נציג המשטרה של מחוז הצפון הביע את קורת רוחו נוכח הרושם שרצח הנערה מעיין בן-חורין איננו פח"ע אלא פשע. אני מבין שקורת רוחו של נציג המשטרה אמורה לרומם את רוחם של הורי הנערה, ולהסיר חשש מלבם של תושבי האזור. מעתה והלאה ידעו כל הורי הנערות שנרצחות, או נעלמות, ברחבי מחוז הצפון, הדרום והמרכז, שאין צורך לחשוש ממעשי פח"ע על-רקע לאומני חס וחלילה, שכן רצח על-רקע של אונס שנעשה על-ידי פלשתינים אזרחי ישראל הוא מקטגוריה אחרת.
נציג המשטרה של אזור הצפון ממשיך לדבר כסומא בארובה, כמוכה סנוורים, כחרש שוטה וקטן. כל מעשה פשע כנגד יהודים ויהודיות הוא מעשה פח"ע. למעשים הללו יש גיבוי דתי, חברתי ולאומי, שלא לדבר על לאומני, בחברה ממנה באים הרוצחים. אין שום הבדל בין האיש הצעיר שמגיע מן הגלבוע כדי להפעיל חגורת נפץ, לבין הרועה הבדואי שנערה צעירה נפלה בידיו, לבין הפושע הבדואי שנהרג בעת ניסיון פריצה לחוות שי, לבין הרוצח של ענבל עמרם בפתח תקוה, לבין הרוצחים של קשיש בן שבעים וחמש במלון בירושלים. הכל נובע מאותה מערכת אידיאולוגית שבה היהודי והיהודיה, רכושם אדמתם כבודם ודמם, אינם שלהם אלא של השליט המוסלמי. אותה נערה יהודיה שהוריה בנו בית בכפר שלו הם פושעים מכיוון שלא שילמו כופר נפש לשליט המוסלמי, ועל כן באה בתם על עונשה. אותו יהודי שלן במלון יהודי בירושלים אל קודס לא שילם את כופר הנפש, ולכן דתו מוות.
כל עוד נציגי המשטרה מתרוננים על הצלחתם במעצר של רוצח אחד (לכאורה, לכאורה) שאיננו חבר מוצהר בארגון רצח, ומתעלמים מן העובדות, ימשיכו חיי היהודים, והנערות היהודיות, להיות נתונים בכף הקלע. ואם זה רצון העם, נמשיך בדרך זו אל הפשע-שאיננו-פח"ע הבא.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
