אשליית הטוקבק

לאחרונה נערכים דיונים, מגוחכים למדי, על מקומו של הטוקבק בדיון הציבורי - דיונים אלו מגוחכים כיוון שהם נותנים משקל רב, רב מדי, לטוקבקים ושוכחים או מנסים להסיט את הדיון מן העובדה שהטוקבקים משרתים בעיקר את מפעילי האתר ולא את המגיבים עצמם. יתרה מכך, הטוקבק יוצר אשליה כאילו ניתנת החירות לגולש להביע את דעתו ולקחת חלק פעיל בנושא הנידון אך האמת המרה היא כי מדובר במצג שווא המשרת שוב את מפעילי האתר.

הטוקבק, לדעתי, הוא גרסה אלקטרונית למכתבי המערכת המוכרים ממהדורות העיתונים המודפסים, תוכניות הטלוויזיה והרדיו -וכמוהם גם לטוקבק אין אפשרות אמיתית להשפיע על הדיון או לקחת חלק פעיל בו. חשוב להסביר כי הטוקבק הוא תגובה לכתבה בסך הכול - לא השתתפות פעילה ואמיתית בדיון - בבחינת כך שהגולש הוא סביל,המגיב לתכנים המוצגים לפניו ואינו יוצר אותם אלא רק מגיב להם.

ברבים מאתרי האינטרנט אין כלל אפשרות להגיב ישירות לכותב המאמר או לדואר האלקטרוני שלו (מה גם שלא נדרשת ממנו תגובה לטוקבקים), הטוקבק שונה במהותו מהאפשרויות האינטרנטיות הרבות ליצור דיון ושיח אמיתי (דוגמת הצ'ט, הפורום, אתרי תוכן גולשים ואתרים הפתוחים לעריכת הגולשים דוגמת ויקיפדיה).

הטוקבק הוא מעין מוטציה תקשורתית היוצרת, כפי שטענתי, מצג שווא לפיו ניתנת החירות לגולש להיות חלק מהדיון, אך חשוב לזכור כי כיום מרבית האתרים הגדולים מסננים את הטוקבקים שאינם נראים להם (אגב לא מדובר רק בטוקבקים בוטים או פרובוקטיביים - נראה שדווקא להם ניתנת הבמה - נסו לשלוח טוקבק מנומק היטב וענייני). מרחב הדיון הטוקבקיסטי (אם ניתן להגדיר את הטוקבקים כשייכים לאיזשהו מרחב דיון) אינו דומה למרחב הדיון בפורום או בצ'ט האינטרנטיים, בהם אכן ניתנת במה לדיון אמיתי ואפשרות אמיתית ליצור שיח שבו כולם שווים בפני הנושא הנדון (ולא מצב בו המאמר וכותבו הם המרכז והטוקבקים הם מעין סרח עודף או גרורות לא רצויות).

מספיק לראות את עיצוב דפי האינטרנט בהם מצויים הטוקבקים כדי להבין את ההתייחסות אליהם: המאמר מופיע בראש הדף והטוקבקים בתחתית שרשרת הדיון, חסרי השפעה אמיתית, לא שותפים פעילים בדיון אלא אוסף דעות ואמרות שנשארות מחוץ לשיח.

בסופו של יום, אתרי האינטרנט מתעניינים במספר הטוקבקים שנשלחו ולא באיכות הטוקבקים - בבחינת כך שכתבה טובה נמדדת על סמך כמות התגובות ולא תוכן הכתבה או תוכן הטוקבקים.

הטוקבק הוא בעצם אחיו האינטרנטי של האס.אמ.אס הטלוויזיוני - אותה אשליה הנותנת לנו, הצופים, את ה"זכות" כביכול, להיות חלק מן התוכן שאנו צורכים - אך שוב, אנו רק מגיבים לתוכן, איננו יוצרים אותו או שותפים פעילים ביצירתו - קהל מגיב הינו קהל פסיבי כיוון שאין באפשרותו להשפיע על המתרחש ברמת התוכן אלא רק ברמה הכמותית שהיא מדד הרייטינג - האם הרייטינג הוא בבחינת האפשרות שלנו לבחור את התכנים הנצפים? מובן שלא - מישהו ממפעילי אתר האינטרנט, ערוץ הטלוויזיה, מערכת העיתון או הרדיו שאל אותנו אי פעם בעזרת טוקבק או אס.אמ.אס מהם התכנים אותם אנו רוצים לראות? האם דיון כזה הועלה אי פעם על הפרק? האם ניתנה לנו האפשרות לערוך את דפי העיתון, תוכניות הטלוויזיה, אתרי האינטרנט ולהשפיע בצורה פעילה על התכנים התקשורתיים? ודאי שלא והרשו לי לנחש שאפשרות שכזו גם לא תינתן בעתיד - לאמצעי התקשורת מאוד נוח ליצור אשליה לפיה אנחנו, הקהל, חלק מן הדיון, אך האמת היא שלנגד עיניהם עומדים שוב שיקולי רייטינג ולא האפשרות להפוך את הרשת לכיכר העם - בה כולם נוטלים חלק פעיל, אלא לשוק בלתי מרוסן של דעות לא מנומקות שאינן זוכות ליחס או לתשומת לב אמיתית.

שאלו את עצמכם - האם אי פעם תוכנו של הטוקבק יצר דיון או שיח אמיתי? האם טוקבקיסט כלשהו הוביל לדיון כלשהו, האם הוא השפיע על דעת הקהל?

חשוב לזכור שדוגמאות אמיתיות לשיתוף קהל הגולשים, כך שיוכלו להיות פעילים ומשפיעים, קיימות כבר ברשת - ויקיפדיה היא דוגמא קלאסית ונפלאה לאפשרות של הגולש להעלות תכנים, לשנות תכנים של אחרים ולהיות חלק מרכזי ביצירת התוכן, ניתן לצרף אליה את אתרי הווב 2.0 שמבוססים על תוכן גולשים.