לפני שאתחיל, ברצוני להודות לכם על שהזמנתם אותי לשאת כאן דברים היום. אני רוצה לברך את מארגני הכנס ואת כל המשתתפים, על שאתם טורחים באופן כה יסודי וענייני, להעלות על סדר היום נושאים הרי גורל, שבהמולת היום יום אינם זוכים להתייחסות ראויה.
עיינתי רבות בנושאים שבהם בחרתם לדון בכנס. מצאתי שלכולם מאפיין אחד משותף - איך הופכים את ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו. או במילים אחרות, איך ניתן למנף את ההישגים שהגענו אליהם עד כה, ואת המשאבים האנושיים הקיימים במדינת ישראל, על-מנת לכבוש פסגות חדשות.
אני בטוח כי רובכם תסכימו איתי כשאומר, שמזה מספר שנים, המשק הישראלי מצוי במסלול הנכון. לא הכול מושלם, איננו חפים משגיאות, לא מיצינו עדיין את מלוא הפוטנציאל הטמון פה -
אבל עקב בצד אגודל, תוך למידת הטעויות, רשמנו הצלחות לא מבוטלות, כבשנו יעדים כלכליים חדשים, כאלה שלא הנחנו שניתן להשיגם. הדרך להישגים אלה אינה סוגה כולה בשושנים.
בדומה לחברה עסקית רגילה ולמדינה מערבית מתפתחת, המשק הישראלי, בייחוד על-רקע מאפייניו, נקלע בדרכו למעלה, לרגעי מבחן, הקוראים תיגר על חוסנו ויציבותו. לשמחת כולנו, במרבית המבחנים שניצבו בפנינו בשנים האחרונות בכלל ובשנה האחרונה בפרט, והיו כאלה לא מעטים, עמדנו בהצלחה.
בניגוד לפרשנויות, שלהן הפריבילגיה לחזות בוורוד את יום האתמול, ומיד לנבא שחורות לגבי יום המחר, לעיתים אפילו בציניות מקוממת, המשק הישראלי הוכיח בשנה האחרונה חוסן ועמידות יוצאת דופן.
העמידות הזו, האיתנות שהוכחנו, היכולת להתאושש, אינם דבר של מה בכך. יותר מכל, הם ההוכחה שאנחנו עושים משהו נכון. הם ההוכחה שמדיניות כלכלית אחראית ועקבית, יוצרת אמון אמיתי ומתמשך, המשמש עוגן ליציבות הספינה גם כשהים סוער.
גבירותי ורבותי - המדיניות הכלכלית המיושמת היום, היא המדיניות הנכונה למדינת ישראל ובכוונתי להמשיך וליישמה לאורך זמן.
הגיע הזמן שנפסיק לייסר ולהלקות את עצמנו מעת לעת, בכך שנדרשת דרך אחרת - הגיע הזמן שנתנער מתסמין הילד המתגבר והמבולבל, זה שטרם בחר באופן מוחלט בדרכו. זה שמנסה, מעת לעת לשנות את אורחות חייו.
דרכנו הוכחה כנכונה - לא אני פוסק בכך. אתם, השווקים, המשקיעים הזרים, כולם כאחד אומרים זאת - דרכה הכלכלית של מדינת ישראל הוכחה כאפקטיבית:
• היא אפקטיבית לעידוד הצמיחה ולהפחתת האבטלה.
• היא אפקטיבית למשיכת משקיעים ולעשיית עסקים, בלי מעורבות ממשלתית.
• והיא בעיקר אפקטיבית לאזרחי המדינה שידם אינה משגת. כי המיתון והעדר הצמיחה, בראש ובראשונה משפיעים עליהם, בצורה העוצמתית ביותר.
אך זה לא אומר שהגענו למנוחה ולנחלה. להפך. אנו מצויים במקום שממנו קל מאד לרדת ויהיה קשה לעלות אליו שוב. עלינו לתכנן בקפידה את צעדינו כי יש לנו עוד המון מה לעשות גם בתחום הכלכלי, ובעיקר בתחום החברתי.
בשבועות האחרונים קיימתי התייעצויות על המשך דרכנו הכלכלית. כפי שאמרתי, אמשיך ליישם את העקרונות שהביאו אותנו להיכן שאנו מצויים היום. אך לצד אלה, בכוונתי ליזום מהלכים נוספים שתכליתם הזנקת הכלכלה הישראלית, צעד נוסף קדימה, והאצת השתלבותה כמתחרה שווה בכלכלה העולמית.
חזרתי לפני כחודשיים מסינגפור. בפגישותי עם נציגי הממשל בקשתי להבין את "סוד הצלחתם". לכל התשובות שקיבלתי היה מכנה משותף אחד - ממשלת סינגפור הבינה, כי על-מנת לעמוד בדרישות המשתנות של הכלכלה העולמית ועל-מנת להוביל בתחומה, עליה לגבש תוכנית עבודה מוגדרת וקבועה, משתנה בכל עשור ולא בכל שנה, שתכליתה אחת - ניצול היתרונות היחסיים של סינגפור.
