב לתמצת ולבטא את חשיבות הצלת החיים במשפט העברי ובהלכה היהודית, עת פסק בחו"מ סי' תכו, כי המציל נפש אחת "כאילו קיים עולם". הרשב"ץ (ר' שלמה בן צמח דוראן, מגדולי פוסקי אלג'יר במאה הרביעית), אף פסק כי יש לחלל את התורה כולה בכדי להציל חיי אדם - אפילו אם בעקבות הצלה זו יתארכו חיי האדם בשעה אחת בלבד. ראה: שו"ת התשב"ץ, ח"א, סי' נד.

על-פי המשפט העברי, הציווי לעשות ככל שניתן בכדי להציל חיים, מופנה בראש ובראשונה למנהיגי העם. כך למשל, פוסק הרמב"ם בהלכות שבת, פ"ב ה"ג:

"כשעושין דברים האלו [חילול שבת לצורך הצלת חיים - י.ש.] אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים... אלא ע"י גדולי ישראל וחכמיהם?... [ההדגשה שלי - י.ש.].

אין ספק, כי המחוקק הישראלי, מודע היטב לחשיבות הצלת חיים במדינה דמוקרטית בכלל, ובמדינה יהודית בפרט. ידיעתו זו, באה לידי ביטוי, הלכה למעשה, בחקיקת חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח - 1998. וכך היא לשון החוק:

"חובה [ההדגשה אינה במקור] על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או בריאותו, כאשר לאל ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו".

בדברי ההסבר לחוק היטיבו חברי הכנסת להסביר עד כמה חשובה היא הצלת הנפשות על-פי הדין העברי. בכך, עשה כאמור, המחוקק עצמו, היקש בין חובת ההצלה האזרחית לחובת ההצלה היהודית.

חובת ההצלה מעוררת שאלות משפטיות, הלכתיות, מוסריות ואתיות, רבות. כך למשל, האם חובה זו הנה אבסולוטית, או שפעמים חובה זו נדחית מפני חובה אחרת? לדוגמא: האם חובת ההצלה נדחית כשהמציל מכניס עצמו לסכנה; מה הדין אם הניצול מצוי בסכנה ודאית, בעוד שהסכנה אליה יכול להיקלע המציל היא בספק?; האם יכול היחיד להקריב עצמו עבור הצלת חברו? או עבור הצלת הרבים? האם יש שאלה של קדימויות בהצלה? ועוד. אין זה המקום לעסוק בכל השאלות הללו. אולם, נעיר כי באופן עקרוני, חובה זו הן על-פי המשפט העברי והן על-פי החוק האזרחי, היא כאשר המציל אינו מסכן את חייו בכדי להציל את הניצול.

במשפט העברי, כבר קבע ר' עקיבא להלכה כי בדין האזרחי, "חייך קודמים לחיי חברך" (בבא מציעא סב, א). והוא הדין בחוק הישראלי, "מבלי להסתכן או לסכן את זולתו". האם כלל זה חל גם בשעת מלחמה? מורשת הקרב היהודית גדושה בסיפורי הגבורה ההרואיים בה הקריבו חיילים ומפקדים רבים את חייהם בכדי להציל את חיי חבריהם ופקודיהם. לדעתנו, מעשים אלו הם ברוח המשפט העברי. וראוי שייושמו הלכה למעשה גם על-ידי קברניטי המדינה. ר' אליעזר וולדינברג נדרש לשאלה זו (שו"ת ציץ אליעזר, חי"ב סי' נז):

"ונשאלתי מה יהא הדין בזה במלחמה, אם חייל מחויב או רשאי להכניס א"ע בספק סכנה כדי להציל את חבירו החייל מסכנה ודאית, כגון שמוטל פצוע בשטח מסוכן וחשוף לאויב ואם לא ימהר ויחיש להוציא אותו מהשטח ימות בודאי מפצעיו, וכל הדומה לו."

וכך השיב:

"נראה דיש לומר דבמלחמה שאני, וכשם שהותרה עצם המלחמה למסיבותיה ולמשימותיה ולהכניס בסכנה עם רב, כך אחת מהלכותיה היא שכל או"א מאנשי הקרב מחויב למסור את נפשו להציל את משנהו מסכנה שנקלע בה מגרמת המלחמה... ומכיון שכן מסתבר לומר, דכשם שאי אפשר ללמוד מהמותר במלחמה למקום אחר, כך אי אפשר גם ללמוד מהאסור במקום אחר לגבי מלחמה, וכשם שהכלל של וחי בהם לא חל במלחמה, כך הכלל של חייך קודמים ג"כ לא חל במלחמה אלא כאיש אחד מחויבים למסור כאו"א את נפשו בעד הצלת חייו של משנהו, ונכנס זה ג"כ בכללי הלכות ציבור והנהגת המדינה ותקנתה... כל או"א מחויב לחרף נפשו להציל את חברו מסכנה אפילו כשמכניס א"ע עי"כ בודאות לידי ספק סכנה, וכן אפילו כשספק השקול הוא גם על חבירו אם בלי הצלתו ישאר בחיים או ימות או יהרג... וזהו מהלכות ציבור."

