כל המציל נפש אחת...

כל אדם שמוכר כחסיד אומות העולם מייצג את השמירה על ערכים אנושיים בתקופה של אובדן ערכים מוחלט. אנשים אלו מוכיחים שעל אף שנטלו סכנת חיים להם ולמשפחתם, היו עדיין אנשים ששמו את נפשם בכפם על-מנת להגשים את האימרה "ואהבת לרעך כמוך". חסידי אומות העולם הם מקור לתקווה, להשראה ומודל לחיקוי.

יד ושם הכיר עד היום ב-21,758 חסידי אומות עולם. להלן סיפוריהם של חסידי אומות עולם שהוכרו לאחרונה על-ידי יד ושם:

הולנד


יאן סחפ (1898-1945)

יאן סחפ נולד בשנת 1898 בעיר לקרקרק (Lekkerkerk) שבהולנד ועבד מצעירותו כפקיד במחלקת מרשם התושבים בעיריה.

במאי 1940 נכבשה הולנד בידי הגרמנים. אחד הצעדים הראשונים של המשטר הנאצי היה להנפיק תעודות זהות לכל האזרחים כאשר על תעודות של יהודים הוטבעה האות "J". בשנת 1943 דרשו הגרמנים להנפיק תעודות זהות חדשות. בתעודה החדשה נרשמו פרטים מזהים רבים כגון כתובת, מקצוע, שם בן הזוג, השתייכות דתית, גובה, צבע שיער ונדרשה חתימה בטביעת אצבע. רק עם תעודה זו היה אפשר להסתובב חופשי ולקבל כרטיסי מזון. אגף מרשם התושבים בעיריה היה אחראי להנפקת התעודות הללו.

מיד עם קבלת ההוראה החדשה התארגנו באופן לא פורמלי כמה פקידים בעיריית זייסט והקימו מנגנון מחתרתי סודי שתפקידו היה להנפיק תעודות זהות מזויפות למסתתרים בתחומי העיר זייסט, ובכללם יהודים. יאן סחפ עמד בראש המנגנון המחתרתי והיה זה שאישר בחתימתו האישית כל אחת מן התעודות המזויפות הללו.

אנשי המנגנון דאגו גם להוציא מכרטסת מרשם התושבים תעודות של אזרחים שנרדפו בידי הנאצים ולהעלימם מעיני רודפיהם. גברת פול (POOL), מזכירתו של יאן סחפ, הייתה עדה לפגישה שהתקיימה בבית הוריה. בפגישה חילק סחפ תעודות מזויפות לכמה אנשים, בכללם יהודייה צעירה בשם אווה דננבאום (DENNEBOOM) לבית נתנס ( NATHANS). אווה באה על-מנת לקבל מסחפ תעודות מזויפות לה ולשתי בנותיה - צביה ושולמית. יאן מסר לאווה תעודות זהות חדשות עם שמות בדויים - צביה הפכה להיות וילי (WILLY) ושולמית הפכה להיות יאני (JANNIE) למשפחת ואן -רמרדן (VAN- REMMERDEN). התעודות המזויפות העניקו להן זהות חדשה והצילו את חייהן.

ב-15 באוגוסט 1944 חשפו הגרמנים את הפעילות המחתרתית לזיוף התעודות. יאן נחקר ונאסר בידי הס"ס והועבר למחנה המעבר ווכט ( VUGHT) שבהולנד ובספטמבר 1944 נשלח למחנה אורניינבורג (ORANIENBURG) שבגרמניה. עם התקרבות כוחות בעלות הברית הוצא לצעדת המוות לכיוון ברגן בלזן. על-פי מסמך של הצלב האדום, סחפ מת בברגן בלזן בין הרביעי לאפריל 1945 ל 31 למאי 1945 (כלומר, ייתכן וסחפ מת לאחר שהמחנה כבר שוחרר על-ידי הצבא הבריטי).

אחרי המלחמה נמצאו תעודות מזויפות רבות שאושרו בחתימתו של סחפ ונמצאו מסמכים רבים המדגישים את תפקידו המרכזי. כמו כן נמצאו עדויות שסחפ גם סייע בחיפוש מקומות מסתור לנמלטים. על סמך חומר הראיות בתיק, החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם, בישיבתה מיום 30 באפריל 2006, להעניק ליאן סחפ את התואר של חסיד אומות העולם. התואר הוענק לבניו יאן והנק סחפ ב 27.10.2006.

אוקראינה


פרניה דדק (DEDEK FRANIA)

בנימין בליצר נולד בשנת 1938 בנאדבורנה שבפולין (כיום אוקראינה) לדב -ברל בליצר ולטמה לבית קרמר. משפחת בליצר היתה משפחה אמידה שבבעלותה היה מפעל לעיבוד עורות ובתי דירות להשכרה.

ביוני 1941 נכבשה העיר נאדבורנה. בין הקורבנות הראשונים היה אב המשפחה דב ברל בליצר. בספטמבר 1941 נשלחו היהודים לגטו בעיר. פרניה דדק, שהיתה עוזרת בית בבית משפחת בליצר, נשארה בדירתם ומידי יום העבירה אל הגטו, באמצעות אוקראיני מקומי, אוכל ומצרכים לבני המשפחה. בדצמבר 1941 העבירה הסבתא לפרניה בקשה, באמצעות איש הקשר האוקראיני, לקחת את הילד בנימין ולהימלט עמו. אחותו של בנימין, סוניה, בחרה להישאר עם הסבתא ואחר כך נספתה אתה.

