על מלחמת לבנון

במהלך שנות כהונתי, אני לא זוכר שעלתה לדיון על שולחן הקבינט הסוגיה הלאומית המתייחסת לאפשרויות העומדות בפני מדינת ישראל, לנוכח התעצמות החיזבאללה בגבולנו הצפוני. סוגיה זו הועלתה בשולי הסקירה והתחזית השנתית של ההתרחשויות הצפויות. שאלות אופרטיביות אחרות, ועמוקות יותר, כגון מה המחיר שישראל תתבע לשלם לאור העובדה שבגבול בונים כוח איתני בעוצמה ובמימון ובגיבוי אירני באמצעות סוריה, לא הועלו.

הוועדה איננה פורום אשר נמנה על מקבלי ההחלטות. חובת הוועדה היא להתריע על מצבים אפשריים עתידיים. הוועדה זיהתה כשל מתמשך בלבנון ומצאה לנכון להביא זאת לראש הממשלה ושר הביטחון. בפברואר 2004 כתב יובל שטייניץ, יו"ר דאז, ביחד עם עומרי שרון ואפרים סנה, מכתב סודי ביותר המופנה לרה"מ ושהב"ט.

קטעים נבחרים ממנו הם מעיין נבואה שהתגשמה ותבעה מאיתנו מחירים כבדים. "שמענו סקירות בתקופה האחרונה על נושא הרקטות בלבנון ואנו מבקשים להביא לידכם את תמצית הדאגה. אירן, באמצעות סוריה הציבה איום אסטרטגי על מדינת ישראל איום שאם יתממש, רבע מאזרחי מדינת ישראל יימצאו בטווח הרקטות מחדרה צפונה, דבר שיגרום לגל פליטים למרכז הארץ, ולשיתוק המערך הכלכלי בצפון. זמן דעיכת היכולות הצבאית של האויב עלול להימשך מס' שבועות. בלא פעולה קרקעית מצב זה מחייב דרכים יצירתיות ואנו מתריעים על אי הסבילות של מדינת ישראל בפני איום שכזה".

כיום אנו למדים שכל אחד מהסעיפים הפך מהר מאוד למציאות: יעדים כלכלים שותקו ופערי המודיעין לא אפשרו דיכוי מאגרי הנשק והיכלות הצבאית של החיזבאללה.

לא ידוע מה הייתה ההשפעה המעשית של המכתב המתריע הזה, מאחר ולא ניתנה לו תשובה. אני גם לא יודע מה בדיוק חשבו בערב פתיחת המערכה; אבל למחרת, הוועדה נפגשה עם שר הביטחון, ומהפרוטוקול עולה, שצה"ל היה אמור לדעת שאין שום אפשרת שהוא יצליח לקרקע באש ארטילרית (אש מנגד) את ירי הרקטות. לפי הוועדה, לא הייתה היערכות לקיים מהלך כולל לדיכוי ירי הרקטות.

באותו בוקר נורו רקטות וקטיושות בהיקף ששיתק את כל הגליל ומנע ממנו לקיים אורח חיים נורמלי. ראש חטיבת המבצעים, שהופיע בפני הוועדה, התריע שאין ולא צפויים להיות כוחות קרקעיים. זהו הטון שנשמע בוועדה לאורך מרבית הימים, בשבועיים הראשונים של המערכה. הרמטכ"ל הופיע בוועדה ונשאל על הכוחות הקרקעיים. תשובתו הייתה ברורה: בינתיים לא צריך להיערך לפלישה קרקעית. ולדבריו, המילה בינתיים צריכה להתמשך ככל שאפשר; קרי, בכדי שתצא אל הפועל פעילות קרקעית צריכים להתרחש דברים חמורים ביותר.

עם זאת, בוועדה הייתה תמימות דעים שלא די באש מנגד. אבל מהי המסקנה הראויה מהנתון הזה? נשמעו דעות שונות, מנוגדות ומגוונות. ריבוי דעות לא מאפשר הרמוניה וקונצנזוס, ולכן מקשה על תפקיד הוועדה לסייע במבנה של קבוצת לחץ, בשעה שיש העדר הבנה ברשות המבצעת.

כיום הוועדה עוסקת בתחקור האירועים בלבנון: לא בסימן קביעת האחריות, אלא בעניין חיזוק הכשירות של הצבא; בצורך לחזק את מערך האימונים של החילות. אנחנו, בוועדה, מאוד אופטימיים מאחר ופגשנו את חיילי המילואים וכולנו כאחד התרגשנו לשמוע אותם משמיעים את חוויותיהם בפני הוועדה, ואלה אמרו לנו שכשיקראו שוב הם יתייצבו, ללא ספק, לבצע את תפקידם.