בחזרה ל"הסכם מינכן"

בתחילת השבוע, בנאום פייסני משהו, הצהיר נשיא אירן על נכונות ארצו לקיים דיאלוג עם המערב בנוגע לתוכנית הגרעין של אירן. ה"מקל" היה דמות הצהרה חד-משמעית, לפיה אירן תמשיך בתוכנית הגרעין שלה, שהוצגה כתוכנית למטרות שלום. החרה החזיק אחריו עלי לריג'אני, הממונה על המו"מ עם אירופה בסוגיה הגרעינית, שהצהיר כי התוכנית אינה מהווה איום על ישראל והמדינה מוכנה ליישב את כל הנושאים עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) "בתוך שלושה שבועות". לריג'אני הוסיף גם כי לאירן אין כל מטרות אלימות כלפי אומה כלשהי.

בתזמון מפתיע - ויש שיאמרו אף חשוד - הודלף מסמך פנימי של האיחוד האירופי לעיתון פיננשיל טיימס לפיו - אירן תוכל בשלב מסוים לפתח טכנולוגיה גרעינית מספיקה לייצור נשק גרעיני. העיכוב בתוכנית נובע מקשיים טכניים - קרי פנימיים - ולא עקב פחד או לחץ כלשהו של הקהילה הבינלאומית על אירן. למרות אותם "קשיים טכניים", אומדים מחברי הדוח בכשנתיים את הזמן הדרוש לאירן לייצר מספיק חומר בקיע להכנת פצצה גרעינית.

בפועל, האיחוד האירופי מודה בכישלונם של הנתיב הדיפלומטי ושל הסנקציות שהוטלו על טהרן. הפתרון בדוח מנוסח בצורה מעורפלת, ולפיו הבעיה האירנית לא תיפתר רק על-ידי סנקציות כלכליות. מכך משתמע כי האירופים מודים לראשונה כי הפתרון לבעיית העשרת האורניום נמצא, ככל הנראה, בתחום הצבאי בלבד. קרי תקיפה או שרשרת תקיפות נרחבת על יעדי הגרעין השונים באירן. זאת למרות העובדה כי האיחוד האירופי, ללא ספק, ינסה להמשיך את הלחץ הדיפלומטי על אירן, שאולי יגובה בסנקציות שונות ומגוונות, שאולי תלכנה ותחרפנה.

המסמך האירופי מתפרסם, או ליתר דיוק מודלף, בעיתוי בעייתי מאוד: כאשר ארה"ב המאשימה את אירן במעורבות עמוקה בפעילות הטרוריסטית הקטלנית כלפי כוחותיה ואזרחי עירק, וממשיכה בתגבור של כוחותיה במפרץ הפרסי. כרגע נמצאות במפרץ שתי נושאות מטוסים, כשהשלישית כנראה בדרך. צעדים אלו לבדם מעידים כי ארצות הברית מתכננת פעילות צבאית כלשהי באזור. מדובר בריכוז כוחות לא קטן. לריכוז זה מצטרף התגבור האחרון של כ-20 אלף חיילים אמריקנים לעירק, שאומנם מיועדים בראש ובראשונה להתמודד עם הטרוריסטים בעירק, אך יוכלו בקלות להצטרף ליוזמה יבשתית גדולה ו/או כל פעילות בעלת אופי אחר מול אירן.

סיכום:

סביר כי אירן תפסיק או תשעה את הפרויקט הגרעיני שלה בשני תנאים בלבד: השמדתו הפיזית או איום דרסטי ברמה הקיומית על המשטר האירני. יוזכר כי לאחרונה היו מספר דיווחים, שמהימנותם איננה ברורה, לפיהם דרש המנהיג הרוחני של אירן, ח'מנאי, מהנשיא אחמדינג'אד למתן את ההתבטאויות שלו בסוגיית הגרעין. התבטאויות אלו, כך לפי הידיעות, יצרו מעין תחושת מצור באירן לפיה המשטר כולו בסכנה. במאזן פצצת אטום עכשיו או המשך שרידות המשטר, בחר ח'מנאי באפשרות השנייה. יחד עם זאת, אין לשכוח כי המטרה האירנית ברורה: בניית פצצת גרעין בכל מחיר, גם אם הזמן יתארך.

לפיכך, שומה על המערב וישראל בתוכו - להתחיל לבחון אופציות נוספות לטיפול בבעיית הגרעין האירני. ללא ספק, נקודת ההכרעה בנושא לקראת שימוש באופציה צבאית על כל ההשלכות על האזור והעולם - הולכת ומתקרבת.