תובנה זו מחייבת אותנו להפנים כי סוד הצלחתנו העתידית צריך להיות - תכנון לטווח ארוך - תכנון, תכנון ועוד פעם - תכנון. למדינת ישראל אין את הפריבילגיה לעשות טעויות בדרך. בראש ובראשונה אנחנו צריכים להגדיר דרך כלכלית ברורה.
מדיניות כלכלית מזגזגת בין ממשלות, לא תביא אותנו לשום מקום. מדיניות כלכלית משתנה, מעצם היותה כזו, בהכרח תביא לבריחת השקעות ממדינת ישראל. אף משקיע לא היה רוצה לעשות את עסקיו עם שותף שביום א' סבור כך וביום ב' חושב אחרת.
תוכניות כלכליות ושאינן כלכליות, אשר מאושרות בממשלה ומבוטלות לעיתים עם חילופי השלטון, הם הסיבה לכך כי נמשיך לדרוך בתחומים רבים במקום.
נכבדי, עלינו למגר מקרבנו את נורמת הזמניות. הכל זמני, הכל רגעי, הכל שייך להיום ואינו מתייחס למחר. להסתכל על ואל העתיד בעיניים פקוחות ולתכנן חמש ועשר שנים קדימה, זו לא זכות - זו חובה.
החזון הוא זה שהביא את מדינת ישראל לאן שהיא היום. מדינת ישראל היא כולה פרי של חזון - חזון שהפך למציאות רק משום שאבותינו, לא ויתרו עליו גם בימים הקשים ביותר. הם חזו, הם תכננו הם למדו מהלקחים והם מימשו. וכך גם עלינו לעשות...
עיינתי במדד התחרותיות הבינלאומי לשנים 2006-2007, אשר פורסם ע"י הפורום הכלכלי העולמי, בו ישראל מדורגת במקום ה-15. בדוח, ישנו נתון מעניין וקריטי בעיני, הגענו רק למקום ה-50, בקלות ובזמן הנדרש להקמת עסק בישראל - מקום 50!!!
הנשאלים, דירגו כמכשלות לעשיית עסקים בישראל את שיעורי המס הגבוהים ואת הביורוקרטיה הממשלתית. עם זה, נכבדי, אסור לנו להשלים ואין בכוונתי להשלים!!!
מי כמוכם יודע שהכפר הגלובאלי של המאה ה-21, מתאפיין בניוד מהיר של הון פיננסי ואנושי. בפגישותי עם משקיעים זרים ומקומיים, מספרים לי, כי יחסי המדינה והמשקיעים הפכו להיות יחסי כלה, שהיא החברה הבינלאומית, המחוזרת ע"י מספר חתנים שהן המדינות. כל חתן מגיע עם הנדוניה, והכלה בוחרת אותו על-פי שיקול דעתה ולרוב לפי המרבה במחיר.
מדינות החפצות חיים מבינות, כי השקעות והתמקמות של חברות רב-לאומיות, מחוללות שינוי בכלכלה המקומית - הן יוצרות "אפקט דומינו", שעיקרו הגדלת התעסוקה, פיתוח התשתיות, פיתוח התיירות, קידום ההשכלה, הכנסות גבוהות יותר, גמישות תפעולית ועוד ועוד...
לאחרונה נפגשתי עם ראשי תעשיית הסרטים בלוס אנג'לס. נדהמתי לגלות מה מוכנה לעשות ממשלת מרוקו על-מנת להביא את תעשיית הסרטים אליה. שמעתי מהם על איכויותיה הגיאוגרפיות, ההיסטוריות והאנושיות של מדינת ישראל. במקום לצלם בישראל. תעשיית הסרטים ההוליוודית פורחת במרוקו. שם מצלמים ומפיקים סרטים ולמרבה הפלא שם בונים דגמים של ירושלים ושם מצלמים את ירושלים. האם זה הגיוני? האם נוכל לשבת מהצד ולהתבונן איך משקיעים זרים הרוצים להשקיע בישראל מדלגים עליה?
כחברה באותו כפר גלובאלי, ישראל מתחרה במדינות אשר בחרו אף הן לעודד השקעות. ניתן וצריך לומר בגאווה כי היקף ההשקעות הזרות, חסר התקדים במדינת ישראל, הוא יוצא דופן. אבל, עלינו לקחת פסק זמן ולתכנן את צעדינו.
חשוב שנשאל את עצמנו - האם די במעשינו? בעיני התשובה היא לא. האם ממצים אנו את כל הפוטנציאל הטמון פה? בעיני התשובה גם היא - לא.
