טרטמאניה

תגידו מה שתגידו על ליברמן, אין ספק שהאיש מנהיג אמיתי. ביום שלישי התפוצצה פרשת טרטמן, וביום רביעי היה אמור להתייצב לפגישה עם כתבים פרלמנטאריים, מפגש שתוכנן חודש וחצי מראש. תחילה היה חשש שליברמן יבטל את המפגש, אך מהר מאוד הבהירו אנשי לשכתו כי הוא מתכוון להתייצב כמתוכנן.

אחד הכתבים סקר את חדר הישיבות הגדוש בכתבים, מיקרופונים ומצלמות הממתינים לליברמן, וקבע: זהו גוב האריות. ליברמן, כאמור, לא השתפן והתייצב.

מי שכן העדיף למנוע מעצמו מפגש בלתי נעים עם הכתבים, היו אבי דיכטר וציפי לבני. לכל אחד מהם נקבעה פגישה בדיוק כאשר יום קודם לכן קרה משהו. דיכטר למשל, היה אמור להגיע בדיוק ביום שאחרי הודעתו של הרמטכ"ל על התפטרות והחלטתו של שנדר לפתוח בחקירה נגד אולמרט. עכשיו תשוו בעצמכם בין האישים.

בינתיים, כאמור, הולכים ומתרסקים גם היריבים הפוליטיים של הליכוד. ישראל ביתנו קיבלה בראש בפרשת טרטמן. זה התחיל עם גילוי קצת צולע על כך שהיא לא יכולה לעבוד יותר מארבע שעות ביום. וזה המשיך עם גילויים המקרקעים את אמינותה של מי שהייתה מיועדת לשרת התיירות.

אסתרינה טרטמן היא אישה נמרצת, נלהבת וגם נמהרת. שתי התכונות הראשונות הרימו אותה וכמעט הביאו אותה לשולחן הממשלה תוך שנה בפוליטיקה. התכונה האחרונה, הפילה אותה. טרטמן תמיד הייתה מדברת בהתלהבות. יש לה קצב דיבור ורטוריקה מדהימים. בארגנטינה היו לוקחים אותה לשדר משחקי כדורגל בלי לחשוב פעמיים. אבל לפעמים הפה מקדים את הראש. פוליטיקאי צריך לדעת שכל מה שהוא אומר, יכול לשמש נגדו, כמו אזרח בעת מעצר משטרתי. אחרי אף אחד לא מתעניין בזה שהדברים נאמרו בהתלהבות או תוך כדי ויכוח לוהט. מה שקובע אלו המילים שנאמרות, הסטנוגרמה, לא אופן אמירתם.

מה שטרטמן עשתה בעניין התארים האקדמיים שלה, לא היו צריכים למנוע ממנה להיות שרה. בוודאי לא בנורמות השחיתות המקובלות בישראל. הלוואי שהיינו במצב שמי שנתפס בשקר לא היה יכול להיות שר. אבל זה לא כך. אפילו חקירה פלילית לא מזיזה פה אנשים משולחן הממשלה. לפני כמה שנים נתפסה פרקליטת המדינה עדנה ארבל עם אותו מקרה בדיוק. הצהרה על תואר שני, מבלי שהיה לה כזה. הנושא עבר בשקט. היום ארבל היא שופטת עליון. את טרטמן, רוצים להדיח מהכנסת. שרה בממשלה היא לא תהיה בקרוב. שאול מופז אמר שהוא לא עוזב את הליכוד. הוא גם שלח מכתבים לחברי המרכז ואמר להם שהליכוד הוא ביתו היחידי, תוך שהוא מכחיש את השמועות על כך שהוא מתכוון לעבור לקדימה. עד שהגיעו המכתבים לתיבות הדואר של חברי המרכז, מופז כבר היה בקדימה. קצת צחקו עליו בתקשורת על השקר, מה שלא הפריע לאיש למנות אותו פעם שנייה לתפקיד שר בממשלה.

אחרי פרשת טרטמן, מפלגת ישראל ביתנו נראית באור שונה. פתאום הפכה למפלגה רגילה. אחרי שהתרגלנו למפלגת ליברמן וכל השאר, פתאום ישנם אינטריגות ותככים. בעיקר בין מס' 2, ישראל חסון, למס' 1, ליברמן ומס' 4, טרטמן. הכול על-רקע מינויו של מס' 7, אהרונוביץ' לתפקיד שר. ליברמן מבחינתו הצליח לשבור מה שהסתמן כציר במפלגה, אהרונוביץ'- חסון. הפרד ומשול. עכשיו אהרונוביץ' הוא מאנשיו של ליברמן. חסון נשאר לבד. ליברמן יכול להמשיך לנהל את מפלגתו כמעט באין מפריע.

לא ברור אם המקרים שנחשפו ביומני אולמרט הם חדשים, או שאת כולם כבר בודקים הרשויות, אבל מדהים כל פעם מחדש לראות את השיטה בעיניים. שרי הממשלה, החולשים על רשויות, חברות ממשלתיות, תקציבים, אגפים ולשכות, עושים שימוש בכל אלה כאילו מדובר בחברה פרטית שלהם. כל עוד הדבר בתחום אחריותו של המשרד, הכול אפשרי. ממינויים ועד סילוק אנטנה סלולארית ליד הגן של הבן של חבר המרכז. מסיוע במכרז ועד ביטול דוחות, אישורי כניסה לכנסת ולכותל ומספר קליט בטלפון.

התירוץ השחוק של אנשי קדימה, שאומרים בכל פעם שנחשפת פרשה מביכה מסוג זה על אחד מבכיריה, לפיו, בדיוק בשביל זה הוקמה קדימה, בשביל להיפטר מהחולות הרעות של מרכז הליכוד, הינו תירוץ מטופש ועלוב. ראשית, כי זה כאילו אנשי קדימה אומרים לציבור: מטבענו אנחנו אנסים סדרתיים, לכן עברנו סירוס. מי שמרגיש שהוא בנשמתו מושחת ולכן הוא חייב להציב לעצמו גדרות, כמו מפלגה שאין בה מרכז, אחרת הוא לא יכול לעצור את עצמו, לא יכול להחזיק בטיעון הזה לטובתו, עם כל הכבוד. לאיש שמדבר כך, אסור לתת להיות בעמדת כוח ציבורית. חד וחלק.

הסיבה השנייה שמדובר במשפט דבילי, היא כי השיטה של קדימה נכשלת. השבוע העביר יו"ר מועצת קדימה מאיר ניצן מכתב לראש הממשלה, בו הוא מתריע על כך שהמפלגה תתפורר בלי שטח. הערכה היא כי לקדימה יהיה בסופו של דבר מרכז, גם אם יקראו לזה בשם אחר.