"חלק גדול מעובדי הפרילאנסר בטלוויזיה סובלים שנים ממושכות מתנאי עבודה נצלניים, הסכמי עבודה מפלים, אי כיבוד בסיסי של זכויות עובדים, אי קבלת משכורת סדירה, דחיית תשלומים, אי זכאות לדמי אבטלה, אי תשלום פיצויים ואי מתן תנאים סוציאליים בסיסיים".
לאחרונה נודע בתקשורת כי עובדי הפרילאנסר בתעשיית הטלוויזיה קיבלו שכר בשנים האחרונות בערכים דולריים - על-פי 'דולר תעשיה' שעמד על ערך קבוע של 4.3 ש"ח לדולר, גם בימי השיא של המטבע האמריקני. עפ"י הפרסומים, כיום, לאחר שהדולר צלל אל מתחת לרמת 'דולר התעשיה', החליטו ב'אולפני מימד' להוריד את ערכו של 'דולר התעשיה' ל-4.2 - ועל כך קמה מחאה גדולה של עובדי האולפנים וקבלני המשנה שלהם.
קבלני המשנה של אולפני מימד טענו כי מדובר בניסיון ציני להפחית את שכרם - הם טענו שכששער הדולר גבוה, התשלום מתבצע לפי שער דולר של 4.3, וכשערכו יורד התשלום מתבצע לפתע לפי השער היציג. לעומתם טענו אולפני 'מימד' כי 'דולר התעשיה' לא נקבע על-ידי האולפנים אלא מוכתב בידי גופי השידור השונים כמו הערוצים המסחריים וחברות הכבלים והלווין - המשלמים לאולפנים עבור הפקת תוכניות ופרויקטים אחרים.
מי צודק בויכוח הזה - עובדי האולפנים או בעלי האולפנים? על-פי מה שפורסם בתקשורת, נראה שיהיה ניתן להוכיח שספקי המשנה של 'מימד' (פרילאנסרים) ייחשבו לעובדים לכל דבר באולפנים, וכי הפגיעה האחרונה בשכרם מהווה הרעת תנאי עבודה בסיסיים. הרעה זו פותחת להם פתח להתפטר, ולהשיג את מלוא הפיצויים המגיעים להם על-פי חוק - באם יפנו לסעדו של בית הדין לעבודה.
ראשית, יידרש בית הדין לבחון את חוזי ההעסקה, אין ספק שהאולפנים יטענו להגנתם כי לא מתקיימים פה יחסי עובד מעביד, אולם אם יוכח כי העובדים השתלבו אצל המעסיק על-פי מבחנים חיוביים ושליליים שנקבעו על-ידי בית הדין הארצי לעבודה לקביעת יחסי עובד מעביד - יקשה מאד על האולפנים להוכיח את טענתם".
מקרה דומה נדון בבית המשפט לענייני עבודה בשנת 2000, ובו התקבלה תביעתו של שמעון ברק מול ידיעות תקשורת וכל הקריות בע"מ. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורו של ברק על החלטה הפוכה בערכאה נמוכה, ופסק כי למרות שברק הועסק כקבלן משנה בגופים הללו, הוא נחשב כעובד לכל דבר - ולכן זכאי למלוא זכויות הקבועות בחוק.
בבואו לקבוע האם אכן התקיימו יחסי עובד מעביד בין קבלן משנה לבין מעסיק, בית הדין דן בכל מקרה שכזה לגופו לאור 'המבחן המעורב'. 'המבחן המעורב' משלב בין ה'מבחן חיובי' וה'מבחן שלילי'. מבחנים אלה מנסים לאמוד את מידת השתלבותו של העובד ב'מפעל' - במקרה זה את מידת השתלבותם של עובדי האולפנים באולפני מימד עצמם.
הביטוי 'חיובי' במבחן זה יכול להתבטא למשל בהקצעת שולחן קבוע במשרד, הקצעת משרד קבוע לעובד העובד כקבלן המשנה, קבלת שירותים קבועים מה'מפעל' - כמו הסעות וארוחות, שירותי מזכירות, השתתפות העובד בישיבות קבועות ועוד. מבחן זה נקרא 'חיובי' מפני שאם הפעולות המצוינות בו אכן נעשות - הן מעידות באופן חיובי כי מתקיימים פה יחסי עובד מעביד.
המבחן השלילי במקרה זה נוגע בעיקר להעסקתו או אי-העסקתו של אותו עובד או קבלן משנה - בעבודות נוספות - במקביל לעבודתו ב'מפעל'. אם העובד מוכיח כי לא עבד במקביל בשום עבודה נוספת, הדבר יחזק בצורה משמעותית את הסיכוי כי בית הדין יפסוק לטובתו ויקבע כי הוא היווה עובד לכל דבר ועניין.
כאמור, אם יגיע העניין לבית הדין לעבודה יצטרכו ראשית לדרוש מבית הדין לקבוע כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד לכל דבר ועניין, ולאחר מכן לדרוש את זכויותיהם שקופחו תוקף החוק המנסה למנוע הרעת תנאים לעובד.
