מקלט בטוח לצאצאי חמלניצקי

השוד המזעזע באכזריותו שבוצע לאחרונה בביתה של גב' איטה פוגל בחיפה, מיקד את תודעת הציבור לתופעה שמזמן היתה צריכה להיות בראש תשומת הלב - ההגירה המסיבית של לא יהודים מברה"מ לשעבר. בחודש נובמבר 2005 כתבתי על הנושא, אבל בגלל היות הדבר לא "פוליטקלי קורקט" נמנעו כלי תקשורת לפרסם זאת. דומה שהאיום שמהווה הגירה זו על החיים כאן הפך לאחרונה למוחשי דיו כדי לשנות את הגישה ולהתחיל לקרוא לילד בשמו: גלי ההגירה של גויים מברה"מ הם סכנה קיומית לקיומנו כאן.

פשע

כולנו מודעים היטב לאלימות שפשתה בשנים האחרונות בחברה כאן ואשר לובשת מדי יום צביון אלים ומכוער יותר ויותר. אבל הפלא הגדול הוא שלא רבים מודעים, וגם אלו שמודעים לא מפנימים זאת היטב, לגורם עיקרי לגל הפשיעה הפוקד אותנו. זאת, מאחר שהממסד במדינה - והתקשורת היא חלק אינטגרלי ממנו - מתעלמים ומסתירים במכוון את הסיבה העיקרית מדוע לובשות תופעות הפשיעה במדינת ישראל פנים כה מזוויעות לאחרונה.

רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. אלו הם המאפיינים של היהודי, כפי שמגדירים אותם חז"ל וכפי שידוע לכל יהודי החי בקרב עמו. גם במצב הכלכלי הקשה ששרר במדינת ישראל בשנותיה הראשונות, בצירוף עם המצב החברתי שהתאפיין בקליטת יהודים מגלויות שונות, השונים זה מזה בתרבותם ובצביונם, דבר שהביא בעקבותיו גם תופעות של פשע ואלימות, לא היינו עדים לתופעות זוועה של אלימות קשה ומכוערת לה אנו עדים לאחרונה. כי גם במצב חברתי וכלכלי קשה, בכל זאת היתה קיימת לכידות וסולידריות יהודית.

מה השתנה עכשיו? מי שחי במרכזי הערים ומי שעוקב אחרי כותרות העיתונים, יודע היטב את התשובה. שוב, זה אולי לא "פוליטיקלי קורקט" לומר, אבל חייבים להגיד את האמת. התשובה נעוצה במבצעי הפשעים המבחילים שלא ידענו כמותם בעבר. מרביתם הם גויים שהיגרו ממדינות חבר העמים לשעבר. היהודים המתגוררים במדינת ישראל החלו להתוודע בשנים האחרונות למה שהיה ידוע היטב לכל יהודי שחי ברוסיה, אוקראינה, ליטא וכיו"ב על אופיים של תושבי המקום הלא יהודים.

ההגירה של מאות אלפי לא יהודים מחבר העמים לא רק שהגבירה משמעותית את אחוז הפשיעה במדינה, אלא גם הביאה לגל מעשי פשע ברוטליים שלא היינו אף פעם עדים להם. כל צרכן תקשורת מודע למציאות האיומה הזאת. הבה נעגן זאת קצת בסטטיסטיקה.

מחקר ארצי בקרב מדגם מייצג של 850 איש של ד"ר דני גימשי ראש המכון לחקר ביטחון הקהילה, המסלול האקדמי, המכללה למנהל, לקראת כנס של המכון בנושא "אלימות בחברה הישראלית" שהתקיים ב-7.4.05 בנושא: "תחושת הפחד של תושבי ישראל כתוצאה מפשיעה לעבריינות" - קובע, כי 34% מתושבי ישראל מרגישים שחלה אצלם בשנה האחרונה ירידה בתחושת הביטחון האישי. אוכלוסיית הקשישים בישראל (גילאי 65+) מרגישה פחות בטוחה באופן משמעותי מכלל האוכלוסיה. 46% מכלל הקשישים, טוענים, כי בשנה האחרונה, הם מרגישים פחות בטוחים. מה מקור הפחד?

