אז מה היה לנו?

לאורך 169 עמודים מייגעים, ערכה ועדת וינוגרד ברשות הציבור הזועף תחקיר עיתונאי לא לגמרי גרוע. הסערה הציבורית שעוררה הוועדה מזכירה את ריחות הדם וחדוות היציאה לקרב מלפני כשנה. גם עכשיו יאמרו לי מלהגי מקלדת למיניהם ש"אין ברירה" ו"הנה, מה שאמרת מתגלה לעין כל. עכשיו צריך לעשות הכל כדי להעיף אותם" וכמובן, איך לא? את המשפט האלמותי שהוגד לי חזור והגד בעינים דומעות "מה אתה רוצה שנעשה???".

אני מעריך שאיש לא קרא את התחקיר העיתונאי שערכה ועדת וינוגרד במלואו. אי לכך, איש לא יודע את הנאמר, למשל, בעמוד 44 של הדוח, בפיסקה סתמית הנושאת את הכותרת הצנועה "25" (לפי מספרה) ומכילה את עדותו של אפרים סנה לוועדה.

בפיסקה זו, אומר סנה בלי להתבלבל, שהסיבה לתגובה המינורית של ה"צבא" בעקבות חטיפת החיילים באוקטובר 2000, "נבעה מצירוף של שניים: חוסר הרצון לשדר מסר כי הנסיגה החד-צדדית מניבה תוצאה הסלמתית זמן כה קצר לאחר ביצועה..." רגע, כבר לא צריך את הסיבה השניה... (היא כל כך פתטית שאני אפילו לא טורח להביא אותה. אם אתם רוצים את מוזמנים לעיין בתחקיר...).

דומה שאיש גם לא יקרא את התחקיר במלואו. התחקיר אומנם ערוך יפה ואפילו ממוספר כיאה למסמך משפטי, אולם אין בו אפילו רמז לתחקיר משפטי. למען האמת, לא היה צורך בוועדה בשביל להגיע לאותן תוצאות. לא היה צורך להעסיק חמישה אנשים, מתוכם שלושה שופטים ושני אלופים, בשכר מלא בשביל להגיע לאותן תוצאות. היה אפשר לתת לכמה עיתונאים בכירים לנהל את התחקיר והם היו עושים זאת בצורה לא פחות כשרונית. סביר להניח שהם היו מצליחים "להוציא" מהעדים הרבה יותר בנינוחות מקסימלית ובאוירה מחוייכת למדי (ככלות הכל, אלה חבר'ה שהיו בקשר טוב עם הנחקרים עוד לפני עידן החקירה...).

במין אווירת אחווה מדהימה, ציניים משמאל וצבועים מימין חברו יחדיו בקריאה נרגשת לקברניטים של המדינה "תתפטרו!", וכמובן לציבור הרחב לבוא ולומר את דברו בכיכר. זה כמעט מרגש לחשוב איזו אחדות. אחדות כזאת ידענו רק בזמנים נדירים. לפני כשנה, למשל. כשאותם אנשים, ציניים וצבועים מימין ומשמאל, קראו לאותם קברניטים של אותה מדינה: "המשיכו! אנחנו מאחוריכם!"

אז מה בכל זאת עשתה הוועדה? מספר כה רב של חודשים היא "טחנה מים"? למען האמת, כן. אבל יש לה חשיבות גדולה מאוד. האווירה הציבורית הרעבה לבשר וצמאה לדם הכתיבה את המאורעות מהחל עד כלה. כל איש ואשה החשים סולידריות כלשהי לנעשה כאן, ממש כשם שהם רצו את דמם של הלבנונים, כך הם רצו את דמה של הכת השלטת. הוועדה סך הכל סיפקה יצרים.

חסר לו לוינוגרד שהוא לא היה מביא את תוצאות הביניים הללו עכשיו, כשאולמרט מסובך מכל הכיוונים והכל דורשים את דמו. חסר לו שהיה שוכח כמה לקוי תפקד פרץ, לאחר שהכל ראו את התמונות המגוחכות שלו אוחז במשקפת חסומה ומנענע בראשו. חסר לו שהיה מפספס את אחריותו של חלוץ לאחר הביקורת העיתונאית שנמתחה עליו בגין פרשת המניות הטפשית והזניחה. הוא היה מקפיץ את התקציב של המחלקה לאבטחת אישים בשב"כ בהרבה.

