משהו על הסכסוך

החינוך והשפעתו ארוכת הטווח

ערביי יהודה שומרון ועזה פיתחו החל מ-1993 ועד היום מערכת חינוך הרוויה שנאה ליהודים באשר הם יהודים וכן תאוות רצח ומיומנויות לרצח, כדי לקצור את פירות החינוך, וזאת בסיוע כספי של מוסד פרס ל"שלום"??? (תיכנסו לאתר ותראו לאן הלך הכסף ומי נמצא ברשימת התומכים, יש שם גם אחד יוסי גינוסר), והאיחוד האירופי. ילדים שהיו ב-93' בכיתה א' היום הם בכיתה י', ילדים שהיו ב-93' בכיתה ז' הם היום בגיל שאחרי צבא. זהו ללא ספק פרק זמן המאפשר חינוך עמוק וארוך טווח.

נכון, יש "חכמים" כמו עמי איילון שיגידו שזה נובע מכך שקלגסי צה"ל לא נותנים לחולה אנוש להגיע לבית החולים. אבל האמת היא לגמרי אחרת. אם נסתכל על יפן וגרמניה, נראה שהגרמנים והיפנים שונאים את ארה"ב וכל יום בבוקר הם נזכרים שוב במה שהאמריקנים עשו להם ב-1945, בעברם על פני בסיסי הצבא האמריקני ביפן וגרמניה. כן, האמריקנים הם עם מוזר, הם לא סומכים על היפנים והגרמנים שחיים מעל 50 שנה בדמוקרטיה אמיתית.

השנאה של היפנים והגרמנים לאמריקנים מתבטאת באי קניית תוצרת אמריקנית (חוץ מכמה דברים הכרחיים), אך בשום פנים ואופן לא בפיגועים בבסיסי צבא אמריקנים או בטרור נגד ארה"ב. אלו הן שתי דוגמאות לעמים שקבעו רף חדש למשמעות הרשע, אך אחרי קורס קצר בן פחות מ-5 שנים (מכיתה ז' עד יב') הפכו לשקטים -
ל ח ל ו ט י ן!

אנחנו מתמודדים עם רף חדש לרשע, ומנסים, בדרך גלותית, להתמודד עם מציאות רשע, זאת במשך יותר מחמישים שנה ללא הצלחה וללא לימוד.

יש שיאמרו אנחנו משתפרים. חיילינו המובחרים למדו להיכנס לבית בו נמצא מחבל, ולהורגו ללא נפגעים מצידנו. אנו רואים יום יום פעילויות כאלו ביהודה שומרון ועזה.

יש שיאמרו אנחנו משתפרים, למדנו להרוס את בית המחבל עליו ועל בני משפחתו החפים מפשע? כדברי הפתגמים: "טוב 10 חפים מפשע ערבים הרוגים מבני הפצוע קל", "טוב עורך דין גרוע מחזן טוב".

הדרך

הדרך צריכה להיות לימוד העבר, מה ששמעון פרס לא יודע וגם לא רוצה ללמוד. יש ארבע כללים במיגור האויב והפיכתו לבן ברית (לא אוהב):

ניתוק עורק נשימה כלכלית וצבאית, מה שנעשה ביפן וגרמניה אך לא נעשה בויטנאם וקוריאה, הרס תשתיות כולל ללא הפסקה עד לכניעה ללא תנאי (unconditional surrender), גירוש מיעוט האויב ממדינות אחרות - מצ'כוסלובקיה גורשו בתום המלחמה מיליוני גרמנים לגרמניה החריבה. ממדינות דרום מזרח אסיה גורשו מיליוני יפנים חזרה ליפן ההרוסה, ושיקום כלכלה.

אפשר גם אחרת (אולי)

לבעלי הזיכרון הקצר: בכפר קבטיה שבגזרת ג'נין (תושבי אזור א' - מאמיני הדת החדשה חמיצנה, מוזמנים להסתכל במפה), לפני שנים רבות בתקופת רבין, הזכור מ"מורשת רבין", הותקף בית המוכתר, שנחשד בצדק למשתף פעולה עם צה"ל. באותו זמן ישבו הרבה חיילים על הגגות סביב עם מקלעים ומכשירי קשר ולא מנעו בירייה אחת את רצח המוכתר, שריפתו ותלייתו על עמוד חשמל, כדרך המסורת הערבית האצילה והגאה. הערבים ראו שהיהודים לא מגיבים וזו הייתה תחילת ההתקוממות הראשונה.

נתאר לעצמנו תרחיש אחר:

חיילי צה"ל ירו לתוך ההמון המסתער, הרגו 60 איש ופצעו עוד עשרות ולא פינו אותם לשום בית חולים. למחרת ב-6 בבוקר באו יחידות צבא רבות, הודיעו ברמקולים על פינוי הכפר תוך שעה ואחרי כן הרסו בדחפורים את כל בתי הכפר ופינו את כל תושביו לג'נין.

בהודעה שנמסרה על-ידי דובר צה"ל נאמר בערבית שזה מה שקורה למי שמנסה לנגוע במשתף פעולה עם צה"ל. בהסברת חוץ - דובר צה"ל היה מתאר מקרה פחות חמור שאירע אחרי שמצרים קיבלה את מחצית רפיח. חלק מתושבי רפיח שנולד תחת ה"כיבוש" היהודי חשב שמצרים זה כמו יהודים והעיז לעשות הפגנה נגד משהו. כעבור שעה קלה הגיע משאית עם חיילים שפרקו מקלעים, העמידום מול ההמון המפגין, ולאחר פקודה החלו יורים והרגו 60 איש ופצעו 100, העמיסו חזרה את כלי הנשק ונעלמו כלעומת שבאו.

זו הייתה ההפגנה האחרונה ברפיח המצרית מאז שנות ה-80'. אז לא נשמע ציוץ של מישהו על פני כדור הארץ. דובר צה"ל מסביר לעולם את המשפט התלמודי: "המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר אל רחמנים". דובר צה"ל גם מסביר שאין ברירה ובכך מנענו אולי אסון גדול בהרבה ומוסיף ואומר, שכדאי להם לעשות סימולציה איך היה נראה העולם אם ב-1938 היו משמידים את הצבא הגרמני והצמרת הנאצית במיתקפת פתע. העולם קצת מתרגז ומוחה, אך אחרי כמה חודשים שוכח וחוזר לבעיות הרגילות.

אולי יכולנו גם אחרת אך בגלל "מורשת רבין" הפכנו ל"נמושות" המגיבים תגובות מהססות מול אלימות רצחנית.

המוטיב המרכזי בהתנגדות לצעדים תקיפים הוא: אנחנו לא יכולים כי יגיבו נגדנו בתקיפות, יעשו עלינו אמברגו ועוד. אך האמת היא שעם הסברה טובה, לא מוסד או שב"כ טובים, לא עם חיל אוויר מפואר, לא צי משוכלל, לא אופציה גרעינית, אלא רק עם הסברה טובה, אפשר להגיע הרבה יותר רחוק ומהר בפתרון האלימות הערבית בת יותר מ-100 שנה, זאת ללא וויתור וללא משא-ומתן.

כדברי גדולים ממני: "תקנו אותי אם אני טועה".