מנהיגות עסקית דומה למנהיגות פוליטית ומדינית. כמו בכל ארגון, ישנה חשיבות למהות הניהולית. הניהול האסטרטגי-מנהיגותי הוא בראש ובראשונה להיות הראשון שחולם, ולהיות הראשון במימושו. כמו בתוכנית אופרטיבית עסקית, יש לציין מה הם היעדים, ורק אחר כך מה עושים כדי לממשם.
המנהיג הוא זה שמביט רחוק אל היעדים, המנהל הוא שמתחזק את המערכת כך שהיעדים יושגו. המנהיג משדר אמון בעזרת כריזמה, ורק על-ידי כך הוא מממש את מטרותיו על-ידי אחרים. תכונתו המרכזית של מנהיג מול הביורוקרט, היא שהביורוקרט ממשיך דרך בעוד שהמנהיג מתווה דרך. הוא רואה את הקונפליקטים הפנימיים, את ההישגים, את המחיר שיש לשלם ואת התמונה הכללית. כל אלה יוצרים לעיתים ניגוד אינטרסים פנימי. מנהיג יודע להכריע בין אלו. לכן רק בעל הכוח הנפשי והמוסרי, ורק בעל הנחישות יכול לפתור בעיות מהותיות ולסלול מתווה חדש שיוביל לשינוי.
האחריות כולה על המנהיג והמערכת, אך הסמכות מפוזרת על פני רבים. בין אם בעסקים, ובין אם במערכות שלטוניות - אינטגרציה בין אלו הכרחית. היא תושג על-ידי פתיחות, על-ידי דיונים, ורק על-ידי כך מנהיג יכול לזכות באמינות ובלגיטימציה.
במערכות גדולות אין עשייה לבד, יש ברגים רבים במערכת. לדוגמא יש את אלו שצריכים לדאוג למזון חיילים, יש את אלו שצריכים לדאוג לקיום של אם חד הורית. לבד לא ניתן.
היוהרה היא החטא העליון. אסור שתהיה אטימות של המנהיג כלפי יועציו, זה ייצור חוסר אמינות. וללא מרכיב האמינות - הביצוע תמיד גרוע.
הלוא כך קרה במלחמה. הלוא כך קורה בחברה. במשק לעומת זאת זה לא קורה, כי הוא מנוהל ע"י מנהיגים מקצועיים שלא לוקים בחטא היהירות. תוכניות "שלוף" מתגמדות תמיד לעומת אסטרטגיה מנוהלת מראש לפרטי פרטים. אין חלופה לתוכנית שעוצבה מראש ותורגלה מספר פעמים. כמו בעסקים, כך במלחמה - התוצאה לא תמיד ידועה, ולכן יש להתכונן לכל התרחישים.
יש להחליף מנהיג החוטא בחטא היוהרה שאינו מוכן להשתנות ולשכנע את כולם שהוא מתכנן לבצע את השינוי. אסור להכנס לפאניקה של 73 שבה ניצחנו במלחמה אך הרסנו את הכלכלה. הקיצוץ בסוף המלחמה האחרונה הוא לא תקין. ממשלה וצבא שטרם בדקו כיצד "נשפכו" 3.5 מיליארד שקל על פצצות (שזה הרבה מעבר לתוכניות), כאשר איש לא בדק שהתמורה לפצצות הושגה, אינם יכולים להצדיק את תוספת התקציב לביטחון. חייב להיות שינוי מהותי. המערכת הביטחונית רוצה להשתנות, אך אין לה סיכוי לשינוי, אלא אם כן המנהיגות תוביל אותו בעצמה. רק מנהיג אמיץ שינסה להוציא אותנו בכוח משם יצליח להושיע.
בתוך כך, שר הביטחון שזוכה רק לאחוזים בודדים מאמון הציבור, ממנה שר ערבי, בחגיגיות יתרה יש לציין, רק כדי להתחזק פוליטית, ולא כדי ליצור צדק חברתי. הדבר לא מוסיף כבוד לא לשר הביטחון, ולא למשרד המדע.
לסיכום, המערכת נוטה להשתנות. אך ללא שינוי, אפילו אופטימיסט כמו הורביץ רואה חושך בקצה המנהרה. השינוי אפשרי עם מעט תעוזה של מנהיגות, ונכונות כללית ליצור אותו.
