ועדת וינוגרד שגתה

1. ועדת חקירה לבדיקת אירוע כמו מלחמה (בכל מקום נאור בעולם), אינה אמורה לשקול את השיקולים המדיניים - ביטחוניים שהביאו ממשל להחליט לצאת למלחמה, אלא אך ורק: האם השיקולים שהניעו את קובעי ההחלטה, היו רלוונטיים וכבדי משקל? האם כל העובדות הובאו בפני הגוף הקובע (אצלנו - הממשלה)? האם האחרון, היה עם "היד על הדופק" לאורך כל המלחמה? קרי - החלטותיו היו נגזרת מהמצב בשטח? וכד'!

2. א. ועדת "וינוגרד" הוקמה כדי לבדוק: "אירועי המערכה בלבנון 2006"; בניסוח מנדט זה יש הכשלה מכוונת מצד קובעי המנדט (ממשלת ישראל); קרי - במקום שהוועדה תבדוק שאלות כגון: מה בין מערכה למלחמה? האם כוונת הממשלה היתה "מבצע", אך כלפי חוץ זה הוצג כמיני מלחמה? מה היתה מטרת "הפעולה"? האם היה מקום לקיים "מערכה" נגד החיזבללה ואולי גם נגד סוריה, על-רקע האירועים שהתרחשו בגבול משנת 2000 ואילך (בריחת ברק)?; אם כן, מדוע - הממשלה ורהמ"ש, לא פעלו עפ"י תוכניות מגירה - שהיו בצה"ל? אילו הנחיות הרמטכ"ל הציג למטכ"ל? אזי הוועדה הונחתה לבדוק רק את "אירועי המערכה" (דהיינו, מה אירע "בשטח" מבלי לבדוק את הסיבות והנסיבות).

ב. באותה דרך נקט שמעון פרס, לאחר רצח רבין, כאשר נעשה ר"מ, דאג כי מנדט "ועדת שמגר" יהא: חקירת אמצעי הביטחון שננקטו בעת העצרת (4.11.95), ולא - חקירת נסיבות הרצחו של יצחק רבין. לפיכך, "ועדת שמגר", כלל לא זימנה לעדות את יגאל עמיר (אכן לא להאמין), שכן הלה (לכאורה) לא היה קשור לאמצעי הביטחון שננקטו או לא ננקטו בעת העצרת.

3. א. למזלו הרע של א. אולמרט, חברי ועדת וינוגרד התעלמו ממנדט זה, ובדקו גם נושאים שרהמ"ש לא רצה כי ייבדקו! אולם עיקרי העיקרים לא נבדקו והם: האם הממשלה התכוונה לנהל מלחמה נגד לבנון ו/או סוריה, או לעשות "מבצע", שסביבו יהיו רעשים וצילצולים וקצת זיקוקי דינור! אם לא היתה כוונה ליזום מלחמה, מדוע כאשר העורף הופצץ, הממשלה עדיין כינתה את הנעשה "מבצע", ולא יזמה מהלך צבאי שיעצור את הרקטות קצרות הטווח, אלא "התחננה" לחילוץ דיפלומטי של האו"ם והמערב?

ב. במקום לחקור ולהתייחס לשאלות הנ"ל, הוועדה התמקדה בדברים חשובים, אך לא אלו אשר גילויים משנה סדרי עולם! קרי, הוועדה בדקה כיצד נפלו ההחלטות בגין היציאה למערכה; מי היה הפאנל המחליט? ועם מי רהמ"ש התייעץ?! האם צה"ל היה ערוך למלחמה? דע-עקא, שאילו כך היו בודקים את כל מלחמות ישראל, אף ראש ממשלה בעבר לא היה יוצא נקי (ובעניין זה צודק א. אולמרט). מתי צה"ל היה מוכן למלחמה? אף פעם! מהו קנה-המידה של "מוכן" למלחמה? כל ממשלה תיפול בגין שאלות שכאלו!

4. א. כתוצאה מהמתואר דלעיל, השמאל ניצל מצב זה ויצא לציבור במסר פוליטי לחלוטין, שהינו: הממשלה בטיפשותה כי רבה, יצאה למלחמה שלא היתה אמורה - להתרחש! ולכן על רהמ"ש, שר הביטחון והרמטכ"ל "להתפטר" (ובמקומם יבוא רמ"ש אחר מתוך שורות מפלגת השלטון)!

דהיינו, לא די בכך שלפנינו הטעיה של העם ומצג שווא, אלא גם ניצול ציני ומניפולטיבי של מצב מדיני-ביטחוני מסויים (שנוצר מאז בריחת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000), כדי להביא לתפיסת כסאות קודקודי השלטון, ע"י אנשים המזוהים עם כיוון השמאל!

