אגם הברבורים <span style='font-weight:normal;'>[6]</span>

בבוקר שאחרי הודעתו של חלוץ והודעת הפרקליטות על פתיחת החקירה נגד אולמרט, הייתה האווירה בקומת הממשלה בכנסת בעיקר קודרת. השרים כמעט לא דיברו בפומבי. דיכטר, שהיה אמור להיפגש עם כתבים, ביטל את הפגישה. לא רוצה היום מצלמות ומיקרופונים, הסביר. נאמניו של ראש הממשלה ניסו לשכנע את חבריהם כי לא יצא כלום מהחקירה, אבל גם את עצמם הם בקושי שכנעו.

בקדימה מעריכים כי בקרוב יהיה הפיצוץ. השבוע התחילו כמה מחברי המפלגה כבר להכין את חומרי הנפץ ליד היסודות. עוד מעט הם ילחצו על הכפתור. הבעיה היא שבקדימה עדיין את המנגנונים שיש בכל מפלגה פוליטית. התקנון שלה נתפר כולו על מידותיו של שרון. הרבה סמכויות ליו"ר, ובלי נהלים ברורים בנושא פריימריז ושיתוף בקבלת ההחלטות. המועמדים הפוטנציאליים על הנהגת המפלגה, שטרית, מופז, דיכטר, ולבני, עדיין לא יודעים מתי זה יתפרץ להם. אבל הערכה שזה יקרה בקרוב. וכשזה יקרה, זה יהיה יחד. קדימה היא מפלגה של חנונים, אמר בעבר גורם במפלגה. אבל גם להם יש יכולת ספיגה מוגבלת. אם ישנה מחשבה שח"כ לא יכול לשאת, היא שבקדנציה הבאה הוא יישאר בבית. החשש התמידי הזה הוא הכוח המניע החזק ביותר עבורם. בשבילו הם יעבדו קשה, יתמסרו לתומכיהם, וינסו להתבלט. או לחילופין, יעברו מפלגות, ישקרו, יחליפו עמדות. שרון הרגיע אצלם את החשש, כאשר הבטיח להם מקום ריאלי ברשימה לכנסת. אולמרט הוא כעת הגורם המרכזי לחשש הזה. התחושה היא שזה לא ימשך עוד הרבה זמן.

כאשר ראש הממשלה נפגש עם מפוני גוש קטיף אין אהבה רבה שמחרפת באוויר. המפגש הוא בעיקר אינטרסים. לא רק של המפונים. גם של ראש הממשלה. תיקון הצעת חוק פינוי פיצוי מוערך בהוצאה של קרוב לשני מיליארד שקלים. גורמים בכירים בקואליציה תומכים בה, מהעבודה, ש"ס וישראל ביתנו. בין התומכים הבולטים גם יו"ר סיעת קדימה אביגדור יצחקי, שהוא אף אחד מהחתומים על ההצעה. אולמרט לא רוצה להסתבך עם אותם בכירים. אבל הוא גם רוצה לחסוך כסף. על-מנת להקפיא את הליך החקיקה הוא נפגש עם המפונים ומנסה לעזור להם בלעדיה. כל בעיה שעולה ומסוכמת, מורה אולמרט למנכ"ל המשרד רענן דינור לפתור אותה במהירות האפשרית. המטרה היא לפתור כמה שיותר בעיות עד שבוע הבא. ביום שלישי הבא יסייר אולמרט אצל המפונים. חלק מהסיור יהיה בנסיעה. חלק בטיסה.

ראש הממשלה רוצה להיפגש עם מפוני הגוש אחרי שמרבית הדברים כבר בטיפול. הוא גם לא רוצה שיתקילו אותו בבעיות שלא ידע על קיומן. המפונים מצדם משתפים פעולה כי הם רואים שהדברים זזים. עדיף לנו ללכת ככה, אמר אחד מחברי שדולת המפונים בצאתו מהפגישה עם אולמרט, בהסכמה. אנחנו רואים שאולמרט לחוץ מהצעת החוק עליה חתום יצחקי וזה לטובתנו. אבל מי אמר שיצחקי יישאר איתנו כל הדרך. אולי כשזה יגיע לעימות חזיתי הוא יתקפל. ואולי יחד איתו גם יורם מרציאנו. ואז לא יהיה לנו רוב ונפסיד הכול.

עמיר פרץ נהנה כשהוא מרוויח כמה נקודות לטובתו, אבל לא ברור באיזה מגרש הוא בכלל משחק. בינתיים הוא קוצר הצלחות במרכז, בהישארות בממשלה, במינוי מג'אדלה, אבל בסקרים הוא ממשיך לדשדש. בשום תרחיש פוליטי נראה לעין, הוא אמור להרוויח. רק להפסיד. בישיבת מרכז העבודה האשימו מקורביו את אהוד ברק בכך שהוא מנסה לטרפד את מינויו של מג'אדלה. בגלל שברק עצמו לא נכח, הופנתה האצבע המאשימה כלפי כל האחרים. שמחון ופואד, אילון ופינס. איך זה, שאלו אנשיו של פרץ, שבנושא כל כך חשוב איש מהמועמדים לראשות העבודה לא ביקש את רשות הדיבור. בסביבתו של פרץ ניסו לשדר אופטימיות עוד לפני היוודע תוצאות ההצבעה במרכז. ניצחנו בכל מקרה, אמרו. כולם רואים איך פרץ מנסה בכל הכוח לדחוף למינויו של שר ערבי. אם הוא יצליח, ניצחנו. ואם הוא יכשל, נראה לכולם איך ברק והאחרים גרמו להחמצה היסטורית.

למרות תפקידו הממלכתי, ולמרות שיועציו העירו לו על כך כמה פעמים, לפעמים לא מצליח ראש הממשלה להשתלט על סגנונו המשתלח. בתפקיד הקורבן הייתה השבוע ח"כ זהבה גלאון. מעל דוכן הכנסת התנצח עימה אולמרט מעל דוכן הכנסת, כאילו מדובר באחרון הח"כים. "יש לך בעיה", אמר אולמרט לגלאון, "את לא חברת הכנסת היחידה פה, וגם לא הכי מעניינת". גלאון תבעה את עלבונה והחלה לקרוא קריאות ביניים. אולמרט שיסה אותה ואמר: "לפעמים את אומרת דברים מעניינים אבל את כל הזמן צועקת אז אי אפשר להקשיב להם".