ספריית הכנסת, אגף המידע, הכנסת ה-16, מספקת נתונים ליום 1.3.05 על פשיעה ואלימות בקרב ילדים ונוער במשפחה: בשנת 2004 נפתחו 41,232 תיקים פליליים לבני נוער, עלייה של 13% מהשנה הקודמת. הערים המובילות בפשיעה בקרב נוער - 8 ערים צפוניות, עכו, חצור הגלילית, קצרין, נצרת-עלית, עפולה, טבריה, ועוד, ערים בהן מצוי ריכוז גבוה של עולים חדשים. ידוע היטב שאחוז ניכר מהם מורכב ממהגרים לא יהודים שהגיעו לכאן על כנפי הסוכנות כדי לנצל את מדינת ישראל להיטיב את מצבם הכלכלי הירוד בארצות מוצאם.

ברור שגדול הניכור של המהגרים הלא יהודים ממדינות חבר העמים מן החברה היהודית בארץ ישראל. הנער האוקראיני שינק משדי אמו את שנאת היהודים והתחנך להציק ליהודים בעירו, לא ישנה כמובן את הרגלו כאשר הוא מהגר מכוח פיתוי כלכלי למדינה שבה מצויים יהודים לרוב.

"מרכז מינרווה" לחקר הנוער של אוניברסיטת חיפה ערך מחקר על "השפעת ההסתגלות התרבותית והחברתית על התנהגויות עברייניות של בני נוער מהגרים מברית המועצות לשעבר בגרמניה ובישראל":

בין היתר, קובע המחקר ש-40% מתוכם מדווחים על עצמם כישראלים, רק 12% כיהודים ו-31% כרוסים. יש כמובן קורלציה לא מפתיעה לרמת הפשיעה. כמעט 60% מבני הנוער שנבדקו על ידם דיווחו על ביצוע של עבירות אלימות. 47.4% דיווחו על השתתפות בתגרה, 36.1% על איומים בכוח, 12% על איומים בנשק, 9.4% על אלימות כלפי מורים והורים, 6.8% על קיום יחסי מין בכפייה.

במחקר אחר הצהירו 41.8% על ביצוע עבירות רכוש, כאשר השכיחות ביותר הן השחתת רכוש, סחר ברכוש גנוב, פריצה לרכב או לבניין מגורים. זה הולך כמובן בד בבד עם הרגלי התנהגות שרכשו בארצות מוצאם, כאשר 67.9% מבני הנוער המהגרים מדווחים של שתיית משקאות אלכוהוליים בדרגות שכיחות שונות, 12.9% משתמשים בסמים. מדובר בנערים שרק 6.1% מתגוררים עם שני הוריהם הביולוגיים, כאשר השאר גרים במשפחות חד-הוריות ומשפחות חורגות.

ממצאים לא מפתיעים למי שמודע לטיב ההגירה שהביאו פקידי הסוכנות החרוצים כדי להצדיק את משכורותיהם. כל תחלואי החברה של מדינות חבר העמים יובאו בסיטונות לארץ הקודש.

להלן מספרים על תיקים פליליים שנפתחו בשנים 1996-2002 לבני נוער: בשנת 1996, כאשר שיעור העולים מברה"מ לשעבר מכלל בני הנוער עמד על 8.6% היה חלקם בתיקים פליליים מכלל תיקי הנוער 13.7%. בשנת 1997 9.3% משיעור העולים ו-15.7% משיעור התיקים. 1998, 9.8% לעומת 16%. 1999, 10.3% לעומת 19.1%. 2000, 10.9% לעומת 19.2%. 2001, 11.1% לעומת 20.4%. בשנת 2002 עלה כבר חלקם ל-21.5% מכלל התיקים.

בשנים האחרונות, כאשר מספר הלא יהודים בקרב המהגרים עומד כבר על כ-80%, כאשר הולך וגובר הניכור שלהם מן החברה היהודית, כאשר ביטחונם העצמי עולה וכאשר המשטרה מגלה אוזלת יד הולכת וגוברת בטיפולה בפשיעה שהם מייצרים, אין ספק שבסטטיסטיקות משנים מאוחרות יותר עולה אחוז הפשיעה של מהגרים יהודים, דבר שכמובן מורגש על גופינו ברחובות הערים גם ללא הבטה בטבלאות המספרים.

