הדו-פרצופיות של פרץ

כשנבחר עמיר פרץ לתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה, נשבה רוח אופטימית במפרשי מפלגתו. פרץ, הידוע כסוציאל-דמוקרט כלכלי וכיונה מדינית, זרק לאוויר סיסמאות חברתיות ומדיניות ששבו לבבות של קהלים רבים בציבור הישראלי, גם כאלו שלא ידועים כתומכים מסורתיים של מפלגת העבודה. ההמשך ידוע - מפלגת העבודה זכתה ל-19 מנדטים והצטרפה לממשלה שהרכיב אהוד אולמרט.

למרות שהכול ציפו שייקח על עצמו תפקיד חברתי-כלכלי, התפתה פרץ לקחת את תיק הביטחון הנחשב ליוקרתי מכולם. רבים אמרו כי טוב שאזרח עומד בראש משרד הביטחון. "הוא לא צמח במערכת ועל כן הוא לא מקובע", אמרו בצדק. "היזכרו בשר הביטחון האזרח משה ארנס", אמרו, גם כן בצדק. אלא שפרץ, התקווה הלבנה של ארגוני השמאל ושל מפלגות השמאל, איכזב. לא רק שהוא ממשיך באותה מדיניות של קודמיו לתפקיד, הוא גם מפעיל אותה ביתר שאת: יותר חיסולים, יותר פעולות, יותר מבצעים ויותר מעצרים.

השאלה אם זה טוב או רע נתונה לוויכוח, אלא שקשה לתת אמון בשר ביטחון העושה דבר אחד ואומר דבר שני. כלומר, קשה להבין כיצד ניתן להמשיך ולהגביר את החיסולים ואת הסגרים ובמקביל לדבר על הפסקת הקיפאון המדיני. קשה לתפוס כיצד ניתן להמשיך ולמנוע מעבר של אזרחים במעבר רפיח ובמקביל לדבר על סיוע לאזרחים הפלשתינים. הקול קול פרץ והידיים ידי ליברמן.

במערכת הבחירות דיבר פרץ רבות על פינוי מאחזים לא חוקיים ואמר כי יעשה הכול כדי לפנותם. זו היתה האג'נדה שלו בבחירות. עם האמירות הללו הוא התמודד על תפקיד ראש הממשלה. היום (ד', 13.12.2006) פורסם בעיתון הארץ כי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, דורש מפרץ להפסיק לעכב צעדים למניעת בנייה בלתי חוקית בהתנחלויות ובמאחזים.

מזוז "נזף" למעשה בפרץ על שהוא מציב מכשולים לפינוי מאחזים. האם יש דו פרצופיות גדולה מזו? לא רק שפרץ מדבר על פינוי מאחזים ולא עושה כלום, היועץ המשפטי לממשלה נוזף בו על כך. לא רק שפרץ מגביר את החיסולים ואת הסגרים, הוא גם עובר על החוק כשאינו מפנה מאחזים. אחד מהשניים: או שפרץ יפסיק לדבר או שיתחיל לפעול למען מה שהוא מאמין בו. בעצם, למה שנוותר לו? שיעשה את שניהם.