אם נבחן את המהלכים ההיסטורים והמדיניים של אבות הציונות, לפני כ-59 שנה, נגלה פעלתנות ויוזמה רבה. בין אם אלו השגרירים אבא אבן ומשה שרת, אשר הסברתם הבלתי נדלית הביאה לקבלת ההחלטה באו"ם, אשר מאשרת את תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר שנת 1947, ובין אם זה בן-גוריון פה בארץ, אשר יזם הגנה רבתי נגד המתקפה -רבתי (אשר ידע שמדינות ערב מתכננות כאן), ובין אם אלו רוכשי הנשק (באופן לא חוקי כמובן) מארצות הברית, אשר ידעו כי עומדת להתממש מתקפה על הישוב העברי (המדינה שבדרך) ולא בחלו בשום אמצעי, חוקי או לא חוקי, כדי להשיג נשק (באופן לא חוקי, כאמור - מארצות הברית).
הסלוגן אשר אפיין ביותר את התנועה הציונית הינו 'אם תרצו אין זו אגדה' - זהו מטבע הלשון אשר טבע הרצל, כדי להמחיש כיצד ניתן לעשות את הלא יאומן, את מה שבמונחים של כאן ועכשיו נתפס כבלתי אפשרי. הציונות עשתה את הפנטסטי, ואת הבלתי אפשרי: ליישב עם מפוזר, מוגלה, בארץ אבות שהוגלה ממנה 2,000 שנה קודם. להלהיט המונים בפזורה ברעיון של שיבת ציון. להתוות תקווה, לגרום לצעירים ומבוגרים כאחד לעזוב הכל וללכת אל ארץ לא נודעת, אל אי הנוחות, חוסר הביטחון ועבודת האדמה הקשה- והכל למען הרעיון הציוני.
הציונות, כתנועת שחרור היוותה, ולא בכדי, מופת ומודל לתנועות שחרור שחורים ברחבי העולם, אשר יש מהם אשר כינו את תנועת השחרור שלהם "
ציונות שחורה" - כפרפרזה על הציונות. כזו היתה הציונות טרם הקמת המדינה ובשנים הראשונות להקמתה - מודל ומופת לתנועת שחרור לאומי.
לא בכדי זכתה התנועה הציונית בחבל הארץ הזה בשנת 1948 - יוזמה עם פשרה, אקטיביזם עם פרגמטיזם, זה היה השילוב המנצח, שהביא עם קטן, נגד כל הסיכויים האפשריים, לשוב למולדתו ההיסטורית לאחר 2,000 שנה.
סיפור תולדות הציונות הינו סיפור פסיפס של עשרות ומאות סיפורים קטנים של אנשים בודדים אשר פעלו בשליחות עמם, ועשו את הבלתי אפשרי. בין אם מדובר בגידול עגבניות בים המלח (מה שהרשים במיוחד את ועדת אונסקופ), ביישוב חבל ארץ שלא ניתן ליישוב, או במאמצי הסברה או גישה (ניסיונות הגישה של פעילים ציוניים לשועי עולם בעלי השפעה היו רוויים ביצירתיות, תחכום, אלתור ועשיית כמעט כל מאמץ אפשרי כדי להידבר עם מנהיג זה או אחר בדרך לא דרך, כדי לקרב את לבו לרעיון הציוני).
מציאות ניתן לעצב, והתנועה הציונית הוכיחה זאת. דברים קורים כל הזמן, ויש אשר בוחרים לנקוט גישה פאסיבית, ולאפשר לדברים לקרות, ויש כאלו אשר גורמים לדברים לקרות. מי שיושב באופן פאסיבי ומאפשר לדברים לקרות, סופו שהדברים יקרו, ולא תמיד בדרך שהוא רוצה.
המנהיגות של היום, הגם שיש לרשותה מדינה (מה שלא היה למנהיגות הציונית טרום תש"ח), ולכאורה, לרשותה אפשרויות ומשאבים שיש בידי מדינה (להבדיל מן המנהיגות ציונות שהיתה צריכה לחלטר, לקמבן, לאלתר, ולהפעיל את כושר היצירתיות והיוזמה כל הזמן), נוקטת פאסיביות במספר תחומים.
פאסיביות אין פירושה אך ורק 'אי עשייה', אלא בעיקר השארת את החללים שנפערים מאותה פאסיביות, ליוזמות הפעולה של גורמים אחרים.
אי-נקיטת יוזמת שלום, הביאה אל פתח ישראל את היוזמה הסעודית אשר יש בה חסרונות רבים. התנערות מן המפעל הציוני הותירה למתנחלים, חלקם משיחיים, את המונופול על המפעל ועל המושג - 'ציונות'. התנערות מההסברה הותירה לגורמים אנטי ציונים, אנטי ישראלים ואנטישמים את מגרש ההסברה. התנערות מצדק חברתי הביאה את גאידמק בציניותו כי רבה, להכריז על הקמת תנועה בשם 'צדק חברתי' ולתרום היכן שיש באזור 'מצלמת תקשורת' (תוך האשמת התקשורת ב'רדיפתו' ותוך תכנון מחושב ומדויק של המהלכים הפוליטיים העתידיים שלו).
אי יוזמה פירושה להותיר לאחרים את היוזמה- את הציונות- למתנחלים, את ההסברה - לשמאל הראדיקלי ולאנטי-ציונים, את הצדק החברתי- לגאידמקים, את ריבונות המדינה - ללבייבים (מדינת ישראל עומדת להפריט את כוחה הריבוני לשלול חירות לגורם פרטי- המיליארדר לב לבייב).
על ההנהגה (אשר בצדק רב כונתה ע"י גרוסמן ששכל בן כ'חלולה') ליטול יוזמה. אם לא נעשה, בדרך אשר טובה לנו, אחרים ישתלטו על החלל הריק ויגררו את ישראל לכיוונים משיחיים (המתנחלים), ישעבדו אותה לאינטרסים כלכליים (גאידמק, ההפרטה), או ישמיצו אותה בחוצות ה-BBC וה-CNN (מסבירים מן העולם הערבי אשר ממלאים את חלל היעדר ההסברה אשר ישראל מותירה).
"קחו אותי בחזרה לתש"ח"- אין בדברים אלו כוונה 'לחזור לתש"ח'. יעדי התנועה הציונית השתנו. בעוד שישוב הארץ באופן לא חוקי הווה יעד ריאלי בתקופת 'חומה ומגדל', כיום מדובר
בהתעמרות בעם אחר. בעוד שהציונות של דור תש"ח העלתה על נס את ה'יהודי החדש' תוך התנערות מן היהודי הישן, דומה שכיום, כאשר הסברה
צריכה להחליף את קונספציית הכוח, דווקא ה'יהודי הישן' יכול לשחק תפקיד טוב יותר מאשר ה'יהודי החדש' (הלוחם), שכן כישוריו הוורבליים, אשר להם בזו הציונים הראשוניים, מהווים
כלי טוב להסברה.
ב"קחו אותי בחזרה לתש"ח"- אני מתכוונת, במקום רפיסות והשארת המגרש (בכל התחומים) לאחרים, נקיטת יוזמה, ממש כמו שדור הנפילים בתש"ח עשה, כאשר יוזמה אקטיבית בשילוב עם פרגמטיזם ונכונות לפשרה (כמו בתש"ח) תוביל את המפעל הציוני אל היעד הנכסף (היעד הנכסף אז היה הקמת מדינה יהודית-ציונית, וכיום-
פיוס היסטורי עם השכנים,
שיפור ההסברה, מאבק לצדק חברתי, התנערות מהכיבוש ועוד ועוד).