|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מה הכי מעצבן אנשים חשובים, איך מוכרים להם שעון, איך ההתפטרות של ליבאי הפכה אותו לחשוב יותר, כיצד מתגמלים לקוח חשוב ואיזו תרומה תורם עמישראל לאיש חשוב מאוד ● תורנות שבת
|
השבוע ניתקתי לדוד שלי את הטלפון בפרצוף. עאללק ניתקתי בפרצוף, כולה הסברתי לו שאני לא יכול כרגע להתפנות אליו ושעוד 10 דקות אתפנה. אבל כדי להבין מה בדיוק קרה שם צריך להתחיל דווקא ממה שקרה ביום שלמחרת כאשר אחי פנה אלי באמירה מיתממת:
- "עידן, אתה יודע מה הכי מעצבן אותי?"
- "..."
- "הכי מעצבן אותי שאני מדבר עם מישהו בטלפון, ואז הוא מנתק לי בפרצוף".
כאן היבהבה אצלי נורה אדומה. איך זה שמכל הדברים המעצבנים שיש בעולם, זה מה שהכי מעצבן אותו. עשיתי אחד ועוד אחד ונזכרתי בשיחה עם הדוד בליל אמש. הבנתי שהאמירה היא רק הקדמה לאש ולגופרית שהוא עומד להמטיר עלי, והחלטתי להקדים רפואה למכה:
- "אני לא חושב כמוך", השבתי. "לדעתי, מה שיותר מעצבן זה שמישהו בטלפון מבין בדיוק הפוך ממה שאתה מסביר לו".
בנקודה זו גוללתי בפניו מעשה לדוגמה שאירע לי בדיוק בליל אמש. סיפרתי לו על הדוד שהתקשר וביקש שאדפיס לו טופס ממשרד הרישוי, כי המדפסת שלו מקולקלת. "תדפיס, עוד דקה אני קופץ אליך לקחת". אבל מה לעשות שעיתותי לא היו בידי ועניתי לו שכרגע אני עסוק ושאתפנה לכך רק עוד 15-10 דקות. הטלפון השני מהדוד הגיע כעבור דקות ספורות. "עכשיו אני עסוק מעל לראש ולא יכול להתפנות לזה. אמרתי לך עוד עשר דקות", השבתי באדיבות ובנועם, וניתקתי - "בפרצוף".
להנחתה הזו אחי לא ציפה, והודה לדברי: "במחשבה שנייה, הכי מעצבן זה שאנשים חושבים שהדברים שלהם הם הכי חשובים בעולם".
|
|
דברים חשובים ואנשים חשובים יש בשפע. זה מה שמסביר מודעה לשעון במוסף עיתוןהארץ, שהתפרסה על-פני שני עמודים. העיתון המופנה לקהל של אנשים חושבים חושב כי אם המודעה כתובה כולה באנגלית, הרי שרמתה גבוהה יותר ואנשים חשובים יתפתו לרכוש את השעון היוקרתי. אולם קוראיו הבאמת חושבים של הארץ מבינים טוב מאוד שגם עבור קוראיו הבאמת חשובים עברית זו לא מילה גסה, ובזה אף שעון לא יצליח לסנוור.
|
|
מודעה אחרת המתפרסמת בעיתוני סוף השבוע אומנם כתובה בעברית, אבל מוטב אולי שלא תיקרא כלל. תחת הכותרת "אולמרט, תעשה דבר אחד טוב: חינוך", מבקשים ארגוני המורים העל-יסודיים מראש הממשלה לעשות משהו טוב. מורים יקרים, משור מועד שהורס כל חלקה טובה בה הוא נוגע, הבקשה צריכה להיות שונה: "אל תיגע, פשוט אל תיגע".
מי שהעדיף לא לגעת היה עו"ד דוד ליבאי, פרקליטו (היוצא) של הנשיא הנבצר, משה קצב. את הכסף שעשוי היה לקבל תמורת עבודתו, ואת היוקרה שבהשתתפות במשפט הכי מתוקשר במדינה הוא אולי הפסיד, אבל הרוויח משהו ששווה יותר. כאשר הוא מוותר על טיפול בתיק הנשיא הוא בעצם אומר: קטן עלי, אני מעדיף להתעסק בדברים רציניים יותר שיש בהם "קייס" אמיתי. אפילו עיתוי הודעתו נבחר לזמן כזה שהכותרות הראשיות היו חלשות מספיק כדי לאפשר להתפטרות לקבל כותרות ראשיות. מעבר למסר השלילי ששידר לשופטיו של קצב, שידר גם מסר לשאר השופטים. מעתה כל נאשם שאבחר לייצג במשפט, הרי זה סימן שאני מאמין בחפותו. שופט שרואה מראש את ליבאי, עלול להתרשם כי הנאשם המוגש לו כשר בהשגחת ליבאי, והכרת הפנים הזו עוד קודם לפתיחת משפטו של אדם מסוכנת. שופטי ישראל, ראו הוזהרתם.
|
|
|
אילן חלימי ז"ל
|
|
|
ובכל זאת, יש דברים מסוכנים יותר. אחד האירוע המרגשים שקרו פה לאחרונה, היה הבאתו למנוחת עולמים בירושלים של אילן חלימי, צעיר יהודי שנרצח לפני שנה בצרפת, מקום מסוכן. השיא של חייו הקצרים של אילן היה הפיכתו לישראלי לכל דבר עם התמזגותו ברגבי עפרה של הארץ המובטחת. אבל מותו ללא עת ניער בחוזקה את הקרקע הלא יציבה של יהודי צרפת. יותר מאשר בעבר מבינים רבים כי מקומם כיהודים הוא כאן, עוד בחייהם, ושהיריקות בצרפת זה ממש לא גשם. הטיב להסביר לי זאת עולה מצרפת ששאלתי לפשר ויתוריו על מנעמי צרפת ועלייתו ארצה: "פה זה המקום היחיד בו אם מישהו קורא לי 'מלוכלך' - אני מבין מזה שאני צריך להתקלח".