• לצערי, אף שהתמריצים שלנו אינם מבוטלים, לא הכל יודעים עליהם, לעיתים הם מיושנים ולעיתים אינם תחרותיים דיו.
• לצערי הזמן העובר מהיום שנולד פה פרויקט תשתיתי ועד שהוא נגמר רב מדי.
• לצערי השיטה הקיימת בכל המינהל הציבורי, מלאת חסמים וביורוקרטיה "כרימון".
גבירותי ורבותי, את הפתרון לכל השאלות האלה נתתי לכם קודם - צריך לשבת, לבחון, להסיק מסקנות מהמצב הקיים ולתכנן את העתיד. רק באמצעות הליך תכנון, נוכל לגייס את המוח היהודי - היצירתי - שהוכיח עצמו בכל כך הרבה תחומים אחרים, כדי להקדים בצעד אחד את מדינות העולם המתחרות איתנו. בכוונתי להגיש לממשלה, מדיניות כלכלית סדורה לעידוד השקעות זרות בישראל.
המדיניות תתבסס על מיפוי מעמיק של צרכי החברות הרב-לאומיות וגופי ההשקעה הזרים. מיפוי ההטבות הניתנות על-ידי מדינות אחרות תוך מתן דגש לשינויים הנדרשים, על-מנת להציבנו בשורה אחת עם מוקדי ההשקעה המרכזיים בעולם. אין בנושא הזה פרות קדושות בעיני.
ביקשתי כי יבדקו:
• מערכת אמנות המס הקיימת.
• מסלולי התמיכות והמענקים.
• כל ההיבטים המשפטיים לרבות דיני ניירות ערך.
• האיזון בין מימוש יתרונות אלו לעלות התקציבית הנלוות אליהם, ולהשלכות על משקיעים ישראלים.
• ובעיקר, מערכת השיווק הראויה למדינה החפצה להתחרות בשוק העולמי.
הגיע הזמן שנלווה משקיעים מתחילת דרכם. מהיום שזורעים הם את זרעי ההשקעה. עלינו לאתר את החסמים הביורוקרטיים ולהסירם. עלינו לבדוק האם הרגולציה הפכה לרועץ בתהליך הצמיחה.
יש לנו יתרונות יחסיים הגלומים בהון האנושי, אשר מביאים את ההשקעות הזרות לשיאים. דווקא בעת הזו, בה אנו עדים ליציבות כלכלית עלינו לקפוץ מדרגה. לא מתוך חולשה והיסטריה, אלא מתוך עוצמה וכוח.
אני בטוח, כי ביום שנדע מה בכוונתנו להשיג, נמצא את הדרך המהירה ביותר לממש זאת. נוכל להשיג זאת רק אם תהיה לנו משנה סדורה, ארוכת טווח ומכומתת ביעדים. זהו יתרוננו. זוהי יכולתנו הטובה והמוכחת מזה שנים. עלינו ליישם ולממש אותה.
מכובדי, אבל זה לא מספיק. ניצבת לפתחנו בעיה יותר מורכבת. מדינה נמדדת ביחס הנכון בין כלכלה צומחת לחברה בריאה. ואצלנו, חלקים גדולים באוכלוסיה אינם לוקחים חלק מספיק בפירות הצמיחה.
מספיק נאמר על הפערים בחברה הישראלית. יכולתי לשוב ולתאר לכם את סיפורי הזוועה, את תכולת העוני ועומקו בישראל. אבל הכל כבר נאמר אנחנו לא צריכים הוכחה נוספת. אני מדבר על הפערים החברתיים מעל לכל במה ואמשיך לומר זאת ולעשות כל שביכולתי על-מנת לצמצם אותם כי לשם כך נבחרתי. גם בתחום הזה אין בעיני פרות קדושות.
החלטתי להביא את נושא מס הכנסה שלילי לגיבוש סופי, כי בעיני זהו אחד מהנדבכים העיקריים בצמצום הפערים החברתיים. תוך חודש ימים אציג לממשלה, את המודל המסכם של מס הכנסה שלילי בישראל. יהיו לו שתי מטרות - האחת, הקטנת תכולת העוני בישראל, והשנייה, הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה.
שיטת הקצבאות פשטה את הרגל. לגבי אלה שיכולים להשתתף בשוק העבודה, לא היה בה כלי אמיתי לטיפול בבעיית העוני. לגביהם זה היה כלי חינוכי לא לצאת ולעבוד, לא להשתתף בכוח הפיריון ולא להיות אנשים יצרניים.
מנגד, העובדה כי למעלה מ-50% מהאוכלוסיה העובדת (!!) אינה מגיעה לסף המס, מחייבת אותנו לפתח כלים חדשים להשגת אותן מטרות ישנות.
