האיש הזה צריך ללכת

זה אולי לא הגון, משפטית, לחרוץ את דינו של אריאל שרון בטרם מוצתה החקירה ובטרם הונחו כל העובדות (והתשובות) על השולחן, אבל ישנם רגעים בחיי מדינה ואומה שצריך לומר בהם: עד כאן.

שרון צריך ללכת, לא בגלל שהוכח שהמעשים בהם הוא ובניו מעורבים הם בהכרח גם עבירות פליליות על החוק הפלילי, אלא בגלל העובדה שאסור, אי-אפשר ולא ניתן שבראש מדינה יעמוד אדם שקשור בכלל לגילגולי כספים בסכומים שכאלה.

ישנם כמה דברים בפרשה זו שכלל אינם מוכחשים: שערב הבחירות הקודמות גוייסו מליוני שקלים בתרומות מחו"ל, שהם הועברו לארץ דרך חברה בע"מ ושהם מימנו את מערכת הבחירות של שרון. לא מוכחש גם ששרון העביר והחזיר לחברה זו כמה מליוני שקלים ולא מוכחש גם שמקור הכסף להחזר זה נובע שוב מחו"ל.

מדובר בסכומים שאינם נמצאים בדרך כלל בידיו של אזרח מהשורה ומדובר בהעברות, תרומות והלוואות בסכומים שלא בנקל אדם מקבל אותן, גם לא מידידים.

יוזכר שראש ממשלה בישראל מחזיק בידו כוח ועוצמה בלתי מוגבלים למעשה. הוא רשאי לעשות כמעט הכל ומוסמך אפילו להורות על חיסולו של אדם. הוא יכול להורות על חתימת חוזים בינ"ל של מאות מליוני דולרים, הוא המחליט על רכישות ומכירות הנעשות במסתורין (מיבוא ויצוא נשק ועד רכישת מחצבי אורניום) והוא המאשר אם המדינה תשלם עמלה לאנשי צללים שונים. הוא הממנה את השרים, הוא המאשר למעשה את מינוי המנכ"לים, והוא המנחה את כל פקידי הממשל בצעדיהם ושולט בקבלת ההחלטות - ובמיוחד במעשי המדינה הסמויים מהעין ושמסיבות שונות (מוצדקות ברובן) אינם גלויים לציבור ואינן מדווחים בכלל.

זה אומר שהמשרה הזו הינה "משרת האמון" הגדולה מכולן. כהונה במשרת ראש הממשלה דורשת אמון מוחלט ובלתי מסוייג ביושרו של האדם ובנקיון כפיו. לא צריך אמון או הסכמה של כל הציבור למדיניותו של ראש הממשלה - אבל נדרש אמון מלא ובלתי מעורער בכך שראש הממשלה פועל שלא בהשפעת ולא תחת מניעים זרים ונדרש אמון שבהחלטותיו הוא פועל באופן המשוחרר לחלוטין מכל אינטרסים כלכליים-פרטיים.

לכן אסור שלראש ממשלה יהיו בכלל עיסוקים ועסקים כלכליים. אסור לו להימצא במצב בו יש לו חובות ואסור לו להימצא במצב בו יש לו תזרימים כלכליים שנוצרים אצלו במהלך כהונתו.

במקרה של שרון הענין הזה הופר.

הציבור אינו טיפש. כל הפרדה בין שרון לבין בניו היא הפרדה מלאכותית. בניו מתגוררים עימו בחווה, הם המנהלים אותה, בנו התמודד במפלגתו שלו (ובעידודו) על מקום ברשימה לכנסת וגם שרון עצמו מעיד שבניו הם שטיפלו עבורו ומטעמו בפרשת הכספים שלו. לכן מתן הכסף לבנו של ראש הממשלה, במקרה הזה, הוא מתן כסף ישירות לראש הממשלה עצמו.

וראש ממשלה לא רשאי לקבל כספים מאיש, למעט קבלת משכורתו מקופת המדינה.

