לאחרונה, פורסמו סקרים ומחקרים הנוגעים לתחומים ה"חמים" שיהיו מונחים על שולחנם של אנשי המחשוב בארגונים, אחד התחומים הבולטים בסקרים אלו הינו תחום הוירטואליזציה. בשונה מתחומים אחרים, הוירטואליזציה לא רק מספקת הבטחה בנושא של הוזלת עלויות - היא גם מקיימת. חברות רבות כבר החלו בתהליכי שימוש בוירטואליזציה, בסביבות הפיתוח הבדיקות והשרתים והראו חיסכון מהותי, בנושא של תחזוקה ועבודה בסביבה וירטואלית. הוירטואליזציה, בשנים הקרובות, תהווה תחום שיאתגר את אנשי המחשוב בארגון, החל מרמת השרתים וכלה בשימוש בוירטואליזציה בתחנות העבודה הארגוניות.
אבל, עוד בטרם תגיע הווירטואליזציה אל משתמשי הקצה, היא כבר הפכה להיות תחום "חם" בקרב החברות העסקיות, והסיבה לכך היא שוירטואליזציה יכולה לספק לחברות מסחריות מגוון של יכולות שלא קיימות כרגע, תוך הוכחת יכולת חיסכון גבוהה; מדדים כגון TCO ו-ROI מקבלים ממד אחר בכל הנוגע לוירטואליזציה: לא עוד סיבוכיות גבוהה ותצורה מורכבת של הוכחה שהוירטואליזציה אכן כלכלית - אלא הוכחה מיידית של חיסכון, לעיתים חיסכון של מאות ואלפי דולרים מתוך תקציב ה IT הארגוני.
לדוגמא, איחוד שרתים: מדובר למעשה בצורה הבסיסית ביותר של וירטואליזצית שרתים. אנו יודעים היום שמרבית השרתים ברשת של חברה אינם ממצים את היכולות שלהם, חידושים יצאו לשוק בשנים האחרונות מטעמם של יצרני המעבדים מספקים היום מעבדים חזקים יחסית אשר שרת סטנדרטי לא מנצל אותם בדרך כלל. מצד שני כמות השרתים הנדרשים בחברה הולכת וגוברת. התוצאה היא למעשה קיום של "חוות שרתים" שאינה ממצה את היכולות שלה, ולמעשה עומדת ומתיישנת.
מבחינתה של חברה מדובר בבזבוז, מכוון ששרת שנקנה הינו השקעה שצריך לחדש אותה (נניח אחרי 3 שנים) ובמשך 3 השנים שהוא אכן עובד, הוא מנוצל בכ-10% עד 20%. איחוד שרתים נותן למעשה אפשרות לאתר מספר שרתים שכאלו בארגון, ולהתקינם בתור שרתים וירטואליים בתוך סביבת וירטואליזציה. למעשה במקום להחזיק 20-30 ואף יותר שרתים, אנו נחזיק עתה שרת חזק יותר שבו מתארחים שרתים וירטואליים.
מבחינות רבות מדובר אולי ב"לשים את כל הביצים בסל אחד", מאחר ואם אותו שרת נפגע בפעילותו (מבחינת החומרה) הרי שכל השרתים הוירטואליים לא יתפקדו. לכן, כדאי ליצור מערך של שני שרתים חזקים, לפחות, המכילים עליהם את כל השרתים הוירטואליים, כך שבמצב בו אחד השרתים האמיתיים (הפיזיים) מפסיק לתפקד, שרת האחר יוכל להפעיל את כל השרתים הוירטואליים ההכרחיים.
כדוגמא, בפינגווין IT, מורכבת מערכת המחשוב משתי סביבות: סביבת העבודה וסביבת המעבדה. בסביבת העבודה קיימים אצלנו כ-30 שרתים, בכללם שרתי תשתית, שרת אינטרנט, שרתי דואר, בסיסי נתונים, CRM, ושרתי אפליקציה שונים. במקום לרכוש 30 שרתים פיזיים שונים (דבר המצריך מקום, חשמל, קירור ועוד), אנו עובדים בסביבת הייצור עם שני שרתים אמיתיים אשר מחזיקים עליהם את אותם 30 שרתים, וזאת באמצעות וירטואליזציה. בצורה זו חסכנו מאות אחוזים בהוצאות על סביבת המחשוב.
צורה זו של מימוש של וירטואליזציה הינה נפוצה יחסית, ואמנם, חברות רבות החלו להיכנס אל עולם הוירטואליזציה על-ידי איחוד שרתים. עם זאת, לא הכל ורוד: העלות של חלק מתוכנות הוירטואליזציה הינה גבוהה יחסית, דבר המצריך חישוב מדויק לגביי העלות הכלכלית שלו, ולכן שימוש בוירטואליזציה לא הפך להיות סטנדרטי בחלקים גדולים של השוק.
בנוסף לכך, חלק מהמוצרים הינם יקרים, מצב היוצר שימוש מוגבל יחסית בוירטואליזציה, כך שיכולות מתקדמות של וירטואליזציה לא נכנסו כלל לשימוש. לדוגמא, היכולת לספק שרתים בצורה דינאמית על בסיס הצורך של משתמשים; כיום כאשר יש עומס על השרתים משתמשים עשויים להמתין לקבלת שירות (עד כדי אי-זמינות של השירות), אולם ניתן בעזרת שרת ניטור (מוניטור) לזהות עומס על שרת וירטואלי (או אמיתי) ולהפעיל אוטומטית שרתים וירטואליים נוספים על-מנת שחלק מהבקשות יועבר אליהם. שיטה זו של שירות דינאמי לא הייתה מוכרת בגלל העלות הגבוהה הכרוכה ביישום של פתרון שכזה. עם הוזלתם של פתרונות הוירטואליזציה, ניתן יהיה לספק יכולות מתקדמות שכאלו ללקוחות שזקוקים לגמישות במתן השירות של השרתים שלהם (וזאת ללא שימוש בטכנולוגיות cluster למיניהן).
רק, לכאורה, לפי שעה
