פעמוני האזעקה מצלצלים

האם באמת השחיתות בימינו גואה לממדים שלא היו בעבר? האומנם דווקא עכשיו מגיעים הכשלים והמחדלים לשיאים חדשים? האם אכן בעת הזאת העמיק הריקבון עד שהוא אוכל מהיסוד אל כל המערכות הציבוריות בחיינו?

כל מי שיודע משהו על דרך ההתנהלות של ראשי-ממשלה, שרים, משרדי ממשלה ומערכות אחרות, בשנים שעברו, אינו יכול להיות תמים כל-כך. תרבות ה'שמור לי ואשמור לך' לא נולדה היום. קשרים, חברויות ואינטרסים עמדו מאז ומעולם מאחורי מינויים חשובים והחלטות 'לאומיות', כביכול. מבחינה זו, המצב כיום טוב בהרבה מזה ששרר בעבר. אז שלט הכלל 'מי שקרוב לצלחת - אוכל'; כיום דרושה לפחות מראית-עין של תקינות, אמות-מידה שוויוניות, מכרזים שקופים.

ובכל-זאת, הריכוז של חקירות, ועדות בדיקה והתפטרויות, המטלטלות זו אחר זו את מערכות השלטון המרכזיות, והיוצרות תחושה כי הכול רקוב והכול מתפורר - אמור לעורר מחשבה.

אין מקריות

אם נבחן כיצד התחילו להתגלגל כמה וכמה מהפרשיות המרכזיות שמזעזעות את חיינו הציבוריים, נגלה שהן נחשפו במידה רבה במקרה. הן היו יכולות להישאר נסתרות מעין הציבור עוד שנים רבות, כשם שהיו בלתי-ידועות עד עכשיו. אלא שאין מקריות בעולם. העובדה שפתאום צצה עוד פרשייה ועוד שערורייה, והאש אוחזת במהירות בכל הצמרת ובכל מערכות השלטון - אומרת דורשני.

מי שעסקיו מתחילים להתמוטט יכול למצוא הסבר נפרד לכל כישלון, ולתלות את ההפסדים בסיבות אקראיות; אבל אם הוא יהודי מאמין, הוא רואה בכך איתות מלמעלה. האמונה היהודית יודעת כי ההצלחה נובעת מיד ההשגחה - "ברכת ה' היא תעשיר", והכישלון הוא טלטלה שנועדה לעורר את האדם ולגרום לו להיטיב את דרכו.

הזעזועים הפוקדים את כל מערכות חיינו אינם סתם טלטלה. ממש מנערים אותנו. התבוננו וראו מה מתחולל כאן בשנים האחרונות, ותגלו שאין לנו אפילו רגע אחד של שקט ושלווה. שנים של פיגועי טרור מחרידים. מהלכים מדיניים אומללים. הידרדרות מוסרית. פשיעה אלימה ואכזרית שלא ידענו כמותה. שחיתות שלטונית וקריסה של המערכות האחרונות שהציבור נתן בהן את אמונו.

מה משמעותה של ההתפוררות הכללית? האם נסתפק במציאת הסברים נקודתיים לסדרת הכישלונות הזאת? איך ייתכן שהעם היהודי, המוכשר והחכם, שנחשב סמל ההצלחה בכל העולם, מביא את מדינת היהודים לשפל כזה, העובר כחוט השני בכל המערכות?

לא ככל הגויים

יש אומרים כי הקריסה הנוכחית היא עונש על פשע הגירוש של כעשרת-אלפים יהודים מבתיהם, והשלכתם לרחוב ככלי אין חפץ בו. אין שום ספק כי המהלך הנורא המכונה 'הינתקות' היה פשע מוסרי, מעשה אכזרי, חסר תכלית ונטול היגיון. אך ה'הינתקות' הזאת עצמה, למה באה עלינו?

התשובה נמצאת כולה במישור הרוחני-ערכי. רצינו להקים מדינה ככל העמים, והקב"ה אומר לנו: "והעולה על רוחכם - היוֹ לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים, כמשפחות הארצות" (יחזקאל כ,לב). ארץ-ישראל, המכונה פלטרין של מלך, אינה יכולה להיות כמו לונדון או ניו-יורק. מדינה יהודית אינה יכולה להיות חיקוי של צרפת או איטליה, בהבדל אחד שכאן השפה הרשמית היא עברית.

הצלחתו של העם היהודי נובעת מברכת ה', וזו תלויה בזיקתנו לתורת ישראל ולמצוותיה. פעמים אין-ספור הקב"ה מבטיח בתורתו, שאם נשמור את מצוותיו, נזכה לכל שפע ברכותיו, ומזהיר מה יהיה חלילה אם ננהג להפך. האירועים האחרונים אמורים לעורר כל אחד ואחת מאיתנו לחזק את הצד הרוחני ואת הדבקות בתורת ישראל ובמצוותיה, ואז נזכה לראות את המפנה הגדול, עד הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.