ב. ועדת וינוגרד, לא החליטה וגם לא תחליט: אם היה צורך לצאת למערכה נגד החיזבללה ( שכן זה אינו כלול במנדט שלה), אך זה לא הפריע לשמאל, לקדם את האג'נדה שלו: כי כלל לא היה צורך במלחמה נגד החיזבללה!! (קרי - אל תבלבלו אותנו עם העובדות)!

ולצורך קידום אג'נדה זו, עוזי דיין נקרא לדגל (מאן דהו מימן עבורו פרויקט שעלה לפחות מיליון ש"ח), ועמו ארגונים חוץ-פרלמנטריים (חלקם תמימים כמו "ההורים השכולים", חלקם לא נשאל ולא ידע מה אמור להתרחש בעצרת, ואחרים כמו "התנועה לאיכות השלטון", שידעה היטב מה יהיה, שכן ביום 13.9.06 פנתה לשר המשפטים בפועל (מאיר שטרית) בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית, שלא תקבע "מי אשם, אלא את מה לתקן"); ולכן, בצד ההורים השכולים ו"תנועת המילואימניקים", הופיע הסופר מאיר שלו, אליעד שרגא, וזמר "השלום" אביב גפן.

5. א. אילו, כוונת מארגני העצרת היתה - כנה, היו אמורים לדרוש קיום בחירות חדשות לכנסת - לאלתר; והיו נמנעים מזימונם של מאיר שלו, אליעד שרגא ואביב גפן! אולם זימונם של אלו, תוכן דבריו של מאיר שלו והנאום "הלא-חכם" שנישא ע"י עוזי דיין, הסגירו את המטרה האמיתית של העצרת, שהיתה: לחץ של העם להתפטרות מיידית של אהוד אולמרט ועמיר פרץ, ובחירה מיידית של שמעון פרס לרהמ"ש, שלידו ציפי לבני ועוד מעט "האדמירל" (עמי איילון) או הגנרל (אהוד ברק), או שניהם ביחד; יש להניח כי בכל סיטואציה, שני אלו ימצאו דרכם לשולחן הממשלה - ללא בחירות חדשות וללא פיזור הכנסת הנוכחית!

ב. זו "גדולתו" של השמאל; הוא תמיד נחלץ להגן על "כאילו הדמוקרטיה", אך למעשה בא לקדם מדיניות פוליטית שלו, ותו לא!

6. לא ניתן שלא להתייחס לנאומו של עוזי דיין ולדברים שאמר מאיר שלו!

א. הראשון חזר וקרא (לפחות 10 פעמים) כי על אולמרט להתפטר בשם הדמוקרטיה; האם מר דיין לא יודע, כי אנו מצויים בדמוקרטיה יצוגית, ולכן רק הכנסת יכולה להביא להתפטרות הממשלה, עם קבלת הצעת אי-אמון?!

האם אהוד אולמרט נבחר לתפקידו ע"י הקהל שפקד את כיכר העיר - לא, ולכן מדוע שיציית לקריאה של 100,000 איש (והיו שם פחות) כאשר נבחר ברוב של 1,200,000 מצביעים?

אילו דיין היה יותר מתוחכם, היה אומר כי בשעות קשות אלו, יש לחזור ולבקש אמון העם; ולכן גם א. אולמרט רשאי לחזור ולעמוד בראש קדימה (אם זו תחליט בכך) ולהתייצב לבחירות חדשות! אך דיין פחד לאמר זאת, אלא קרא סיסמאות המתאימות להפגנת "הנוער העובד" בחצר הקן!!

ב. מאיר שלו אמר בעצרת כי צה"ל נכשל המערכה, שכן הנו צבא כיבוש!! (קרי - כל ניסיונו בשנים האחרונות, היה שליטה בפלשתינים, ולכן נכשל במלחמה אמיתית). אולם, שלו -לא אמר, אם המלחמה בלבנון היתה צודקת, אלא שבעניין זה הוא שתק! מכאן, שעל הציבור בככר היה להבין, כי אולמרט טעה שיצא למערכה נגד החיזבללה, והיה עליו להבליג כפי שעשו קודמיו, ומאידך להתרכז ביציאה מיו"ש (קרי - לבצע את תוכנית "ההתכנסות").

ג. לכן מה הפלא כי רוב הקהל שבעצרת יצא ממנה - מר ומאוכזב?! לא למטרה זו הוא בא לשם, אלא נהפוך הוא! כדי ליתן יד לקריאה מינימלית: על האחראים לכשלון לשלם את המחיר, והבאים במקומם ייבחרו בבחירות חדשות לכנסת! (ולא במניפולציות שלטוניות).