פרניה לקחה את בנימין תחת חסותה ונמלטה אתו. במשך חודשים רבים נדדו ביערות באזור נאדבורנה וסקלט, מחליפים שוב ושוב מקומות מסתור. בלילות הייתה פרניה מחביאה את בנימין ויוצאת לבדה לחפש להם שאריות מזון. לפעמים הצליחה פרניה למצוא עבודה אצל איכרים בכפרים מקומיים, ואז היתה מחביאה את בנימין בסמוך אליה בדיר חזירים או בשדה חיטה או במקום אחר. בכל פעם שבנימין התגלה הם היו בורחים בחזרה אל היער וממשיכים לחפש מקומות מסתור אחרים. במשך כל התקופה טיפלה פרניה בבנימין בנאמנות רבה ודאגה לו כאילו היה בנה שלה.

בתום המלחמה, עם שחרור העיר סקלט, אספה פרניה תחת חסותה ילד נוסף, יהודי יתום בשם אליעזר ארט, והגיעה עם שני הילדים למחנה עקורים בגרמניה. פרניה הצליחה לעלות עם בנימין ואליעזר על האנייה אקסודוס שהוחזרה לגרמניה בידי הבריטים. בפברואר 1948 הצליחה לעלות ארצה עם שני הילדים והתיישבה בקריית חיים.

בארץ שלחה פרניה את בנימין לבית-ספר דתי כיוון שהאמינה שזה היה רצונם של הוריו. בהמשך נישאה פרניה לניצול השואה אברהם ביילסקי והתגיירה. פרניה ביילסקי לבית דדק נפטרה ב-1986 בגיל 77.

ב-6 בנובמבר 2005, החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם, להעניק לפרניה דדק (פרומה ביילסקי) את התואר של חסידת אומות העולם. ב 18 ליולי 2005, הוענק אות חסיד אומות העולם לבניה המאומצים, בנימין בליצר ואליעזר ארט, שקיבלו את האות בשם אמם המאמצת שהצילה אותם בזמן המלחמה.

אוקראינה


נסטור סניאדאנקו (NESTOR SNIADANKO)

בשנת 1936 למדה אנטוניה גרובר באוניברסיטה בעיר לבוב והתיידדה עם קבוצת סטודנטים אוקראינים, ביניהם נסטור סניאדאנקו. אנטוניה ונסטור שמרו על קשרי חברות גם אחרי כיבוש העיר לבוב ב-30 ביוני 1941.

נסטור המשיך לבקר בבית משפחת גרובר, למרות האווירה העוינת ששררה בעיר כלפי היהודים. לאחר רצח אב המשפחה, שמעון גרובר, שמר נסטור על בני המשפחה מפני פורעים בעיר. הוא העביר מידע ומזון לאנטוניה, לאמה בלנקה, לאחים יוסף ומרסל ואף לסבתא שהתגוררה בבית אחר. נסטור המשיך לבקר אותם ולדאוג לצורכיהם גם לאחר שעברו בני המשפחה לגטו בלבוב.

לאחר האקציה באוגוסט 1942 שבה נספו אלפי יהודים, נמלטה אנטוניה מהמפעל הגרמני שעבדה בו, והגיעה לדירתו של נסטור בבית דירות בשכונה פולנית מכובדת בלבוב. נסטור קיבל את אנטוניה בשמחה ושכנע את בת דודתו שגרה עמו בדירה לקבל את האורחת.

על אף הסיכון שבדבר נשארה אנטוניה בדירתו של נסטור והסתתרה מאחורי מזנון גדול בכל פעם שנשמע צלצול הפעמון בדלת. נסטור אף הסכים להסתיר בביתו זמנית עוד צעירה יהודיה, חברה של אנטוניה, ודאג למצוא בעבורה מקום מסתור חלופי. בהמשך גילתה אנטוניה שנסטור, שעבד במשרד ממשלתי שעסק בחלוקת מזון, סיפק מזון גם למשפחה פולנית שהחביאה אצלה ילדה יהודיה.

ביולי 1944 שוחררה לבוב בידי הצבא האדום ובשנת 1945 נישאו נסטור ואנטוניה. כעבור שנה עזבו בני הזוג את אוקראינה הסובייטית בדרכם לארץ ישראל. במחנה עקורים בגרמניה שינה נסטור את שמו ליוסף גרובר, ושם גם נולד בנם פרד. משפחת גרובר השתקעה בקריית חיים. ב-1979 הלך יוסף גרובר לעולמו.

ב 6 בנובמבר 2005, החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם, להעניק לנסטור סניאדאנקו-גרובר את התואר של חסיד אומות העולם. ב 18 ליולי 2005, הוענק אות חסיד אומות העולם אנטוניה גרובר, שקיבלה את האות בשם בעלה שהצילה בזמן המלחמה.