למה כן ביבי

נדמה, כי מרוב כל השליליות הרובצת לפתחנו, הנערמת בגלים של רפש ומיאוס, הגורמת סבל ועוול, גם לדברים החיוביים המעטים הנקרים בדרכינו - כאילו מרוב שחור לא רואים את האור - בגדר "מלאך משחית שאינו מבדיל בין צדיק לרשע". ניתן לומר בוודאות שייטב להמחיש זאת גל העליהום השוטף את ארצנו של ההתקפות חסרות הבסיס על מר בנימין נתניהו, מה שלא נעשה כלפי אף מועמד אחר על כתר ראשות הממשלה.

אין ספק, כי החלל הגדול שנוצר במנהיגות העכשווית, מדאיג. החלל שנוצר כאשר דור המייסדים, בוני הארץ ומנהיגיה, הלכו ואינם עמנו, בחבל זה של הארץ המובטחת. כך, שבנשימה אחת מוזכרים שמות ראשי ממשלה מהעשור האחרון, מבנימין נתניהו, אהוד ברק ועד אהוד אולמרט - שלא היו ראויים למשרה רמה זו, בלשון המעטה. גם מר יואל מרקוס ביטא תחושה זו במאמרו.

אקדים ואומר, כי כותב שורות אלה כותב את הדברים ללא כל קשר להשתייכות למחנה זה או אחר. נדמה כי הדברים שנכתבו במאמרו של יואל מרקוס ממחישים עד כמה חיה וקיימת כת צבועים המסתתרים תחת הגלימה של שוחרי צדק ומוסר, אותה כת של "עיתונאי החצר" השומרים על "האתרוג" מכל משמר, גם במחיר פגיעה חסרת תקנה בבסיס קיומנו המוסרי כאן. אין צריך להדגיש כי לפני הכול עושים אלה עוול למקצוע העיתונות, בהשתלחותם במנהיג על-רקע אישי, בסגנון "רק לא ביבי" - כאילו מדובר באויב המדינה, סגנון שאינו נכתב כלפי ראש ממשלה מכהן הנחשד בפרשיות שחיתות, שלא היה כמותו מאז קום המדינה.

ובמבט פוזיטיבי, בהתייחסות עניינית וברצינות הראויה - ראשית, גם לשיטתך, באם מר נתניהו נכשל בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה לגיטימי וראוי, כעת חלו שינויים באיש - שיהיה הוא מועמד ראוי לראשות ממשלה, וטוב הוא אף יותר מכל ה"ירוקים" שלא טעמו טעם של משרד, ולו הקטן. קל וחומר כשמדובר להנהגת המדינה.

שנית, שלילת הלגיטימיות כלפי האיש, נובעת ממניפולציות משוללות כל יסוד. המציאות מראה שהפופולריות של מר נתניהו ממריאה אל על. מה שמלמד בנוסף, כי הציבור קורא את המפה ורואה לא רק את הנכתב והנקרא, אלא גם מעבר להם. עובדה היא, שכמה שתכתבו יותר נגד האיש, כך הוא מתחזק בדעת הקהל, כמאמר החכם: "אם מתייחסים אליך ובועטים בך, סימן שאתה שווה"!

זאת ועוד: על שמו של מר נתניהו רשומים שיאים של הצלחות לאורך תקופה של עשרות בשנים, החל משגריר ישראל באו"ם וכלה בתפקידיו הפוליטיים. כאשר כבר בשנת 1996 בהיבחרו לראשות הממשלה, זרע יסודות כלכליים מודרניים איתנים ששיקמו באופן משמעותי את כלכלת המדינה. כשר אוצר בממשלת שרון הרים את כלכלת ישראל לצמיחה אדירה שמעט מאוד (אם בכלל) זכורה שכמותה. מפירותיה נהנית ממשלת ישראל עד הלום, למרות גלי המשברים בדרך - בדמות המלחמה, עדיין מיליארדים רבים שוכבים להם אי שם, מבלי לנצלם כראוי למען האזרח. כמו כן, נתניהו הטביע דפוסי עקרונות חדשים בנושא הביטחוני, "עיקרון ההדדיות", בדגש לדבר הראשון במעלה - מהו הטוב למדינת ישראל; יצר מאזן עוצמה, כאשר בתקופתו גלי הטרור ירדו באופן דרסטי, לעומת אחרים שהפגינו חולשה והתרפסות.

לאחרונה, פעל נגד האיום האירני בביה"ד בהאג ודעת הקהל העולמית, במסע מאומץ באירופה, כמסביר הלאומי (הלא רשמי) של המדינה. מאמציו אילצו בסופו של דבר את ממשלת ארה"ב להחלטה להחרים סחר עם חברות עסקיות באירן. כל זאת בצד עקביות ואמינות - כאשר כל מה שחזה האיש לפני הבחירות, אכן התקיים. מלחמת לבנון ב' המחישה זאת. אלו הן העובדות, והתוצאות בהתאם.

לסיום, עצה טובה: אם בכל זאת לא שכנעתי אותך או את עמיתיך, לפחות אל תראו את "אהבתכם" לאיש, מעבר למידה. כמאמר הפתגם האמריקני: "לא בועטים בכלב מת". כנראה שהאיש "חי", שווה את האצטלה אותה הוא תפר במו ידיו.