שימור דם טבורי

בשנים האחרונות גוברת המודעות לצורך בשימור דם חבל הטבור. המחקר המדעי המתקדם מצביע על היכולת של תאי הדם הטבורי לרפא מחלות על-רקע גנטי ומוכיח, כי ניתן להשתמש בו להצלת חיי הילוד עד 20 שנה מיום הלידה.

התברר כי זהו דם העשיר בתאי גזע ראשוניים היכולים להציל חיי אדם במקרה של פגיעה במערכת הדם ומערכת החיסון או בעקבות מחלות קשות ממאירות ואחרות. יותר מזה, לשימוש בתאי דם טבורי יתרונות רבים נוספים. כך למשל, הסתבר כי תאי הדם הטבורי יכולים או יוכלו ככל הנראה בעתיד לשקם איברים שנפגעו בצורה מוצלחת יותר מיכולת השיקום של תאים בוגרים או מח עצם. להשתלת דם טבורי יש יתרונות רבים על השתלת מח עצם בוגר וגם סיכויים טובים יותר למנוע את דחיית השתל.

אפשרויות השימוש כיום בתאי גזע מחבל הטבור הן עצומות ומהווים הליך רפואי מקובל בריפוי של למעלה מ-70 מחלות שונות. בעתיד - מריפוי חולי לוקמיה ועד מחלות כמו סוכרת, אלצהיימר ופרקינסון. תאי הגזע אף עשויים לשמש גם לריפוי רקמות גוף שונות ולשחזור של תאים פגועים כגון עצם, סחוס, שריר ואפילו כלי דם, מערכות עצבים מרכזיות, תאי כבד ולבלב. מעל 8,000 השתלות של דם טבורי בוצעו בעולם.

בקצרה, אם בעבר הלא רחוק דם חבל הטבור נזרק לאחר הלידה, היום הוא נשמר בקפידה. כיום מעודדים רופאים, רבנים, אחיות וגורמי רפואה אחרים את היולדות לשמר את הדם הטבורי. הציבור הרחב נענה והתוצאה - גידול ניכר בשנים האחרונות באיסוף ושימור דם טבורי.

בנק פרטי או ציבורי?

אחת השאלות שעולות לדיון ציבורי באחרונה היא האם לשמור את הדם שנאסף בבנק דם פרטי או ציבורי. בדרך כלל, השאלה הזו מוצגת בצורה של עימות בין שתי האופציות, אך מתברר כי שתי החלופות דווקא יכולות לחיות האחת לצד רעותה ואף לסייע האחת לשנייה.

נתחיל מההתחלה. ככל שגברה ההכרה בחשיבות שימור הדם הטבורי קמו בעולם בנקי דם טבורי רבים, רובם פרטיים ומיעוטם ציבוריים. בעולם יש כיום כ-40 בנקי דם טבורי ציבוריים, לעומת מאות בנקי דם פרטיים. 80%-90% ממנות הדם הטבורי נשמרות בבנקי דם טבורי פרטיים בעולם ומאגרים אלה נמצאים בצמיחה מהירה יותר מאשר בנקי דם ציבוריים. הסיבה העיקרית לכך היא תקציבית. הממשלות בכל העולם המערבי מקטינות את ההוצאה הציבורית לבריאות ומפנות מקום לעמותות ויזמים פרטיים.

קיומו של בנק דם טבורי פרטי הוא אחד מהמקרים הבולטים שבו הרפואה הפרטית, כשהיא משולבת בביטוח רפואי, יכולה לסייע לחברה. ברור לגמרי שללא בנקי דם פרטיים תהליך איסוף ושימור הדם הטבורי היה קטן ביותר.

היתרונות בשימור דם חבל הטבור בבנק דם פרטי הם ברורים - את מנת הדם הטבורי ויתרונות תאי הגזע שנמצאים בו יש אפשרות לאסוף רק לאחר הלידה, פעם אחת בחיים - אין שידור חוזר. המנה שנשמרת בו, תחת תנאי אחסון קפדניים ומבוקרים היטב - שייכת ליילוד ולבני משפחתו. היה והילוד או מי מבני משפחתו יחלה במחלה ממארת או אחרת, המחייבת השתלת דם טבורי, מנת הדם תופשר מקיפאונה ותהיה זמינה מיד לשימוש. הביטוח מכסה - במידה וישנה חבילת ביטוח - את עלויות הפרוצדורה הרפואית. אומנם שימור הדם הטבורי בבנק פרטי עולה כסף, כמו בכל שירות רפואי פרטי אחר -אך הוא מקנה למשתמש בו אפשרויות רבות יותר.

