הלם ותדהמה במשכן הכנסת

גם ח"כ יואל חסון (קדימה) היה השבוע בהלם כאשר קרא דואר אלקטרוני שנשלח לתיבת פניות ציבור שלו. אחד הקשרים היחידים שיש לבוחר הישראלי עם הנבחר הוא בעזרת פניות ציבור, כאשר בעידן האינטרנט והפקס, כל אחד יכול להעביר לחבר הכנסת את דעתו עליו.

ח"כ חסון (קדימה) שיזם את הצעת החוק לבחירות גלויות לנשיא המדינה הקרויה גם חוק פרס קיבל השבוע בדואר אלקטרוני פניות ממספר אזרחים שדרשו ממנו למשוך חזרה את הצעת החוק. לדעתם, פרס הוא אחד האחראים לרציחתו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין וככזה, "אסור שדרכו תדרוך בבית הנשיא".

לא פעם מקבלים חברי הכנסת הצעות שונות ומשונות מהציבור הרחב. לעיתים, מדובר בהצעות שיש בהן ממש אך חלקן הגדול גובל בהטרדה ואף מועבר לקצין הכנסת כאשר יש חשש לאיום על חבר הכנסת. באחד המיילים שקיבל חסון הוא מוזהר כי לשולח המייל קשרים נרחבים וכדאי שישקול בשנית את הצעת החוק הקשורה לבחירות גלויות.

דקות מספר לאחר קבלת המיילים, יצא חסון את משרדו לעבר ועדת הכנסת ושם, באוזני מספר מצומצם של עיתונאים, סיפר על הדרישה החד-משמעית. חסון הצעיר בגילו נראה כעומד על דעתו ואמר, בתשובה לשאלה, כי הלחצים הקשים האלה שמופעלים עליו לא ישברו את רוחו והוא לא ימשוך את הצעת החוק שלו. השאלה אם הלחץ ההפוך המופעל על חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק שתכתיר את פרס לנשיא, תישא פרי, בניגוד לדרישתם ההזויה של שולחי המייל.

הלם ותדהמה אחזו השבוע גם בוועדת הכנסת שהתכנסה לדון בהדחתו של נשיא המדינה, משה קצב, לאחר שהוגשו 30 חתימות של חברי כנסת שדרשו מועדת הכנסת להתכנס ולדון בסוגיה. חברי הכנסת הופתעו לראות את יו"ר הקואליציה, ח"כ אביגדור יצחקי (קדימה), מנהל את הישיבה ולא את היו"ר הקבועה, ח"כ רוחמה אברהם (קדימה). יצחקי הסביר כי אברהם חולה אך כאשר נודע, יומיים לאחר מכן כי אברהם נחקרה במשטרה על חלקה בפרשת אגרסקו, לא מן הנמנע כי אברהם ניצלה את הזמן להתכונן לחקירה ולכן ויתרה על ניהולה של ישיבת הוועדה החשובה.

מי שגם החליטה לותר על השתתפות בישיבת הוועדה היתה היועצת המשפטית של הכנסת, נורית אלשטיין. חברי הכנסת די הופתעו מכך ולכן, במקום לדון בסוגיות הקשורות להדחת הנשיא, החלו חברי הכנסת לתקוף ישירות את היועצת המשפטית על כך שנבצר ממנה להגיע לוועדת הכנסת. ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) מסר לנוכחים כי היא חולה, אך מידע זה לא מנע מחברי הכנסת לתקוף אותה לאחר ששכחה למסור, בדיון בו הוחלט על נבצרות הנשיא, כי קצב יכול לחזור בו מנבצרותו בכל עת.

למחרת, ביום הדיונים השני בו נקבע הנוהל להדחת הנשיא, אלשטיין בחרה שוב שלא להופיע. חברי הכנסת, ששוב תקפו אותה, הופתע מאוחר יותר לראותה נכנסת לחדר ועדת הכנסת ובהתרגשות גדולה, טענה באוזני חברי הכנסת כי היא באמת חולה.