כמו שהמדינה יודעת לקחת מס מאזרחיה כאשר הם מרוויחים מעל סכום מסוים, על המדינה, לאפשר תשלום לאזרחיה, כאשר אלו עובדים (!!!), אך מרוויחים פחות מסכום מסוים.
בחנתי השבוע את המודלים המוצעים - אני אומר לכם - זו תהיה בשורה אמיתית לעם ישראל. מדובר בצעד לא פשוט - עלותו התקציבית גבוהה, הוא מחייב ממשק מול עשרות ואפילו מאות אלפי אזרחים, אך אני מאמין כי הוא צודק ונכון.
אני בטוח כי יחד עם הרחבת היצע מעונות היום והצהרונים והשקעה בתשתית המקרבת את הפריפריה למרכז, נחזיר רבבות אנשים למעגל העבודה.
אותם אנשים לא רק שיחלצו ממצוקה כספית, יומיומית, אלה שגם יוחזר להם כבודם העצמי, כאנשים יצרניים, תורמים השלובים בחיי המעשה של החברה הישראלית. בצד התמריצים להשתלבות בשוק העבודה נמשיך לתגבר את השירותים והתמיכות לאוכלוסיות שאינן מסוגלות לעבוד.
השבוע הוצגה לראש הממשלה ולי תוכנית מפורטת ליישום דוח שמידט, לטיפול בילדים ובבני נוער בסיכון ובמצוקה. דוח חשוב מאין כמוהו. כבר בשנת 2007 נפעל ליישום הדוח ולהקצאת התקציבים הנדרשים לכך.
נביא לשינוי יחס הקצאת המשאבים בין טיפול למניעה, לטובת המניעה. נשנה את יחס הקצאת המשאבים בין טיפול חוץ ביתי לקהילה, לטובת טיפול בקהילה. נקבע סדרי עבודה בין הממשלה לרשויות המקומיות ליצירת מעבר הדרגתי של ילדים ובני נוער ממוסדות חוץ ביתיות למסגרות בקהילה אשר יאפשרו את שילובם בחברה.
אבל החשוב מכל בעיני - הוא החינוך. זהו הכלי הכלכלי המובהק ביותר להשגת הצמיחה. זהו הכלי הטוב ביותר להקטנת הפערים החברתיים. זוהי תוכנית החיסכון, המעניקה את התשואה המכסימלית הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. בתוכנית זו אסור להמתין אפילו רגע.
תחת הנהגתו של ראש הממשלה, יחד עם שרת החינוך ובשיתוף מערכת החינוך, עלינו להפעיל רפורמה מבנית ופדגוגית. רפורמה שלא תתבסס על "סתימת חורים" , "כיבוי שריפות" או רק על תוספת תקציבית. רפורמה שתציג יעדים ומדדים ברורים ומכומתים לשיפור ודרכים למדוד ולעקוב אחרי שיפור זה.
משרד האוצר תחת הנהגתי נכון להשקיע לאורך זמן תקציבים משמעותיים. אבל אני דורש כי אלו יהיו השקעות אמיתיות, בעלות תשואה מקסימלית. התחלנו בגיבוש רפורמה בהשכלה הגבוהה - אני בטוח כי בשיתוף כל הגורמים נוכל לעבור לרפורמות בכל מערכות החינוך האחרות.
גבירותי ורבותי, בחרתי לסיים בסיפור אמיתי של בחורה מהגליל. עם סיום השרות הצבאי מצאה היא את עצמה במציאות חיים קודרת. היא חלמה ללמוד באוניברסיטה. אבל, המצב הכלכלי של משפחתה היה קשה. לא היה לה כסף לשכר לימוד ולא לשכר דירה.
נראה היה שחלום הלימודים הוא מעבר להישג ידה ונגזר עליה להישאר נעולה במעגל העוני, כדור שני למצוקה כלכלית וחברתית. היא החלה לעבוד כפועלת ייצור בבית חרושת - וללמוד במקביל באוניברסיטה. אחד מגלי הפיטורים, היא פוטרה - אך נאבקה והמשיכה את לימודיה בעזרת מלגות. היא סיימה את התואר הראשון בהצטיינות, התקבלה ללימודי תואר שני, החלה לעבוד ואף שימשה כעוזרת מחקר. היום היא מרצה, לומדת במסגרת לימודים מתקדמים ומהווה בעיני מצפן מוחשי לכיוון אליו עלינו לחתור להגיע כהנהגה.
אני יודע כי אם ניתן לילדנו את הכלים להגשים את עצמם- את כר הדשא לצמוח בו - לא נדבר עוד על עוני. אני יודע כי בכך יצא שכרנו בעמלנו ונגשים את המטרה לשמה נבחרנו - נהפוך את מדינת ישראל למקום טוב יותר.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
