|
|
|
ברנע משמיץ ומחפה על אולמרט
|
|
|
|
כרמיה. פרויקט השוחד
|
|
|
ובחזרה לברנע. חתן הכזבים מוסיף עתה חטא על פשע. ברנע, שפרסם כזבים רבים במהלך 14 החודשים שמתנהלת פרשת כרמיה, ניסה, בכמה נקודות זמן, לחבל בתהליכי הבדיקה. כשחשפתי פרשה זו לפני הבחירות לכנסת ה-17, נמנע ברנע ממתן ביטוי לעובדות. לאחר כמה חודשים, כשאולמרט הקים את הממשלה החדשה, הביא ברנע מדבריו של גיל מסטיי, נותן השוחד לאולמרט, והוסיף על זאת פרשנות מגמתית, בלתי מקצועית ואף כוזבת; הוא ניסה שוב ושוב לפגוע במבקר המדינה, על-מנת להחלישו ולייאשו מהמשך הטיפול בפרשות אולמרט; הוא ניצל לרעה את מעמדו כעיתונאי מוביל, כדי לפגוע בלגיטימיות של הביקורת על-ידי משרד מבקר המדינה, וכן כדי להמעיט בחשיבותם של תחקירים שפרסמתי בפרשות שונות הנוגעות לאולמרט.
ברנע הגדיש הפעם את הסאה. הוא פרסם מאמר ("מלך הטריוויה", 27.04.07) שבו השמיץ באופן פרוע ומלוכלך את מבקר המדינה. מטרת המאמר, שקופה: לגונן על אולמרט. לטרפד חקירה משטרתית בפרשת השוחד שקיבל אולמרט. ברנע מבין כנראה היטב, מה שמבין גם אולמרט: פרשת כרמיה היא המסוכנת יותר והיא עלולה להוביל את אולמרט עד בית האסורים. עובדה: אולמרט עשה עד עכשיו ככל יכולתו כדי לטרפד את מהלכי הבדיקה, ואף הסתכן לשם כך בעבירות על החוק. לדוגמה:
- אולמרט ואנשיו סיכלו תיעוד עדותו של אולמרט בפני אנשי מבקר המדינה. באורח פלא, שתי הקלטות שנערכו בעת שמסר עדות בפני אנשי מבקר המדינה, "כשלו", לדבריהם;
- אולמרט מסרב להשיב על טיוטת הדוח שהועברה אליו מצד המבקר, למרות החוק המחייבו לעשות זאת. סעיף 3 לחוק יסוד: מבקר המדינה, קובע: "גוף העומד לביקורתו של מבקר המדינה ימציא למבקר ללא דיחוי, לפי דרישתו, ידיעות, מסמכים, הסברים, וכל חומר אחר שלדעת המבקר דרושים לו לצורכי הביקורת". אולמרט מסרב, אפוא, להשיב. סירובו מהווה עבירה על החוק. די בזאת כדי להעמידו לדין.
חתן פרס ישראל לתקשורת אמור לדעת דברים בסיסיים שכאלה. הוא אמור להכיר את החוק, אלא אם הוא טיפש ועד-כדי-כך חסר כישורים. ומאחר שברנע לא חשוד כטיפש, ואין להניח שחברי ועדת הפרס – כמו מרדכי קירשנבאום ואילנה דיין, היו בוחרים בו, אלמלא הבחינו בחוכמתו הרבה, הרי שחזקה עליו שיש לו "סיבות טובות" לנהוג כפי שהוא נוהג. ואלה נובעים, קרוב לוודאי, משיקולים זרים ואסורים. שאלמלא כן, מדוע יסכן עצמו ומעמדו למען אולמרט ומדוע יבזה עצמו בכתיבת שטויות וכזבים.
|
|
|
|
|
ברנע. מספסר בדמים
|
|
|
ברנע לא הטעה וכיזב רק בעניין נקודתי אחד. נפרט להלן כמה מדבריו של ברנע, במאמרו האמור, והערותי בהמשך:
- 1) ביקורת דמגוגית נגד המבקר
- ברנע - "מבקר המדינה הנוכחי מביט בלוח השנה ומקנא. הוא מתקשה לסבול דיון ציבורי שמתנהל בלעדיו. הכותרות ששמו של השופט וינוגרד מתנוסס עליהן עושות לו צרבת".
- הערה – דברי ברנע הינם הצגה דמגוגית ובלתי עניינית. ברנע יודע היטב: את פרשת כרמיה חשפתי ביום 28.02.06. מאז היא מצויה בביקורת של המבקר. 14 חודשים חלפו מאז. המבקר בהחלט ראוי לביקורת חריפה – וכך עשיתי כאן פעמים רבות – על שרק עכשיו הכריז רשמית על סיום הבדיקה והחלטתו להעביר את הפרשה ליועמ"ש, כדי שזה יעבירה לחקירת המשטרה. המבקר אמור היה להתגבר על כל התעלולים ותרגילי הסחבת מצד אולמרט, ולהגיש ליועמ"ש מה שצריך להגיש. הצגת המבקר על-ידי ברנע, כאילו הוא נדחק עתה לנגוס מעט מהתהילה, חוטאת אפוא לאמת.