בשעת מלחמה חובת ההצלה הינה חובה אבסולוטית. חובה זו קיימת גם כאשר המציל מסכן את חייו שלו. לשיטת הרב וולדינברג חובה זו בעת מלחמה הינה חובה שקיומה של מדינת ישראל תלוי בה. כל חייל היוצא לקרב חייב לדעת שחבריו בכלל והמדינה בפרט, יעשו כל אשר לאל ידם בכדי להצילו במידה ויקלע לסכנה כלשהי, שכן אם לא, אף חייל לא ירצה לצאת לקרב. מצב דברים כזה, יסכן, כאמור, את המשך קיומה של מדינת ישראל. אפשר שבדברי אולמרט הנזכרים יש בכדי להביא לחוסר מוטיבציה בקרב בני נוער הרוצים להתגייס לצבא בכלל וליחידות קרביות בפרט. טוב היה אילו דברים אלו לא היו נאמרים.

הכותב הינו מרצה בפקולטה למשפטים ובמחלקה לתלמוד באוניברסיטת "בר-אילן".
תאריך:  10/12/2006   |   עודכן:  10/12/2006
ד"ר יאיר שיבר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מיתוס הולך ומתנפץ
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
דורון א. טל (טירקל)
10/12/06 11:40
2
מנחם מנדל
10/12/06 11:57
3
אלי943
10/12/06 14:02
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
משטרת ישראל הצליחה להתעלות על עצמה ביום שישי בערב כשתפסה את בני סלע. פחות בכך שתפסה אותו ויותר בכך שעל-פי הפרסומים הראשונים הפליאו חוקרי משטרת תל אביב את מכותיהם בבני סלע והוציאו עליו את תסכוליו על שהם עצמם איפשר לו לברוח.
10/12/2006  |  שאול חנוכה  |   מאמרים
כאילו בתכנון מראש נתפס האנס בני סלע בערב יום שישי במהלך שידור יומני השבוע בשלושת הערוצים, מיד נדחקו לצד כל הנושאים שעורכי היומנים והכתבים עמלו שבוע בהכנתם, האורחים המכובדים נשלחו כלעומת שבאו ופסטיבל בני סלע פרץ לאוויר וכבש כל בית בישראל.
10/12/2006  |  אביב ירון  |   מאמרים
צמרת משטרת ישראל, לרבות השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, הממונה עליה, ישבה אמש (ליל שבת) במסיבת עיתונאים מאולתרת, מחולטרת, לאחר לכידתו המפתיעה של האנס בני סלע. במסיבה התמוהה והמוזרה ישבו, מדושנים ומעונגים, קצינים בכירים מאוד, בכירי הבכירים, כאילו זה עתה שבו מאנטבה לאחר מבצע הרואי, עוצר נשימה, של שחרור בני ערובה הלכודים, כשקני אקדחים מכוונים לרקותיהם מטווח אפס - בבית נתיבות שנשלט על-ידי מחבלים.
09/12/2006  |  אברהם שרון  |   מאמרים
השבוע נסעתי ברכבת בדרכי מבאר שבע לתל אביב, הדרך היתה קסומה, השדות התחילו לזרוק ירוק בנגב של תחילת החורף. בדרך עוברים דרך קריית גת, עיר הולדתי, בכל פעם שאני עובר שם עם הרכבת אני מתרגש מחדש מהנוף ושואל את עצמי, איך לעזאזל, עיר שיושבת על כביש 6, מסילת רכבת, פחות משעה לתל אביב ירושלים ובאר שבע, עשר דקות מהים - לא מצליחה להתרומם?
09/12/2006  |  ארז רואימי  |   מאמרים
עובר עלינו גל של חוסר אונים: חוטפים לנו חיילים, ואין לאל ידינו להחזירם. צה"ל מודה, שאין לו דרך להפסיק את הקסאמים. אחרי חודש של לחימה, החיזבללה עדיין שיתק את הצפון. בני סלע שם לצחוק את המשטרה. מנשיא המדינה ומטה הציבור חווה פיחות נורא אצל נבחריו. כנסת, פרקליטות ובתי משפט, בנק ישראל, תקשורת - חסרי אונים לנקות כבוד מוכתם וביטחון מעורער. והם בעצמם במושכים אותנו כלפי מטה.
09/12/2006  |  אליקים העצני  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רפי לאופרט
רפי לאופרט
חוקי השוויון בנטל היו מאז ומתמיד "חוקי מסגרת" או הצהרת כוונות; חוקים שמדברים על רצוי וכמעט אף פעם אינם מגיעים למיצוי לפי מדד ביצוע בפועל    דומה שגם עתה התעוררה שאלת החקיקה במסגרת ו...
אלי אלון
אלי אלון
בית הספר נקרא אז "ממלכתי א'", עד שמנהל בית הספר בזמנו הטיל על תלמידיו את המשימה לבחור שם חדש    השם שנבחר היה אלמוג, אשר מתאים לאופי העיר אילת
יוסף אליעז
יוסף אליעז
שבתון הוא טיפשות יקרה ומתמשכת מיום שהונהג לראשונה    זהו אובדן של יום עבודה יקר בכל המשק    לא הוכח שהשבתון תרם במשהו להגדלת מספר המצביעים, והבחירות האחרונות שוב הוכיחו זאת
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il