על אופי הפעולה שלהם, נאמר בלשון המחקרים: "עבריינות קבוצתית בעלת אופי מאורגן של כנופייה. העבריינים מתארגנים סביב מנהיג אלים על בסיס מוצא משותף מאחת המדינות של עליית ברה"מ לשעבר. הכנופיות מונות 8-15 חברים והן עוברות עבירות סחיטה, גניבה, שתייה ולעתים התנגשות אלימה ומתוכננת. יש כנופיות התוקפות מינית נערות".

מדינת ישראל שקיצצה בחוסר חמלה בתקציבי רווחה המיועדים לאוכלוסיות של יהודים תושבי הארץ ותיקים, מוציאה כספים רבים לצורך מתן רווחה למהגרים לא יהודים שזה מקרוב באו כדי לנצל אותה מבחינה כלכלית. בעניינו, פשיעת נוער, הנה נתונים שמוסרת "רשות חסות הנוער": "חסות הנוער מפעילה 51 מסגרות בכל רחבי הארץ. מדובר במבנים שונים של מסגרות, הוסטלים, מסגרת קטנה בקהילה, דירות מעבר וכיו"ב. בחסות הנוער מתחנכים כיום 1200 מתבגרים ומהם 396 יוצאי חבר העמים, קרי 33%."

הפשיעה ברחוב היא גם פועל יוצא של הרס התא המשפחתי. "מסל"ן - סיוע לנפגעות תקיפה מינית, אונס ואלימות במשפחה", בבאר שבע והדרום, מפרסם את הנתונים לשנת 2,004: 3,169 פניות. בתחום אלימות במשפחה היו 90% (!!) מן המגזר הרוסי ובתחום אלימות מינית - 65% הגיעו מעולות חדשות מחבר העמים.

הבה נבחן כיצד משתקפת הפשיעה תוצרת ברה"מ בעיר בה מתגוררים חלק גדול מן המהגרים הלא יהודים ממדינות חבר העמים. להלן קטעים נבחרים מתוך פרוטוקול ישיבת מועצת העיר חיפה, מיום 4.11.03:

ניצב-משנה ניר מריאש, מפקד תחנת משטרת חיפה: "חיפה עוברת בשנים האחרונות שינוי, מטמורפוזה ממש, שינוי גדול מאוד... השינויים האלה גם גוררים אתם או מביאים אתם כמה גורמים שליליים ומשפיעים בדרך כלל לרעה על הפשיעה... אני בטוח שכולם מכירים הרבה יותר טוב ממני את השינויים הדמוגרפיים שהעיר הזאת עברה בשנים האחרונות, הן בנושא האכלוס והאחוז של אוכלוסיית חבר העמים ברמה כלכלית נמוכה או ברמה סוציו-אקונומית נמוכה... בשנים קודמות הייתם רואים את הצבעים הכהים רק באזור הכרמל והכרמל העליון, שכונות אחרות הרבה פחות, השנה זה נפרש הרבה יותר, אנחנו רואים הרבה התפרצויות באזורים שלא ברור בכלל מה ציפו למצוא שם בדירה, לא ברור מה ציפו ופרצו, אולי בגלל שהדירות האלה הן ממוגנות פחות, הדירות באזורים מבוססים יותר הם יותר ממוגנות בסורגים ובדלתות חזקות יותר כך שזה מראה גם על אוכלוסיה שנכנסת לתחום הזה של התפרצויות ומנסה התפרצויות גם במקומות שהם פחות מוגנים."

