פעם שלישית גיליוטינה

פעמיים החמיץ עמיר פרץ הזדמנויות פוליטיות. החמצה ראשונה לפני הבחירות. היה יכול לעמוד בראש קואליציה עם הליכוד, ישראל-ביתנו, החרדים, הדתיים והאיחוד-הלאומי. המכנה המשותף: בניגוד לקדימה- כל המפלגות האלה היו נגד תוכנית ההתכנסות של אולמרט. היו הסכמות, אלא שהתקשורת עלתה עליו עם מכבש, עד שצעק: "בצחוק, בצחוק"! אחרי הבחירות עשה טעות פטאלית כשהסכים לקבל את תיק הביטחון.

המלחמה טרפה לו את הקלפים. פתאום התברר שקרבות ושביתות, זה בכלל לא דומה. פרץ נלכד ביומרה שלו. נכון, נסראללה לעולם לא ישכח את השם שלו, אלא שזה לא ממש עושה רושם על הציבור.

כמו משמיים הופיע פתאום אביגדור ליברמן. יו"ר ישראל ביתנו שרצה להיכנס לממשלה, היה מבחינתו של פרץ ההזדמנות השנייה. היה צריך להתנות את הסכמתו לצירופה של ישראל-ביתנו לקואליציה, ברישאפל שבסיומו הוא שר האוצר. כניסתו של ליברמן לממשלה, בלי שהעמיד את זה כתנאי, היתה ההחמצה השנייה של עמיר פרץ.

עכשיו יש לו הזדמנות שלישית. אם יחמיץ אותה, הוא ישמע: פעם שלישית גיליוטינה. אין הרבה זמן. דחוף!- בטרם תפרסם ועדת וינוגרד את מסקנותיה, הוא חייב לעשות מעשה דרמתי שמחייב אותו לקחת סיכון. צריך להזכיר לו ש"פוליטיקה היא אומנות האפשרי". רוצה לומר: היכולת לבחור במצבים קשים את האופציה הכי פחות גרועה.

כרגע, נראה שמצבו אבוד. שר ביטחון עם אחוז אחד תמיכה בלבד הוא ברווז צולע קצוץ כנפיים. בין הפרשנים הפוליטיים, יש הסכמה מקיר לקיר, שנותרו לו חודשיים בלבד להנהיג את מפלגתו. אחרי ה-28 במאי, ראשו יותז ע"י מתפקדי מפלגתו. האם באמת גורלו הפוליטי נחרץ? לדעתי לא!

הצעתי נשענת על שלושה אדנים:

א)- חוסר האמון של הציבור בהנהגת המדינה עבר את הקו האדום.
ב)- חברי הכנסת לא ירצו לקחת סיכון אישי ולהסכים על מועד לבחירות.
ג)- קדימה בנויה על יסוד של מנדטים גנובים. מהסיבה הזו- לעולם לא תהיה לגיטימית, וחובה להעלים אותה מחיינו הציבוריים, לפני שציפי לבני תחליף את אולמרט.

קואליציה חדשה בראשות נתניהו, עם מפלגת העבודה, "ניצולי קדימה", והשותפים הטבעיים של הליכוד, יביאו לעם ישראל ממשלה חדשה. לא הכי טובה, אבל עדיפה עשרת מונים על ממשלת אולמרט. מופז (אם יביא איתו 9 ח"כים מקדימה) יקבל את הביטחון, ופרץ ישקם את מנהיגותו (לקראת הפריימריז בסוף מאי) כשר רווחה (מורחב).

אלא שלממשלה כזאת יש הרבה אויבים. רבים בליכוד לא מוכנים לשריין לבוגדים מקום ברשימה הבאה. בעבודה, המתמודדים על ההנהגה מול פרץ, לא ירצו לראות אותו משקם את מנהיגותו באמצעות הנפת הדגל החברתי. ואיך לא...התקשורת!

ביבי עושה להם חררה! כל מי שמתמודד מול נתניהו- זוכה לרוח גבית. בלי שום קשר לכישורים. מדינת ישראל נמצאת במשבר מנהיגות חריף, רק משום שהתקשורת עושה הכול כדי למנוע מנתניהו להגיע לראשות ממשלה. אהוד ברק התברר כחדל אישים. מחליפו אריאל שרון, התגלה כדיקטטור מושחת ומשחית, שהקדנציה הראשונה שלו הייתה כישלון כלכלי וביטחוני קולוסאלי. בקדנציה השנייה, עזר שרון לחמאס לנצח בבחירות באמצעות גירוש אלפי יהודים מבייתם. עקר וקרס.

אולמרט במקרה היה שם. מתחתית רשימת הליכוד- היישר לזירה מול נתניהו. השותפות הבעייתית בין אולמרט ויואל מרקוס, התבררה כחסרת השפעה על נסראללה. במבחן הראשון של אולמרט התברר שהבל פה, לא מביא ניצחונות. מי שאין לו את זה- אפילו אמנון אברמוביץ' לא מסוגל לעזור לו.

עונת התרחישים בעיצומה. תרחיש לפיו נתניהו, פרץ, ומופז מובילים ממשלה, הוא הסיוט של יואל מרקוס. ועל-פי ניסיון העבר, מה שרע למרקוס- טוב לישראל. ו"ניצולי קדימה" שבגדו בליכוד? את החשבון איתם יסגרו המצביעים. אין כמו סילוק בוגדים כדי לחזק אצל הנשארים את הנאמנות לשולחיהם.