לתפארת העם והמדינה

ההתקפות אודות מינויו של שר המשפטים דניאל פרידמן, בר הפלוגתא של נשיאת בית המשפט העליון וצמרת הפרקליטות, מי שהביע את דעתו לא אחת נגד הזרם הדומיננטי במערכת המשפט - כאילו כך הוא מאיים על המערכת כולה, ראויות להתייחסות רצינית לצד הדחייה על הסף לעצם הדברים. אפרט את התייחסותי במספר הערות.

א) דווקא עכשיו יותר מתמיד, דרוש רענון כולל של המערכת כולה. יש צורך בפעולות ובשינויים מערכתיים דרסטיים, מאחר והשיטות שנוהגו זה רבות בשנים, הביאו לחוסר אמון במערכת. הדבר בא לידי ביטוי בדעת הקהל, בהתייחסותה למערכות האמורות להיות מערכות צדק. כך, שמדובר באיש הנכון בזמן הנכון, כאשר הציפייה ממנו היא כי יביא את השינוי המיוחל למערכת השיפוטית.

אלה המתנגדים למינוי זה, עקב דעותיו והשקפותיו של השר פרידמן, צריכים לערוך חשבון נפש נוקב ולבחון האם המערכת השיפוטית בישראל לא חרגה מסמכויותיה מעבר למידה הנדרשת במסכת ארוכה של שגיאות חמורות, כאשר מתחה את החבל מעבר למידה והביאה למצב של אווירת השינוי המתחייב? דוגמאות אחדות לכך: פרשת טרפוד מינויין של פרופ' רות גביזון והשופטת נילי כהן לבימ"ש העליון, ופיטורי השופט בועז אוקון - כאשר אלה לא היו מבית מדרשם ולטעמם של הנשיא לשעבר ברק והנשיאה דהיום הגב' דורית ביניש. כך גם, בהחלטות מקוממות כלפי אישי ציבור מרכזיים, כדוגמת פרופ' יעקב נאמן וראובן רבלין. אך נראה כי הקש ששבר את גב הגמל, בהחלטתו של ראש הממשלה למינוי המפתיע והמרענן, נעוץ בהעמדתו לדין של השר לשעבר חיים רמון ובפסק הדין המקומם נגדו.

יש לקרוא לילד בשמו ומבלי לטייח - המערכת המשפטית נמצאת במשבר אמון קשה, ופסק הדין השערורייתי כנגד רמון רק חיזק זאת. אם בתוכנו - בחד-צדדיותו, אם בדרך ניהולו - הבזבוז הכספי השערורייתי, המשאבים הרבים אותם השקיעה המדינה במשפט זה, ועל השיקול הדעת הזועק לשמים. מ"התנהגות לא הולמת" נהפך האיש ל"עבריין פלילי" ולהוצאתו של רמון להורג בכיכר העיר ולבסוף, הורדתו מהבמה הציבורית ומקריירה עשירת הימים. כך, שלאותם הגורמים הזועקים חמס על מינוי של דניאל פרידמן לשר המשפטים, יאמר להם: טלו קורה מבין עיניכם, כי אתם בהפוך על הפוך הבאתם לעצמכם את אשר היה כתוב מזמן על הקיר, שהרי זוהי דרכו של עולם כשמותחים את החבל מעבר למידה. כבר גדשתם את הסאה הרבה מעבר למידה הראויה.

ב) זאת ועוד; מי אמר שבית המשפט העליון הינו מבצרם של אישים פרטיים ושל אסכולות ונסיכי אנ"ש? ומה אמרתו של השופט מישאל חשין כי "בימ"ש העליון הינה מבצרו, ומי שירים ידו על בית המשפט העליון יגדע ידו" - באה ללמד ולומר? אם לא כי זוהי תפיסתם והשקפתם של כמה (לפחות) משופטי בימ"ש העליון, תפיסה שהיא מקוממת - המראה עד כמה המערכת זקוקה לרענון ולשינוי יסודי ושורשי.

ג) הציפייה מהשר פרידמן בעת הזאת היא גדולה ואחראית. כאשר מוטלת עליו, לצד העבודה המנהלית והמיניסטריאלית, גם בחינה מחדש של "המהפכה החוקתית" ש"הכל שפיט", עליו הכריז באורח חד-צדדי השופט אהרן ברק. רוויזיה בדרך בחירתם ומינויים של שופטים ושופטי ביהמ"ש העליון בכלל, ובביטול המושג "חברים". צביון הרשות המחוקקת ואי ביטולם של חוקים בהינף ידם של שופטים, שמירת זכויות האזרח אשר נרמס לא אחת, לצד הדגש להתמודדות מעשית ואמיתית ובמלוא החומרה והעוצמה בפני גורמי הפשע, והתופעה הפסולה של הקשר בין ההון והשלטון, מעבר למידה, ועוד.

ד) הטענות שנשמעו נגד מינויו של השר מצד גורמים בציבור החרדי, כמי שהיה מראשי תנועת שינוי וגם חלק מרשימתה, כאשר צוטטו מדבריו הקשים בעבר כלפי ציבור חרדי - אני תקווה כי לא יהיו אלה רלוונטיים לימינו אלה, ושותף אני לדעה, כי השינוי המהותי שלו מייחלים גם בציבור שומרי התורה - שעל השר לבצע בתפקידו החשוב בשינוי במערכת הכללית השיפוטית, יגמדו את ביטוייו האומללים מעברו.

ה) ברכות לראש הממשלה על המינוי החשוב, של האיש הנכון בשעה זו. אך ימים ידברו האם היה זה מינוי "לשמה", לאור פרשיות השחיתות המתחזקות יותר ויותר מידי יום, כלפי ראש הממשלה, ולאור הציפייה מהחלטת וועדת וינוגרד והשלכותיה ליציבות הממשלה, האם יהיו לשר את האמביציה ואת הזמן הדרושים, לשינויים מרחיקי לכת במערכת כה יסודית וחשובה בחיינו בכלל, ובעת הזאת בפרט.

בכל מקרה הצלחתו של השר החדש תיבחן לפי מעשיו ותוצאותיו.