לעומת זאת, בבנק הדם הציבורי המנה שנתרמת נאגרת פתוחה, מיועדת לשימוש ע"י כלל האוכלוסיה בכל מקום בעולם, כמו בבנק דם רגיל. זו תרומה אלטרואיסטית שאינה נשמרת עבור התורם עצמו. זאת ועוד, נדרשת התאמה בין הדם שנאסף במאגר הציבורי לבין מי שנזקק למנת הדם בעתיד. עם זאת, לבנק הציבורי יש חשיבות רבה בכל הקשור, למשל, ביצירת מאגרי דם שיענו על דרישות קבוצות אתניות שונות שלא תמיד יש להן ייצוג בבנק הדם הפרטי. במובן זה, יצירת מאגר גדול וזמין של תאי דם טבורי, עם ייצוג מתאים של כל העדות והמיעוטים, היא ברכה לחברה. ויש לדעת, רק 40% מן המנות הנתרמות לבנק הציבורי אכן מוקפאות ונשמרות בו.

הפרטי והציבורי מסייעים זה לזה

למעשה בנק הדם הפרטי והציבורי מסייעים זה לזה. כך למשל, חברת "טבורית" שהיא הזרוע השיווקית של בנק הדם הטבורי של ביה"ח "שיבא", מחוייבת לספק מנות דם גם לבנק הדם הציבורי. יש כאן מעין סבסוד של היזם הפרטי את הגוף הציבורי.

מתברר כי גם הבנק הציבורי וגם הבנק הפרטי מסייעים בהגברת המודעות בקרב היולדות וכלל הציבור לחשיבותה של תרומת דם טבורי. יותר מזה, עצם קיומן של שתי חלופות הפתוחות לקהל הרחב מאפשרת את יכולת הבחירה המקובלת בחברה חופשית. בדיוק כפי שיש ביטוח בריאות בסיסי וביטוח בריאות מורחב. מי שמעוניין בכך יכול לאסוף ולשמר את הדם הטבורי של ילדו בבנק פרטי ובכך ליהנות מהביטחון הנפשי שמנתו נשמרת רק עבורו. מי שאינו מעוניין בכך, אך בכל זאת רוצה לתרום לחברה ובעקיפין גם לעצמו, ישמור את הדם בבנק ציבורי. מי שמעוניין בשירות פרטני ואישי יאסוף בבנק דם פרטי.

אגב,התפיסה לפיה רק בעלי יכולת יכולים לשמר דם טבורי בבנק פרטי איננה נכונה עוד, לאור הסדרי האשראי הנדיבים שמספקים היום הבנקים המסחריים למי שמעוניין בכך.

לאחרונה הועלתה בכנסת הצעת חוק להקמת בנק דם טבורי ציבורי גדול. זוהי החלטה חשובה ללא ספק, אך גם מנסחי ההצעה מודעים למגבלות ההוצאה הציבורית. עובדה היא שבהצעת החוק נקבע כי המדינה תהיה מחוייבת לממן רק 1,000 מנות לשימור כל שנה. זהו היקף מזערי וקטן בהרבה מן הצרכים.

אין ספק, רצוי שלצד הבנקים הפרטיים יהיו גם בנקים ציבוריים שייתנו מענה לכולם. באותו אופן, הבנקים הציבוריים לא יוכלו להתקיים ללא הבנקים הפרטיים. יותר מזה, האינטרס המשותף של כולם הוא שיהיו כמה שיותר מנות. יש מקום לשני סוגי הבנקים לעבוד ביחד בדיוק כפי שקיימת רפואה פרטית, המוסדרת בחוק, לצד הרפואה הציבורית. אין ניגוד עניינים בין שני הבנקים, כאשר הזכות לאיסוף היא של היולדת. אם היא רוצה לשמור דם טבורי ניתנת לה זכות בחירה - לעשות זאת בבנק פרטי או ציבורי.