עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ פעלה ממניעים פוליטיים-אידיאולוגיים. אין כל ספק בכך - ובזאת יש לראות את החומרה המיוחדת. עבירה פלילית שמבוצעת על-רקע כזה, היא המסוכנת שבעבירות.
יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה בגלל שהוא לא רצה בדרכו האידיאולוגית; מרדכי וענונו הדליף את סודות האטום מסיבות פוליטיות-אנרכיסטיות; אודי אדיב, בן קיבוץ, ריגל לטובת הסורים, בגלל שהוא חשב לקדם בדרך הזו את דרכו האידיאולוגית-הבולשביקית. ההיסטורייה האנושית מכירה מקרים לא מעטים מן הסוג הזה. אין נוראה מן העבירות המבוצעות בידי כאלה שחושבים שכך הם יוכלו להניע את גלגלי ההיסטוריה בדרך הרצויה להם.
השאלה היחידה שצריכה להישאל עתה היא לא מדוע עשתה ליאורה גלט-ברקוביץ את מה שהיא עשתה, אלא כיצד זה קורה לפרקליטות המדינה פעם אחר פעם. הרי אין זו הפעם הראשונה שבה מתגייסים שם לטובת 'מחנה' מסויים. זה קרה כאשר הגישו נגד פרופ' יעקב נאמן כתב אישום, לאחר שהוא נבחר לשמש בתור שר המשפטים בממשלתו של בנימין נתניהו; וזה קרה לרפאל איתן, וזה קרה לעוד רבים וטובים. כתבי אישום מחוסרי בסיס כנגד אישים פוליטיים וחקירות מתוקשרות, הפכו לכלי כמעט-לגיטימי בידי אנשי 'שלטון החוק'.
פשוט מזעזע להיווכח בכל פעם מחדש, עד כמה התדרדרה מערכת המשפט על כל גרורותיה - מאז שראשי אוסלו קיבלו לידיהם את הגה השלטון ב-1992.
זה התחיל במינויו של מיכאל בן-יאיר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, וזה נמשך בהקמתה של 'מחלקה יהודית' בפרקליטות המדינה, וזה הסתיים באופן שבו נוהל "תהליך השלום" בידי קבוצה של רודפי בצע בראשותו של יוסי גינוסר הזכור לרע. חבל שכל זה קורה לנו - אבל יתכן שדווקא הפעם מעז יצא מתוק.
לא מן הנמנע שדווקא חשיפתה של ליאורה גלט-ברקוביץ כמי שהדליפה את המיסמך הידוע, כדי לנסות ולהטות את הכף בבחירות הבאות עלינו לטובה ביום שלישי השבוע - לטובת אלה שהיא חפצה ביקרם, תוליך לבדק בית יסודי בשורות פרקליטות המדינה ובמערכת אכיפת החוק בכללה. דומה שדי אם יוזכר בהקשר זה האופן שבו "טופל" השר לשעבר לביטחון פנים, אביגדור קהלני, בידי פרקליטת המדינה, או הדרך שבה טופלו החקירות הפוליטיות נגד בנימין נתניהו, החיפושים המתוקשרים וחשדות השווא המצוצות מן האצבע, כדי להבין שמשהו בסיסי רקוב ב'ממלכה' הזאת.
יש, כמובן, דרכים רבות לטפל בשחיתות הפוליטית שהתגלתה בפרקליטות המדינה עם חשיפתה של ליאורה גלט-ברקוביץ, ובמיוחד, כאשר ברור לכל שהפרקליטה הזאת לא יכולה היתה לפעול כפי שהיא פעלה אילמלא 'האווירה' המיוחדת שבמיסגרתה היא פעלה. הרי צריך להיות תמים גמור, כדי להניח שרק בדרך מקרה הגיעה חקירה מן הסוג הזה לידיה של מי שהכל ידעו את השקפותיה הפוליטיות; אסור גם להיות יותר מדי נאיבי, ולהאמין שהממונה הישירה על ליאורה גלט-ברקוביץ , עדנה ארבל, לא ידעה את מה שהכל יודעים כיום: ליאורה גלט-ברקוביץ היתה להוטה, ויותר מזה, להביא לידי 'פיצוץ' של הפרשה הנוגעת להלוואה שקיבלו בניו של ראש הממשלה. ולשם כך, לא יהיה זה מוגזם להניח, היא אף היתה מוכנה ל'פברק' את הדרישה לחיקור דין.
חבל שהגענו עד הלום. פרקליטות מדינה שפופה איננה מתכון טוב למלחמה במה שראוי להילחם בו. לכן חשוב לעשות, ומיד, את מה שמתבקש לעשות עתה. מי שעומד בראש המערכת צריך ללכת הבייתה. אין דרך אחרת לחזור ולזכות באמון הציבור. הכיסא 'החם' בבית המשפט העליון יצטרך להמתין למישהו אחר. יותר מדי 'תקלות' התרחשו בשנים האחרונות במשרדי פרקליטות המדינה. חלקן - בוודאי נובעות מסיבות אובייקטיביות; אבל לחלקן - יש ללא ספק הסברים פוליטיים.
שנים רבות מדי היו האורוות של פרקליטות המדינה מזוהמות בגללים מעלים צחנה לא נעימה. עתה היא השעה לעשות את מה שצריך לעשות. מדינות לא פחות מתוקנות ממדינת ישראל ידעו להילחם בפוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק. האמון של הציבור הוא כל מה שיש למערכות האלה. ללא אמון זה - אין בכלל להעלות על הדעת אפשרות של תיפקוד ראוי.
