השבתה של נמל תעופה בישראל היא ממשאות הנפש של ארגוני הטרור הערביים. ואכן הצליחו. נמל התעופה של ירושלים, עטרות, יענו קלנדיה, מושבת לחלוטין. ממשלות ישראל מאז שנת 1987 קיבלו עובדה זו בשוויון נפש. למי אכפת אם בירת ישראל הפורמלית, ירושלים, היא חסרת קשר אווירי עם העולם? לתל אביב לא היה אכפת, כי לתל אביב יש את בן-גוריון, דהיינו לוד, יענו לידה, הקרויה בכל מפות התעופה בעולם TLV, תל אביב.
הויתור על הריבונות האווירית מגיע בימים אלו לנמל התעופה ה"בטוח" של מדינת היהודים, צוהר הבריחה לעתיד של המנהיגות הנוכחית מן הארץ שעליה הם ממיטים את האסון. כל זב חוטם ברשות הפלשתינית, או בעיר לידה עצמה יכול לקנות לעצמו, או להרכיב לעצמו, משדר רדיו ולשבש את התקשורת עם מטוסים הנושאים מאות בני אדם אל ומאת מדינת היהודים. זה יותר יעיל מקטיושה. זה טוב יותר מקסאם. זה פוגע בדיוק במקום הכואב לאצולת הממון הזחוחה של שפלת החוף: היכול לברוח מארץ הקודש בכל עת שיעלה הרצון מלפניהם.
הקונצפציה של מסירת הריבונות על שטחי ארץ בידי עם זר ואכזר הולכת וקורסת. אותה אצולת ממון הון ושלטון החיה את חייה בין רמת אביב Lydda והמושבה הגרמנית jerusalem אשר הפעילה את הכוח הצבאי והמשטרתי של המדינה נגד היהודים, חשה עתה את משמעות הפקרת הארץ. יש קשר ישיר בין הרס עמונה, הרס חומש ושא נור, ייבוש ההתנחלות בלב הארץ ויכולתו של הפולש הזר לשבש את מהלכי החיים הנורמלים בארץ שרוצה להיות נורמלית. יש קשר ישיר בין ההיתר לקסאם שממשלת ישראל נותנת לחמאס, לתבוסה שנחל צה"ל מול מחבלי חיזבאללה, לפגיעה בריבונות היהודית באוויר של ארץ ישראל. כטייס של האווירונות הכללית אני אומר לכם ששיבוש מכוון של התקשורת עם הבקרה האווירית כמוה לניסיון לרצח, לא פחות משילוח משאית תופת לתל אביב.
הפתרון היחיד לקיום היהודי בארץ ישראל הוא החלת ריבונות יהודית על כל ארץ ישראל מן הירדן ועד הים ביבשה בים ובאוויר. וכיום גם בספקטרום האלקטרו-מגנטי. הספקטרום הזו מצוי בתחום ההסכמים של אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן אך הרשות הפלשתינית לא מכבדת ולא תכבד.
בפעם הבאה שיריב אופנהיימר או דרור אטקס או כל אחד ואחת מאלף אלפי אבירי נישול היהודים מארץ ישראל עולה על מטוס, שיתאם זאת עם מפעילי התחנות הפיראטיות. אולי יואילו להפסיק את השיבושים כדי לאפשר לו לברוח מכאן אל העולם הנאור שבו מדינות מגינות על ריבונותן ביד קשה, ולא מפקירות את אזרחיהן לכל פולש זר.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