מה שנאמר כאן הוא שבאזורים שבהם מתגוררים מהגרים חדשים מחבר העמים, פורצים לדירות ללא אבחנה. אזרחים המתגוררים בשכונות אלו חשופים לפריצות לתוך דירותיהם גם אם זה כדי לגנוב עשר ש"ח. מפקד המשטרה מסביר על איזה שכונות מדובר:

"כשמדברים על פשיעה כללית, כלומר גם פשיעה נגד רכוש, גם אלימות... אנחנו רואים שהמוקד הוא בעיקר הדר והעיר. הדר והעיר וזה הכיוון שאנחנו צריכים ללכת אליו, זה מה שמאפיין את השנים האחרונות, הן הופכות להיות שכונות הרבה יותר קשות שממקדות את עיקר הפשיעה. גם שכונות שמייצרות פשיעה שמקרינה על השכונות האחרות של חיפה וגם פשיעה בתוך השכונה עצמה."

זה מה שקרה ל"הדר-הכרמל", שכונה שלווה ושקטה בה חיו עשרות שנים חיים נעימים אזרחים מהוגנים, עד בוא גלי ההגירה הגדולים של גויים מחבר העמים. ממשיך ניצב-משנה מריאש:

"הדר קיבלה צביון של שכונה מאוד מאוד בעייתית שמייצרת פשיעה, היא הפכה להיות שכונה אלימה עם נוער שאין לו פתרונות. אני מדבר על נושא של טיפול בנוער, יש לנו כאן תופעה קשה של נוער הגנים הציבוריים, תופעה שבלטה במיוחד בקיץ, בכל גן ציבורי, בכל גן ציבורי בעיר, ללא יוצא מן הכלל, ולא משנה איפה הגן הזה נמצא, מתמקם נוער שנמצא שם כל הלילה, לעיתים צורך סמים, לעיתים סתם צורך שתייה חריפה ועושה אחר כך סיבוב, אני מניח שאנשים שאחראים פה על הניקיון מוצאים את בקבוקי הוודקה הענקיים האלה בגנים... יוצר מטרד לשכונה, יוצר ונדליזם קשה מאוד, תופעה קשה מאוד מבחינתנו כי ברוב המקרים אין לי הרבה מה לעשות נגדם, אין חוק בארץ נגד שתייה חריפה לנוער, יש חוק שהם לא יכולים לשתות בתוך המקום שהם קנו בו את השתייה, אבל אם הם קנו את השתייה והלכו אתה לגן אני יכול רק להסתכל עליהם בעיניים כלות."

זהו. אכלתם אותה, תושבי חיפה היקרים. נציגי השלטון אותם בחרתם כדי להבטיח לכם חוק וסדר, דאגו להביא לכם שכנים חדשים מאוקראינה, מולדובה, ליטא וכיו"ב, על הרגלי השתייה שלהם. מתי ראו בחיפה בקבוקי וודקה מתגלגלים ברחוב? שיכורים מתגוללים בקיאם? עכשיו רואים. והרבה. ומפקד המשטרה יכול רק לומר להם: "אני יכול רק להסתכל עליהם בעיניים כלות". לקרוא ולא להאמין.

וכאשר איוון השיכור לא מוצא לו איזה פנסיונר בעל ותק בעיר הכרמל כדי לפרוק עליו את שנאתו ליהודי הרוויה באדי אלכוהול, מובטח לאותו גימלאי שישמע עוד מעט את צווחותיה של סווטלנה, אשתו של איוון, בוקעות מן הדירה השכנה. ממשיך מריאש: "נושא של אלימות במשפחה הפך להיות אחת מהבעיות הקשות שלנו כאן, רק לסבר את האוזן, בערך 40 אחוז מתא המעצר שלי תפוס בגברים אלימים שנאלצנו לעצור אותם, ואנחנו לא עוצרים את כל אחד. זאת אומרת שרמת האלימות שלהם היתה כזו שחייבה אותנו לעצור אותם והמספרים גדולים מאוד, הטיפול הוא ארוך ולא פשוט כך שגם הנושא הזה הוא בעלייה כל הזמן".

כאשר הצווחות מפסיקות סוף סוף, יכולים תושבינו להתמקד בתנועת הלקוחות לבית הבושת הממוקם בקומה הראשונה, או בדירה הנשקפת מן המרפסת. מריאש: "אני מטפל בבתי בושת שמטרידים את הסביבה שלהם, יש פה עשרות, אולי מאות בתי בושת, אני לא יכול לטפל בכולם".