בעקבות מסע הרצח הקטלני שאירע באקדמיה הטכנית בוירג'יניה, ע"י היורה צ'ו סיונג-הוי, והדיווחים בתקשורת האמריקנית, היורה היה נתון תחת השפעת תרופות נגד דיכאון. אם נתון זה יתברר כנכון, יסתכם מספר הניספים במוסדות לימוד באמריקה, כתוצאה מירי של אנשים שהיו נתונים להשפעת סמים פסיכיאטריים ב-61 הרוגים ו-77 פצועים.
נכון שאצלנו זה עדיין לא קרה. אבל הכתובת מרוחה על הקיר, וזה רק עניין של זמן עד שיקומו הילד או הילדה וירססו את חבריהם לכיתה, סתם, כי הם לא אוהבים את יום שני.
האלימות הולכת וגואה, בבית הספר, בשכונה, במועדון, בחוף הים, על הכבישים ואפילו בבית פנימה. המקרים הולכים ונעשים קיצוניים ותדירים יותר ויותר, עד שהרצח הבא הוא רק עניין של המתנה. מקרי הקיצון אף הם הולכים ונעשים שכיחים, הן בקרב ילדים והן בחברת המבוגרים. מזה עשור, מנסים מומחים ישראלים מכל קשת התחומים הסוציולוגיים, לתת הסברים שונים לתופעה אך ללא הצלחה משכנעת.
נותרה רק קרקע בתולית אחת, מיסתורית ואפלה, שטרם נחקרה ביסודיות ובכנות: השפעת תרופות פסיכאטריות על מאות אלפי המשתמשים בהן בישראל. הרשויות עוצמות עיניים, וחברות התרופות בגיבוי הרפואה הפסיכאטרית, עושים כל שלאל ידם למכור לנו עוד ועוד תרכובות כימיות להשגת שקט נפשי.
לפני מספר חודשים, נודע לי המספר המדהים של
35,000 תיכוניסטים ותלמידי יסודי, הנוטלים תרופות פסיכיאטריות כמו קונצרטה, רטאלין, פרוזאק וכד', תוסיפו לזה את מספר המרשמים של פרוזאק למבוגרים, ותרופות דומות, ובנוסף את כלל הנרקומנים המלעיטים עצמם בסוגים שונים של סמים טהורים - ממש פחד אלוהים.
כמובן, שלא כל מי שנוטל תרופות כאלו, בהכרח לוקה בתסמונת המסכנת את הציבור, אך ריבוי המקרים הקיצוניים של רוצחים, מתאבדים, ומתאשפזים פסיכאטריים, שנטלו בעבר תרופות כאלו במינון שגוי או לתקופה ממושכת,
ראוי סוף סוף להיבדק בצורה אובייקטיבית ללא התערבותם של בעלי העניין הכלכלי.
המספר הזה של ילדים קטנים מסוממים ברשיון משרד החינוך ובעידודו, זעזע אותי, עד כדי שהחלטתי לרדת לחקר העניין. כמה טלפונים העלו את התמונה הבאה: דובר משטרת ישראל הודה בפני כי בחקירת תאונות הדרכים, לא מתועד בשום מקום, הנתון הסטטיסטי האם הנהגים המעורבים בתאונה, היו מצויים תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות.
שאלתי גם את דובר משרד התחבורה, האם משרדו מצליב נתונים של מבקשי רישיון נהיגה חדש מול נתוני משרד הבריאות על נטילת תרופות כאלו? גם הוא טען שאין כאלו נתונים. פניתי גם לדובר צה"ל בשאלה האם בתהליך קליטת החיילים הצעירים הנמצאים בטיפול של תרופות כאלו בתקופת התיכון לא מנועים מלאחוז בנשק? לאור ריבוי המקרים המטורפים האלו, האם לא כדאי להקדים תרופה למכה שטרם קרתה אצלנו, ולבדוק את הקשר בצורה רצינית?
התרופות הפסיכיאטריות, גם הקלות ביותר, מתועדות כבר תקופה ארוכה על-ידי רשות המזון והתרופות של ארה"ב, כיוצרות התנהגות התאבדותית, מניה, פסיכוזה, הזיות, עוינות ו"מחשבות רצחניות".