מיותר, במקרה הזה, לשאול כמה אמת יש בתשובת שרון שלא ידע מהיכן הכסף או כיצד הושג. הוא עצמו מעיד שדיבר עם בניו על הבעיה, הוא מאשר שהוא זה שהיה צריך לשלם את הכסף והוא מודה שמדובר במליוני שקלים. איש לא יאמין לגירסה ששרון הסכים לקבל מבניו מליוני שקלים, בלא להתענין ולדעת אצלם מהיכן השיגו את הכסף. כל אב מוטרד מכך שבנו חותם על משכנתא גדולה או לוקח הלוואה משמעותית בבנק, אז מי יאמין שאב מסור ודואג יקבל מידי ילדיו 4-5 מליון שקלים בלא שידע מהיכן הם באים ובלא שתנוח דעתו כי בניו לא חרצו בזאת את גורלם לפשיטת רגל והתמוטטות כלכלית עתידית, ועשו זאת רק בכדי לסייע לו, לאב, בחובותיו.

אז ספק אם ימצא, אפילו בקרב מעריציו האישיים של שרון, בר דעת שיטען שהוא לא ידע ולא חקר מהיכן בא הכסף.

והכסף הזה בא מחו"ל.

וכשראש ממשלה , שמעיד על עצמו שלא היו לו באופן אישי אפילו 500,000 ₪ מכל חסכונותיו וחסכונות רעייתו המנוחה, מסוגל לשלם לפתע כמה מליוני שקלים, כספים שלידתם במהלך כהונתו, איננו זקוקים יותר להסברים שיבהירו למה ימצאו תמיד (גם בארץ - וגם בחו"ל) אנשים וגורמים שיהיו מוכנים לתת לראש ממשלת ישראל כספים כאלה , וגם איננו זקוקים לנימוקים או הדגמות שיבהירו למה כדאי להם לעשות זאת. גם איננו זקוקים לחוק (או כללי ועדת אשר) כדי שיוכיחו לנו שהענין אסור ופסול.

כי מספיק לנו השכל הישר. והשכל הזה אומר שראש מממשלה, כל ראש ממשלה, אסור שיהיה מעורב לא בגיוס כספים לעצמו (או למשפחתו), לא בקבלת הלוואות ולא בהזרמת וגלגולי כספים מחשבונות בחו"ל לחשבונותיו הפרטיים בארץ.

ולכן, מרגע שהתברר שאריאל שרון נגע בכספים כאלה, ובניו הקרובים והמעורבים עימו עסקו בכך עבורו, נגזר הגורל: האיש נפסל בזאת, ולתמיד, מכשירות לכהן במשרת האמון הבכירה של המדינה והחברה הישראלית.

כי אם הוא ישאר בתפקידו, הרי שבזאת הוכרז ונאמר בישראל שמשרת "עובד הציבור" הבכיר ביותר של החברה הדמוקרטית הישראלית בעלת מושגים סבירים של מותר ואסור, הפכה בזאת להיות משרת "השליט העליון" המקובלת במדינות חסרות כל מושגי הגינות ציבורית, מדינות כמו קונגו, ניגריה או חוף השנהב.

לכן אריאל שרון חייב עכשו ללכת. לא בגלל העניינים המדיניים ולא בגלל העניינים הבטחוניים וגם לא בגלל העניינים הכלכלים הקשורים למנהיגותו ולמדיניות ממשלתו. (גם אם יש מי שחושבים שזו סיבה טובה לכשעצמה)

הוא חייב ללכת, בגלל שהישארותו בתפקיד לאחר שנתברר שהוא ומשפחתו מעורבים בקבלת כספים סמויים מחו"ל (תרומות או הלוואות - זה לא משנה) , משמעותה הינה ערעור האמון הציבורי בנקיון כפיו וביושרו האישי של ראש ממשלה. הוא חייב ללכת, כי מנהיג שבעת כהונתו מתגלגלים ומגיעים לרשותו ולידיו כספים בסכומים שכאלה, פסול לחלוטין מכהונה במשרת האמון הרגישה ביותר של החברה בישראל.

כי הישארותו מעכשו של שרון בתפקיד ראש ממשלת ישראל, משמעותה חורגת מבעיית ערעור האמון הציבורי רק ביושרו שלו. היא תהווה, גם לעתיד, פגיעה וודאית ומוחשית בתחושת הציבור ואמונו שישנם גבולות שאותם שום אדם לא חוצה וישנם מעשים שאותם שום אדם לא עושה, בעת שהוא מכהן בתפקיד הזה.