- 2) העברת חומר הבדיקה ליועמ"ש
- ברנע – "אתמול הודיע משרדו [של מבקר המדינה, י.י.] שהוא שוקל להעביר את הממצאים שלו בפרשת הדירה ברחוב כרמיה ליועץ המשפטי לממשלה. בניגוד לנוהג, הוא לא יכתוב דוח. לינדנשטראוס פטר את עצמו מהטרחה הזאת. את תפוח האדמה החם הזה הוא משאיר לכותרות העיתונים".
- הערה – ברנע מבלבל בין הבדותות וההבלים שנמסרו לו לבין המציאות. ראשית, המבקר כבר הגיש באוגוסט 2006(!), ליועמ"ש, חלק ניכר מחומר הבדיקה בפרשה, וכבר אז חיווה דעתו מזוז, כי יש ראיות לעבירה פלילית מצד אולמרט, וכי בכוונתו להורות על חקירה משטרתית עם סיום בדיקת המבקר. מאז התקיימו עוד כמה פגישות והועברו מסמכים, וצוות בפרקליטות כבר מוכן ומזומן לעשות מלאכתו, היינו: ללוות את החקירה שבפתח; שנית, חוק מבקר המדינה מחייב את המבקר לדווח ליועמ"ש על מידע המעלה חשש לעבירה פלילית. סעיף 14 (ג) לחוק קובע: "העלתה הביקורת חשש למעשה פלילי, יביא המבקר את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה". הנה כי כן, החוק מחייב מסירת הדיווח ליועמ"ש, עם או בלי דוח במקביל.
- ברנע – "מצד אחד, יש כאן מלחמה שעלתה בחיי 160 ישראלים, שיבשה את חייהם של מאות אלפים ונסתיימה, מבחינת ישראל, בתוצאות מאכזבות. מצד שני, יש כאן דירה שלדברי שמאי אחד, או שמאית, שווה 100 אלף דולר פחות. הרגוני הרוג, אבל בעיני המלחמה והאחריות לה היא נושא חשוב יותר". ובהמשך הוא כותב: "לינדנשטראוס אולי לא יודע את זה, אבל גם במשרד מבקר המדינה יש אנשים שחושבים שהמצוד אחר דירותיו של אולמרט הוא במקרה הטוב קשקוש, אגו טריפ של מבקר שתאוות הפרסומת מעבירה אותו על דעתו, ובמקרה הרע חריגה מסמכות ובזבוז ענק של כספי ציבור".
- הערה (א') – ברנע יודע את העובדות. הוא יודע היטב כי התחקיר שלי הצביע על הפרש (שוחד שקיבל אולמרט) בסך 320 אלף דולר, ולא 100 אלף דולר; וכי חוות דעתה של השמאית מטעמו של המבקר, לבנה אשד (המבקר מסר זאת רשמית וגם בראיון לידיעות אחרונות), אימתה את המידע שחשפתי בתחקירה, וכי חוות הדעת מצביעה על הפרש של 480 אלף דולר ברוטו, או 330 אלף דולר נטו (לאחר הנחת מזומנים לאולמרט). אולמרט שילם רק 1.2 מיליון דולר, בגין דירה שערכה הריאלי עמד באותה עת על 1.68 מיליון דולר. הניסיון של ברנע, אפוא, להמעיט בחומרת הפרשה - בדרך של הטעיית הציבור כאילו מדובר רק בהפרש של 100 דולר (פחות מ-10%, לכאן או לכאן), לא יצלח.
- הערה (ב') – ברנע עושה שימוש פסול ומכוער בדמם של החללים במלחמת לבנון השנייה. ברנע יוצא כל כך מגדרו כדי לגונן על אולמרט, עד כדי כך שהוא מעמיד את הדברים זה מול זה - משל מבקר המדינה מעדיף דיון עכשיו בפרשות השחיתות, תוך זניחת הדיון הציבורי, הצידה, בעניין כשלי המלחמה שהמיטה אסון נורא על חיילים ואזרחים שנהרגו, ועוד מאות משפחות שיקיריהן נפצעו. זו השמצה חסרת בסיס וחסרת תקדים, וכשהיא מוטחת מצד חתן פרס ישראל, היא מקוממת עוד יותר. העובדה שברנע מספסר בדם החללים כדי לחלץ את אולמרט מפרשת שחיתות, מעידה על היותו חסר ערכים.
|
|
אולמרט. האם הוא ראוי?
אהוד אולמרט / Ehud Olmert
תפוס כינוי יחודי
לשם-מה היה צורך "לשטח" את עזה בציוד מכני כבד, כמו 9-D ופיצוצים?
