אחד המקצועות המשפיעים ביותר על המדינה הוא מקצוע ההוראה, בידי המורה יש כוח עצום לקבוע את עתידם של הילדים, לא רק מבחינה העברת הידע ואולי זאת הנקודה הפחות חשובה, אלא מבחינת הביטחון העצמי של הילד שפעמיים רבות מתחיל מהאמונה של הוריו ומוריו.
כישרונות גדולים יכולים ללכת לאיבוד בגלל שמורה מפספס אותם. נכון שלעיתים אנו שומעים על אדם שהצליח בחייו למרות שמוריו ( בית הספר) פספסו את כישוריו, אך כמה אנשים לא הצליחו לפרוץ את רף הציפיות של הוריהם ומוריהם? אותם לא נכיר, מדובר באנשים בעלי כישרון רב. במקרה בו הם מכירים את הכישרון של עצמם כישרון זה שנשאר סגור במגירה, בארון או בתוך תוכם. שיר, מנגינה, סיפור, מאמר, שלא יוצא לאור בגלל חוסר ביטחון עצמי, ישנם מקרים חמורים יותר בהם האנשים אינם מכירים את יכולתם בגלל שהתנסו בתחום מסוים בזמן לימודיהם ונכשלו בו.
כל מורה צריך לשלוט במיומנויות רבות, אך המיומנות הראשונה שמשפיעה על התלמיד לכל חייו היא היכולת של המורה לזהות את הכישרונות הטמונים בכל תלמיד, ובמילים אחרות יכולת המורה לכוון את רף הציפיות ולהתאימו לכל תלמיד. במקרה בו רף הציפיות נמוך מדי, או, גבוה מדי, הדבר יגרום לכישלון התלמיד.
רף הצפיות מכל תלמיד נקבע ע"י מוריו, אך לדעתי יש רף ציפיות חברתי, שבמילים מקצועיות נקרא נורמה - התנהגות מצופת, אותה הנורמה החברתית נקבעת ע"י כל חברה לעיתים באופן פורמאלי ע"י חוקי התנהגות. שינוי נורמה זו בחברה דמוקרטית היינו קל יחסית שכן צריך להשיג מספר מסוים של תומכים בשינוי החוק, אך לא פעם הנורמה מתגבשת לאורך זמן בין החברים. שינויים בנורמה שכזו קשים במיוחד, ולעתים דורשים התערבות של תהליכים חיצוניים.
אם נשפוט עפ"י נתונים המתקבלים מהמשטרה, ועפ"י תשובות התלמידים לשאלונים המחולקים בבתי הספר, נראה שישנה עלייה גדולה בהתנהגות אלימה בקרב הנוער. יש שיאשמו את ההורים בכך שאינם נמצאים בבית ואינם עוקבים מספיק אחר ילדיהם, יש שיאשימו את בתי הספר שאינם מצליחים לחנך את הילדים, מבלי להתעלם מכל האשמות הנ"ל, לדעתי ישנה נקודה נוספת שהשפעתה על ילדים בגיל ההתבגרות גדולה יותר מאשר על ילדים בגיל הצעיר והיא: רף הציפיות הלאומיות.
נכון להיום נער שגדל במדינת ישראל לא מצפים ממנו לשום מעורבות חברתית או אחריות חברתית, הצפיות שלנו מהנוער דומות מאוד לציפיות שלנו מהילדים הצעירים יותר:
א) תתנהג בנימוס
ב) תשקיע בלימודים
ביהדות רף הציפיות משתנה בגיל בר מצווה, במדינה הוא משתנה בגיל צבא. דבר שגורם לכך שהנוער מוצא את עצמו גדל ללא צפיות מצד האוכלוסיה הבוגרת. דומה המצב לילד שלומד בכיתה ח' ומצפים ממנו לאותה התנהגות של ילד הלומד בכתה ג.
מי הם אותם הממונים על קביעת רף הצפיות? הורים, מורים, ראשות מקומית, וממשלת ישראל. מאחר שהרשויות המקומיות והממשלה אינן מתערבות בקביעת רף הציפיות ע"י חקיקה, חוקים או הפעלת יוזמות חברתיות, המטלה נופלת על הורים ומורים. ואכן יש אוכלוסיות שבהן נוצרות לנו קבוצות איכותיות מאוד של נוער שתורם למדינה ומעורב מאוד בנעשה במדינה, בעבר היו אלו הקיבוצים, אח"כ הכיפות הסרוגות שגם אם לא מסכימים אם דעותיהם, קשה שלא להתרשם ממעורבותם.
מה שהצליח בחברות סגורות יכול להצליח גם ברמה הלאומית, אם ראשי המדינה וראשי ערים יעלו את רף הצפיות שלהם מהנוער אנו נקבל נוער איכותי יותר שמעורב בנעשה במדינה ותורם מזמנו כדי לשפר את שצריך תיקון.
הנוער הוא מקור עצום של שעות התנדבות, שכן לרובו אין את נטל הפרנסה שיש על הוריו. הם נמצאים בחופשה מהלימודים מעל ל-100 ימים בשנה. לו רק נשכיל למצוא לכל נער ונערה את המקום בו הם יכולים לנצל את כישרונותיהם.
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
