'נהג, ציירת' הוא חלום של כל שחקן ושחקנית. רק שני אנשים על הבמה, גבר ואשה, שמשפריצים מונולוגים ודיאלוגים נוקבים ורוטטים. בתחילה הם שוטמים זה את זו, אבל לאט לאט הם נפתחים ומכירים במגבלות ובמעלות זולתם. היא - גברת מסוגננת ומלוטשת, אמנית שמפיצה 'שיק' וניחוח בינלאומי. הוא - נהג משאית, אדם פשוט, עילג, נראה כמו 'בוק', לא מתוחכם ולא מתחכם, גדל גוף, ארצי, נטול יומרות. שני עולמות קוטביים שלומדים לחיות ביחד, לאהוב ולהעריך אחד את השני, לקבל זה את זו. להזדקק ולהישען זה על זו.
כשצפיתי בהצגה ובמערכת היחסים המתפתחת בין הציירת והנהג נזכרתי בסרט 'הנהג של מיס דייזי' (ג'סיקה קנדי ומורגן פרימן). גם שם מתפתחת מערכת יחסים לכאורה בלתי אפשרית בין שני אנשים שונים לחלוטין. לכן הופתעתי לקרוא בתוכנייה שמיטלפונקט כתב את 'נהג, ציירת' ב-87, באותה שנה שבה נכתב 'מיס דייזי'. אז עלה המחזה בתיאטרון באר שבע בכיכובם של חנה מרון ואוהד שחר.
מיטלפונקט, מחזאי מוערך ורב תפוקה, שמאחוריו "גורודיש" ו"עיר הנפט" - מחזות גדושי אמירות פוליטיות -חברתיות נוקבות, סטה, לכאורה, ממנהגו וכתב מחזה על מערכת יחסים בין גבר ואשה. שני טיפוסים עם אישיות מאוד אינדיבידואליסטית, שלומדים לחיות זה עם זו ואף להפיק מכך הנאה ותועלת. מבט שני בסיטואציה מלמד שהזוג הזה, על יחסיו המורכבים, הוא בעצם מטאפורה לסכסוך הישראלי הערבי.
גם במחזה, כמו במציאות, מגיעה הגברת האקסצנטרית לבית הישן שלה, אחרי היעדרות בת 40 שנה ומוצאת שמישהו אחר מתגורר בו ומרגיש שייך למקום לא פחות ממנה. מתפתח ביניהם קונפליקט שבתחילה נראה בלתי ניתן לגישור. זה מתחיל ב'או הוא או אני', אבל בהמשך, למרות החריקות והצרימות, למרות ה'שונות' והפער התהומי בין שתי הדמויות, הם לומדים לחיות ביחד ואף להפיק מזה רגעים של נחת ונועם וחסד.
מרים זוהר מעולה בדמות הציירת האגוצנטרית שחושבת שהכל מגיע לה. יורם חטב, לפעמים צעקני מדי, אבל בסך-הכל הוא פרטנר נפלא. מגושם, מסורבל, כבד פה, מנותק, בוטה ועם זאת רגיש עדין ומתחשב. הכימייה בין השניים יוצרת דואט נפלא. מומלץ.
פרטים
תיאטרון בית לסין
כתב וביים: הילל מיטלפונקט
שחקנים: מרים זוהר, יורם חטב
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