|
|
ולמקלחת של צוננים זכה ממני נציג השירות המסור של נטויז'ן, ספקית האינטרנט שלי. בטון איכפתי בישר לי על תיבת הדואר שלי, שלאחרונה חווה תופעות של עודף משקל. הוא נקב אפילו בתאריך בו קיבלתי הודעה המבשרת לי על כך שתיבת הדואר שלי מלאה עד קצה גבול היכולת, והציע כמחווה שירותית להגדיל לי את נפח התיבה. לאחר דין ודברים הבנתי כי למעשה מדובר בעוד תרגיל שיווקי של נטויז'ן שנועד לחלוב את כספי. לא זכור לי שאי פעם הרשיתי לנציגי ספקית האינטרנט לחטט לי בתיבת הדואר. אם כבר מישהו אשם בזה שתיבת הדואר שלי נפוחה, זה הם. כלל צרכנות מספר אחד קובע כי על המוצר להיות תקין. תיבת דואר שמקבלת בלי סוף זבל היא לא תקינה. כדי להיפטר מן הזבל מציעות הספקיות השונות שירות אנטי-ספאם, בתשלום. סינון הספאם חייב להיות חלק בלתי נפרד מתיבת הדואר. בניגוד לתיבות דואר חינמיות (שבהן אגב יש פחות ספאם), אני מצפה לסינון נאות של זבל. על משרד התקשורת להתערב ולהורות לכל ספקיות האינטרנט לתת את השירות בחינם.
|
|
ואם במייל עסקינן, הנה קטע שקיבלתי השבוע במייל שלא סונן (אך צונזר למניעת הסתה): נהג תקוע בנתיבי איילון. לא זזים. פתאום הוא רואה איש אחד עובר מאוטו לאוטו. האיש מגיע אליו ומבקש באדיבות לפתוח את החלון. - מה קורה, שואל הנהג, למה עומדים? - ליד מחלף בת ים טרוריסטים חטפו את... [כאן הופיע שמו של מישהו בכיר במדינה]. הם מאיימים שישפכו עליו בנזין וישרפו אותו באש אם לא יקבלו מיליון דולר. אנחנו עוברים מאוטו לאוטו ומבקשים תרומה. - וכמה כל נהג נותן?, שואל הנהג. - בערך ליטר, עונה האיש.
|
|
| תאריך:
|
10/02/2007
|
|
|
עודכן:
|
11/02/2007
|
|
עידן יוסף
|
|
מינויו של פרופ' דניאל פרידמן, מחתן פרס ישראל לתפקיד שר המשפטים, מעורר, מטבע הדברים, עניין רב. הרעשים שהיו השבוע במערכת המשפטית בכלל ובתקשורת בפרט ימים ספורים לפני המינוי, וגם לאחריו, מעידים על הציפייה הגדולה שנוצרה עתה בכנסת, בציבור בישראל ובתקשורת; ומאידך-גיסא - על החשש מצד כמה מבכירי המערכת השיפוטית, ובראשם נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש.
|
|
|
|
|
בחודשים האחרונים נחשפה שורה של פרשות שחיתות חמורות שבהן מעורבים כמה מקברניטי המדינה, ובראשם ראש הממשלה, אהוד אולמרט. בתקופה זו בלטו לרעה כמה עיתונאים שניסו, כל אחד בדרכו שלו וכל אחד ממניעיו, לגונן על גיבורי הפרשות הללו. בעשותם כן, הם חטאו למקצועם וביזו אותו. שלושה מהם - אמנון אברמוביץ', איילה חסון ויאיר לפיד - הם אורחי היומן השבועי.
|
|
|
|
|
הכנסת חגגה השבוע יום הולדת. חברי הכנסת הסתובבו וסיכות דש חגיגיות על דש בגדיהם לרגל המאורע. 58 שנים של עשיית היסטוריה עברו על הכנסת, וחבריה הנוכחים איחלו לכולנו להחזיר לכנסת את התדמית האיכותית שהיתה מנת חלקה בשנים עברו.
|
|
|
|
|
לדברי ארכיאולוגים ישראלים מלומדים, יש ספק רב בחיוניות ובנחיצות ביצוע עבודות החפירה והקמת הגשר בשער המוגרבים בהר הבית.
|
|
|
|
|
סבב התיקים שציפתה לו המערכת הפוליטית בקוצר רוח, הולך ומתברר כמהלך די צולע, כהחמצה. נראה שכל הרה-שאפל מסתכם במינויו של ראלב מג'אדלה לשר הרווחה ומינוי שר נוסף מישראל ביתנו לשר המדע. הכל המתינו בסבלנות לשינויים עליהם דיבר ראש הממשלה, והקו המנחה היה כי לא חשוב שאין שר רווחה ושר משפטים, העיקר שבקרוב לא יהיה אותו שר ביטחון. אבל אולמרט אכזב. עמיר פרץ נותר במקומו ובלי המהלך להזזתו, כל השינויים בממשלה מינוריים וחסרי חשיבות.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
