כל רופא יאמר לכם שבכדי לרפא מחלה, יש לטפל בגורמים לה ומכאן ייעלמו היא וכל הסימפטומים שלה. החולה במקרה שלנו הוא הכדורגל הישראלי. כדי לרפא חולה זה, יש לאתר ראשית את הגורמים למחלתו.
ברור שקיימת חשיבות רבה להתמודדות עם הפרשיות הרבות שמזעזעות את הכדורגל הישראלי התקופה האחרונה., אולם פרשיות אלה הן רק הסימפטומים למחלה:
תופעות האלימות מהוות גורם לנסיגת בכמות הקהל המגיעה למשחקי הכדורגל.
פרשיות ההימורים והחשדות להטיית משחקים בעיקר בליגות הנמוכות ואולי לא רק בהן, המדכאות את הרצון להגיע למגרש הכדורגל כדי לראות משחק שתוצאותיו אולי נקבעו מראש.
החלטות של בית הדין למשמעת שהן חסרות התאמה-קורלציה, בין ה"חטא" ועונשו. ובין ההתיחסות לקבוצה זו או אחרת.כתוצאה מכך, נוצרת תחושה בקרב ציבור חובבי הכדורגל, שהחלטות אלה נובעות מרדיפה אישית, מקנאה ומצרות עין ואולי הן גם נקבעות מראש בהשפעת התבטאויות של עסקני ההתאחדות! או אינטרסים זרים להגינות הספורטיבית.
בקיצור, ברוכים הבאים לעולם הבלוף והקומבינה!
אולם, כאמור, פרשיות אלה אינן מהוות את הבעיה המרכזית של הספורט הישראלי בכלל
ושל הכדורגל הישראלי בפרט. כפי שכבר ציינתי, תופעות אלה הן הסימפטומים של המחלה הנגרמים כתוצאה מניהול כושל הנגוע בסממני שחיתות ציבורית של מוסדות הספורט, מרכזי הספורט, המועצה להימורים ובראש ובראשונה ומעל לכל ההתאחדות לכדורגל בישראל על כל שלוחותיה ומחלקותיה (או נקרא להן גרורותיה...).
ברור לכל, שראשי מרכזי הספורט ועסקני ההתאחדות לכדורגל בישראל בורחים מאחריות למחדליהם בתחום ניהול הכדורגל בישראל. את תוצאות התנהלותם אנו רואים כיום. פרשיות הצצות השכם והערב, המתגלות בתדירות גבוהה ומדאיגה ומאיימות על קיומו הלגיטימי של ענף הכדורגל בארץ בפרט והספורט הישראלי בכלל.
כאן עלי להעיר הערה: בעוד המשק הישראלי משופע באנשים טובים, קשה להבין איך אלה הקטנוניים והפחות חכמים ומוכשרים התרכזו דווקא בתחום העסקנות בהתאחדות לכדורגל.
תשאלו היכן בכל זאת מצוי הפתרון? העניין העצוב כאן, הוא שחלקו העיקרי של הפתרון לתחלואי הכדורגל מצוי במגירות ולא יוצא לפועל. זהו דוח ועדת השופט סטרשנוב לבדיקת מצב הכדורגל הישראלי משנת 2002.
ובכן, בואו ונרענן את הזיכרון. ועדת סטרשנוב הוקמה על-ידי ממשלת ישראל ושר הספורט דאז, מר מתן וילנאי, במהלך שנת 2002. חברי הוועדה היו בין השאר כבוד השופט אמנון סטרשנוב שעמד בראשה, ניצב (בדימ.) אריה עמית, רו"ח יוני קפלן וכדורגלן העבר יהודה שהרבני. מיותר לציין את סגולותיהם של אנשים אלה, את יושרם וניסיונם הציבורי, כל אחד בתחומו וכולם כצוות.
עיקרי המסקנות הוועדה היו בין השאר:
- הפרדה מוחלטת בין מרכזי הספורט לניהול ענף הכדורגל.
- ביטול חובת קבוצות ליגת העל להעביר חמישה עשר אחוז מהכנסותיהן ממועצת ההימורים למרכזי הספורט.
- ביטול לאלתר של נוהג ההצבעות והבחירות באסיפה הכללית של ההתאחדות באמצעות ייפוי כוח. הצבעות חייבות להיות חשאיות.
- בחירת יו"ר ההתאחדות בבחירות חשאיות אחת לארבע שנים.
- קיום מכרז לגבי כל התקשרות כלכלית של התאחדות עפ"י חוק המכרזים.
- הפסקתו לאלתר שלנוהג ההתאחדות לכדורגל לחלק הזמנות חינם לאירועי ספורט.
- ביצוע שינויים בוועדה הממנה את השופטים.
- הקמת חברה כלכלית שתעסוק בכל הנושאים הכלכליים הקשורים לענף, על-ידי ההתאחדות לכדורגל.
- מתן אפשרות לכל הקבוצות בליגות העל והלאומית להירשם כחברות בע"מ ולא כעמותות. הפרדה מוחלטת בין הכדורגל המקצועני לחובבני.
כאן עלי לציין שהייתי מוסיף הקמת "מנהלת ליגת העל המקצוענית" על בסיס אוטונומי,
בדומה לגוף המנהל את ליגת ה-אן. בי. איי בארה"ב, וכמובן הקמת מנהלת ליגת המשנה בפרמטרים דומים, בשיתוף נציגי ציבור בגופים חדשים אלה. מודל זה הינו מוצלח ביותר בארה"ב וניתן לאמצו בישראל. אין כל בושה לדעתי, ללמוד מהאמריקנים. או האירופאיים.
ובכן, הכל כבר כתוב והתוכניות במגירה. רק צריך ליישמן. יתכן וצריך למצוא את המפתח למגירה זו עמוסת התוכניות, שאבד אי שם במשרדי ההתאחדות לכדורגל...
נכון, בארצנו קיים נוהג פסול של הימנעות מיישום מסקנות של וועדות ציבוריות,
אך כל מי שהכדורגל הישראלי חשוב לו ואהבת הספורט זורמת בעורקיו חשוב שיאמר את דברו וידרוש את יישומן לאלתר של המלצות ועדת סטרשנוב.
כפי שנאמר בשפת הספורט, כבר עברנו את הדקה התשעים ואנו נמצאים בזמן פציעות. אך הפעם הפציעות מדממות!