אבל וינוגרד לא פישל. הוא מילא נאמנה את שליחותו. מבחינת הציבור וינוגרד מספק את הסחורה ואין זה משנה מהי. כמו המערכון של הגשש "מה היה לנו? זה וזה וזה וזה פלוס זה וזה, מגיע לנו ככה וככה...".

אלא שכאן איש לא שואל בעינים פעורות "כמה???" מה זאת אומרת כמה? ככה וככה! מה פה לא ברור?

האמת היא שלידתה של ועדת וינוגרד היתה בחטא, ותפקודה רק תואם את הסיבות להקמתה. זה מתחיל מהלחץ הציבורי להקים ועדת חקירה. כאילו שזה מה שיציל את המצב. הציבור קיבל את שלו. ישנה ועדת חקירה ממלכתית. הרכבה של הוועדה חשוב לא פחות - חייבת להיות אישה.

הערה זו היא הערה צדדית, אולם חשיבותה כה רבה עד שלא יכולתי לא להזכיר אותה. אילו לא היתה אשה בוועדה, היא לא היתה מתחילה בעבודתה, לא בגלל שלא היה לה איך לעשות זאת אלא משום שהיו דנים נון-סטופ בהרכבה השוביניסטי. כי גם בשעה שהציבור רוצה דם, הוא מעוניין לבצע את התליה עם נופך נשי שיוסיף לזה הילה פאן-אירוטית...

הרי אפילו הניסיון למצוא אשמים לא עמד על הפרק. מהרגע הראשון, עוד בטרם הוחלט על הקמת הוועדה, היו שלושת האשמים תלויים בכיכר העיר בצורת בובות. הציבור רק רצה שמישהו ממלכתי מהממסד יאשר את מסקנותיו. הכל חיכו כמו זאבים רעבים לתוצאות הברורות מראש וכולם "הופתעו" לשמע תוצאות הביניים ה"חמורות ביותר" שהוציאה הוועדה. אבל אם מחפשים מסקנות בכל התחקיר המיגע הזה, אין אפשרות למצאן. אין שם מסקנה אחת לרפואה, משום שאין שם שום קונספציה. אין טענה. הכל מובא במין תרשים זרימה עם כמה הערות רבות השראה ספרותית אך דלות ערך מחקרי. אם ישנה איזושהי משמעות לדוח, הרי היא שהוא נותן במפורט את כל המהלכים הידועים בצורה מסודרת. מה היה קודם ומה בא אחר כך. אבל לשם כתיבת מהלכים היסטוריים לא צריך ועדת חקירה ממלכתית, די בעבודה סמינריונית ברמה סבירה של סטודנט שנה ג' בהיסטוריה (אם יוצאים מנקודת הנחה שהוא שרד את המהלכים הציניים של השליטים במהלך שירותו הצבאי...).

המדינה הזאת כבר מזמן נראית כמו מגרש כדורגל והציבור מתנהג כמו אוהדי בית"ר. אם התוצאות רצויות אז יש אלוהים ואם לא אז השופט בן-זונה. צריך המון שאר רוח כדי להתנגד להתחיל במשחק ולא רק מפני שהוא כרוך בחילול שבת אלא מפני שזו תרבות גוף זולה וברברית. תרבות אנשים חטאים.

אז מה? משחק אחד לא הצלחנו להבקיע גול? משחק אחד מול החיזבאללה נגמר בתיקו? בגלל זה צריך לשרוף את המועדון? בגלל זה צריך לזרוק אבנים על השחקנים ועל המאמן? (ועוד בשבת???) אז נוצחנו. אז מה? אתם רציתם את המשחק הזה. כולכם!

דומה שלא היתה מעולם ממשלה שיותר התאימה למדינה הזאת ומדינה שיותר התאימה לממשלה הזאת. הן משלימות האחת את רעותה כמו זוג משמיים. פשוט חבל לקרוא לממשלה להתפטר. חבל להתגרש עכשיו, כשאתם מתחילים להבין האחד את השנייה. ממשלה יותר מתאימה מזאת לא תמצאו וכמו שהמדינה הזאת נראית לא יהיו עליה הרבה קופצים...

אז... כמו שאומר הגשש - "ירדנו עד למקסימום, מה אתם עוד רוצים?"