"אני חולה כבר שלושה שבועות ואף הייתי בחדר מיון. מי שחושב שאני חולה מדומה שיחזור בו", אמרה ויצאה כרוח סערה מחדר הוועדה. חשוב לציין כי הוועדה לא נשארה ללא יועצת משפטית. עו"ד ארבל אסטרחן, המקבלת מחמאות מכל עבר על עבודתה, מילאה במקצועיות רבה את עבודתה והיו חברי כנסת שאף קראו לארבל להחליף את מקומה של אלשטייין באופן קבוע בוועדת הכנסת.

המחשבה שלאחר מעשה היא שאולי כדאי שהכנסת תבחר ביועצת משפטית שלא תשכח לדווח לחברי כנסת פרטים מהותיים וחשובים המשפיעים על גורלו של אדם, גורלו של מוסד ויחסו של הציבור הישראלי לכנסת ישראל.

בנוסף לכעסם על היועצת המשפטית, חברי הכנסת בוועדת הכנסת עסקו השבוע גם בהרכבת הנוהל להדחת הנשיא. כיוון שהכנסת לא נדרשה לנושא מעולם, לא נכתב גם הנוהל, הדרך בה על ועדת הכנסת להחליט האם להדיח את הנשיא או לאו.

הדיונים היו ארוכים ומתישים כאשר ח"כ מיכאל איתן ניסה בכל כוחו לשכנע את חברי הכנסת להסכים להצעותיו שלדעתו, מתאזנות עם לשון החוק ועם זכויותיו של הנשיא מחד ושל הכנסת מאידך. אולם, נראה היה לעיתים כי איתן מתמודד נגד רוב חברי הכנסת שבוועדה.

הוא ניסה להסביר באריכות את דעתו, אולם חברי הכנסת ברובם לא היו מוכנים להקשיב לדבריו. חילוקי הדעות היו כה עמוקים עד שלא פעם, פרצו חברי סיעת הליכוד בועדה, גדעון סער, גלעד ארדן ולימור לבנת בפרץ צעקות נגדו. איתן, שלא נשאר חייב, הגיב וכך דיוני ועדת הכנסת נראו ככינוס סוער ומצומצם של סיעת הליכוד בכנסת.

השיא היה לאחר שאיתן קרא לעברה של ח"כ זהבה גלאון "זהבה-גיליוטינה" ודווקא ח"כ לבנת, חברת סיעתו, דרשה מאיתן להתנצל. ואיתן, לא רק שלא התנצל אלא תקף את לבנת והסביר כי דרש מגלאון לחזור להתנהלותה מימי ועדת חוקה, חוק ומשפט בקדנציה הקודמת ולא לשפוט את מעשיו של הנשיא קצב.

בסופו של דבר, כאשר הבין איתן כי העלה חרס בידו וחברי הכנסת אינם מתכוונים להצביע על-פי הצעתו, עזב בכעס את הוועדה, דקות אחדות לפני שהוכרז הנוסח הסופי של הנוהל, בעוד הוא ממלמל, הם לא מבינים, לא מבינים.

וכמובן שאי אפשר ללא התייחסות להלם ולתדהמה שאפפו את משכן הכנסת, דקות לאחר ששלושת שופטי בית משפט השלום החליטו כי חיים רמון אשם. ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת היו בטוחים כי רמון יזוכה על-ידי בית המשפט וישוב לתפקיד שר המשפטים. ההלם היה כה גדול עד שמספר חברי כנסת הסתובבו ליד מזנון הכנסת, פניהם נפולות, דוחים את בקשות העיתונאים לתגובה על החלטת בית המשפט. אין זה עניין של מה בכך כאשר פוליטיקאים דוחים את התקשורת.

"יש לי דמעות בעיניים", אמר חבר כנסת מסיעת העבודה. אחר אמר לי: "אני מכיר את רמון 25 שנים, עוד מהמשמרת הצעירה, זה לא יכול להיות". בקצב האירועים המטורף בו אנו חיים, סביר להניח שבתוך זמן קצר תעלם תמונתו של חיים רמון החיוור ממודעותו של הציבור, אך כמו שחברת כנסת אחת אמרה לאחר שנודע פסק הדין, הרבה מאוד ישתנה ביחסים שבינו לבינה במשכן הכנסת ובגופים גדולים ומשפיעים.