המכנה המשותף: שימוש בסמים פסיכיאטריים
בספטמבר 2005, באירוע ירי שאירע בבי"ס המצוי בשמורה אינדיאנית בשם "רד-לייק", התברר כי היורה, ג'ף וויס, היה נתון להשפעת תרופות נוגדות דיכאון מסוג "פרוזאק". האיחוד הלאומי של נשים מחוקקות, יחד עם מנהיגי העדה של האינדיאנים, קראו להקמת וועדת חקירה של הקונגרס, שתבדוק את הקשר בין שימוש בתרופות פסיכיאטריות ומקרי טבח במוסדות לימוד. עד היום, קריאה זו לא נענתה, למרות התיעוד המוכיח כי 8 היורים האחרונים בבתי ספר היו תחת השפעת סמים פסיכיאטריים בעת ביצוע מעשי הטבח.
ועדת האזרחים למען זכויות אדם, סוג של כלב שמירה של בריאות הנפש, אשר חשפה את הקשר בין סמי הפסיכיאטרייה למקרה הירי בקולומבין, הזהירה השבוע שוב, כמו אז, מפני נסיונה של תעשיית התרופות הפסיכיאטריות, לערפל ולטשטש את ההשפעה האלימה של התרופות שלה, ולהגן על מיליארדי הדולרים שהיא מפיקה כרווחים מתעשיה זו.
המכנה המשותף לשמונת מקרי הירי האחרונים במוסדות לימוד הינו השימוש בסמים פסיכיאטריים. במקרים אחרים, העבר הרפואי של היורה נותר עלום, ומידת השימוש שלהם בסמים פסיכיאטריים נותר עלום. ואולם, הגיע הזמן להודות, כי כשמתרחש פתאום טירוף חושים רצחני, שלא היה לו רמז מוקדם ותוצאתו ניראית כמו "קצר חשמלי" במוח של הרוצח-כדאי לבדוק אם לא פרצה אצלו במוח "דליפה" ששיבשה את כל המערכות. אם מקרים כאלו חוזרים ונשנים, ויש "ראשית ראייה" להיתכנות קשר סיבתי בין המקרה הבלתי מוסבר ובין נטילת מינון גבוה של תרכובות כימיות עלומות- האם לא ראוי לבדוק זאת?
- 28 בספטמבר 2006 - ביילי, קולורדו: דואן מוריסון בן 53, חדר לבי"ס תיכון בשם "פאלט קניון" ירה והרג נערה ותקף מינית 6 בנות אחרות. ברכבו נמצאו תרופות נוגדות דיכאון.
- 21 במרץ 2005 - "רד לייק", שמורה אינדיאנית, מינסוטה: נער בן 16 בשם ג'ף וויס, תחת השפעת "פרוזאק", ירה והרג 9 בני אדם ופצע 5 נוספים בטרם התאבד.
10- באפריל 2001 - וואלוק, וושינגטון: קורי באדסגארד, כלא באיומי רובה 23 תלמידים ומורים כבני ערובה בהיותו תחת השפעת תרופה מסוג "אפקסור".
- 22 במרץ 2001 - אל-קיון, קליפורניה: ג'ייסון הופמן, בן 18, בהיותו נתון להשפעת שתי תרופות: "אפקסור" ו"סלקסה", פתח באש לעבר תלמידים בבית ספרו, ופגע בחמישה מהם.
- 7 במרץ 2000 - וויליאמספורט, פנסילבניה: נערה בת 14 בשם אליזבט בוש, נתונה להשפעת פרוזאק פתחה באש לעבר תלמידים ופגעה באחד מהם.
- 20 במאי 1999 - קוניירס, ג'ורג'יה: טי ג'יי סולומון בן 15, בהיותו תחת השפעת תערובת של תרופות נוגדות דיכאון, ירה ופגע בשישה מבני כיתתו.
- 20 באפריל 1999 - קולומבין, קולורדו: אריק האריס בן 18 שהיה תחת השפעת "לובקס" יחד עם שותף בשם דילן קלבורד רצחו תריסר בני כיתתם ומורה אחד, פצעו 23 נוספים בטרם ירו בעצמם. אירוע זה נחשב עד אז כאירוע העקוב ביותר מדם עד אותה עת. חוקר מקרי המוות אישר כי בגופו של אריק נמצאו שרידי החומר האמור, בעוד תוצאות נתיחת גופתו של דילן לא ראו אור מעולם.
- 16 באפריל 1999 - נוטוס, איידהו: נער בן 15 בשם שוואן קופר ריסס בירי פעמיים את תלמידי בית ספרו בעת שהיה כמעט ריק מאדם. הוא נטל תערובת של תרופות נוגדות דיכאון.
- 21 במאי 1998 - ספרינגפילד, אורגון: קיפ קינקל, בן 15, רצח את זוג הוריו, והמשיך במסע הרג בבית ספרו, שם פתח באש לעבר סטודנטים בקפיטריה, הרג שניים ופצע 22. הוא היה תחת השפעת פרוזאק.
חומר למחשבה.