כח קאם באק

אהוד ברק נשאר אהוד ברק, אמר לי עליו פעם עמרם מצנע, אך הוא לומד כל העת תובנות חדשות. הוא אכן למד את הטכניקה של נישוק תינוקות, הפעם במקצה שיפורים ועם קצת יותר רגש. הוא למד לעבוד עם מוכתרים כמו בן-אליעזר. לכבד את מגע השטח שלהם. הוא ידע לתגמל אותם כשצריך.

אהוד ברק עמד במבחן שהוא תזכורת לכל אלה שרוצים להצניח שרים אל הממשלה הזאת יש מאין. מהאקדמיה. מעולם העסקים. רק לא מן הפוליטיקה. הוא עמד במבחן יכולת הספיגה. מבחן של לימוד ושכלול טכניקה של כיבוש יעד פוליטי פעם נוספת, לאחר שנראה היה כגוויה פוליטית.

הקאם בק של ברק הופך אותו ליריב קשה ושווה ערך לבנימין נתניהו. הם שניהם נפלו, הם שניהם למדו לקום. הם שניהם לא הסתפקו מעולם ברווחה חומרית ובצבירת הון אישי. מדובר אם כן בזן מיוחד של אישיות: הצורך להנהיג הוא חלק ממנה. אלה לא בנויים ללכת לראשות עיר אחרי שנגעו פעם אחת במוקד הכח. וכשמדובר בצמד הזה – הוא בא עם ערכת הישרדות צמודה.

ברק או נתניהו. זאת תהיה הברירה של הקרב הפוליטי שיעצב פני המדינה בשנים הקרובות. מי שנהג להטיף במשך שנים לטיפוחה של מנהיגות אזרחית חברתית – אברהם בורג – התאייד אל מחוזות הדרכון הזר. עוד אחד שניסה פעם להגיע לראשות המפלגה – וטופל ביעילות על-ידי בן-אליעזר. במקרה בורג- זה היה טיפול סופני.

ישראל נותנת סיכוי נוסף צמד בוגרי סיירת מטכ"ל – לחוד או ביחד. בהשוואה לבורג – הם אכן ראויים הרבה יותר.