מזוז בין ענקי ציר הרשע בישראל

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, נקלע, שלא בטובתו, לקרב הגדול בין ענקי התקשורת והפוליטיקה. הקרב הנוכחי נוגע גם לעסקים של המו"לים הגדולים בשוק התקשורת. הקרב הזה, שהחל, כבר בא לידי ביטוי בניסיון להטיל דופי בשיקול דעתו של היועמ"ש ולפגוע במעמדו המקצועי והאישי.

המטרה כפולה: לערער את מעמדו ולנגוס באמינותו של מזוז, ערב קבלת ההחלטות בפרשות הפליליות בהן נגוע ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ובכך לשמר את מעמדו של אולמרט בקרב הפוליטי הגדול מול בנימין נתניהו, ומול איל ההון שלדון אדלסון, שמציב כיום איום עסקי ממשי מול קבוצת ידיעות אחרונות.

מזוז מצוי עתה בקו האש מצד כמה מחברי ציר הרשע הישראלי: ארנון מוזס, חיים רמון ואהוד אולמרט. אישים אלה פועלים באחרונה כדי לפגוע בו. שני הראשונים תידרכו כתבים והפעילו חלק מהם, גם בפרשת נשיא המדינה משה קצב; אולמרט מאפשר לאנשיו, כולל בכיר אחד (לפחות) בלשכת ראש הממשלה, לטפטף ארס נגד מזוז, ולהדיח בכירים בתקשורת לכתיבה מגמתית נגדו, כולל בפרשת קצב.

במאבק הגדול נוטלים אילי הון ובכירים רבים. המערכה מורכבת. להלן מקצת מהפרטים:

• האיום הגדול - קבוצת ידיעות אחרונות, הנשלטת על-ידי ארנון מוזס ואליעזר פישמן פעלה באחרונה כדי לנסות ולבטל את רוע הגזירה: להניא את איל ההון, שלדון אדלסון, מהוצאת חינמון. אדלסון נחשב למקורבו של יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. סוד גלוי הוא, כי נתניהו הוא האיש ששיכנע את אדלסון להיכנס לעסקי העיתונות המודפסת בישראל. בתחילה לעיתון "ישראלי", ועכשיו להקמת העיתון החדש - "ישראל היום". אדלסון ואנשיו אפילו לא טורחים להכחיש: אדלסון רואה בנתניהו מועמד מבטיח לראשות הממשלה. האיום העסקי מצד אדלסון הינו ממשי, שכן, בזכות הונו הפרטי, הנאמד בכ-28 מיליארד דולר(!), יש ביכולתו להשקיע מאות מיליוני דולרים בקרב הגדול, ולטלטל, ואולי אף לפגוע אנושות, בעיקר במעמדה של קבוצת ידיעות אחרונות.

• ההתגייסות של מוזס - מוזס התגייס בשנתיים האחרונות, יחד עם עיתונו, כדי לגונן על אולמרט. העיתון הריץ את קדימה (ואולמרט) בבחירות לכנסת ה-17, חיפה על מעשיו של אולמרט, ניסה לטשטש את העבירות שיוחסו לו (פרשת כרמיה, מרכז ההשקעות, הרשות לעסקים קטנים ועוד). בזאת נטלו חלק גם כמה מבכירי העיתון, ובראשם נחום ברנע. מוזס העדיף את אולמרט, בראשות הממשלה, מטעמים עסקיים מובהקים. בד-בבד עם כך פעלו מוזס ואנשיו בניסיון לשוב "בדלת האחורית" לערוץ מסחרי; וכן כדי לקבל התרים עבור חברת HOT - שבה ידיעות אחרונות הוא אחד מבעלי המניות המרכזיים. מי שיבדוק את מספר ההתרים שקיבלה HOT על-חשבונה של yes, יוכל להבין היטב את הקשר בין הדברים. חיים רמון, שכיהן כשר המשפטים בממשלתו של אולמרט, נחשב ידיד אישי של מוזס, וגם ממנו היו ציפיות לא קטנות.

• הפגישה עם נתניהו - מוזס זיהה את הסכנה כבר לפני יותר משנה. לכן החלה קבוצת ידיעות אחרונות לנהוג בנתניהו בשיטת המקל והגזר. אבל בהיפוך. נתניהו, שהושמץ במשך שנים רבות מעל דפי העיתון, הוזמן לפתע לראיונות. כתבת מגזין מפרגנת/מלוקקת הוכנה עבורו. הוא הוצג כמועמד ראוי ומבטיח, במקום אולמרט, אם זה האחרון ייאלץ לפנות מקומו בגלל כשליו במלחמת לבנון השנייה ו/או בגלל פרשות השחיתות. אצל מוזס אין, כמובן, ארוחות חינם. לראיה: לפני כחצי שנה, ולבקשת מוזס, התקיימה פגישה במלון הילטון בתל אביב. באותו מעמד הציג מוזס בפני נתניהו "בקשה קטנה": לשכנע את אדלסון להימנע מהוצאת חינמון, דבר שעלול להכות אנושות בעיתונים הגדולים, לרבות ידיעות אחרונות. נתניהו ניסה באותו מעמד להפחית מחלקו בהוצאת העיתון, ולהציג זאת כאילו מדובר ביומה פרטית ועצמאית של אדלסון. מוזס לא קיבל זאת.

• התחדשו המעקבים אחרי נתניהו - בנימין נתניהו הבין היטב את שפת הרמזים, אך לא הסכים לשתף פעולה וגם לא נרתע (בינתיים...) מלהט החרב המתהפכת. לגישתו, כדי להבטיח חופש ביטוי אמיתי בישראל ולמנוע מהמו"לים הגדולים להמשיך ולפעול בשוק העיתונות מתוך שיקולים זרים, נכון וכדאי להכניס את אדלסון לשוק העיתונות. לכן אולי אין זה פלא, כי בשבועות האחרונים החלו שליחי קבוצת ידיעות אחרונות לבלוש שוב אחרי נתניהו: עם מי הוא נפגש, האם שילם במסעדה זו או אחרת, ואת מי הוא מעסיק/מפעיל. נתניהו ואנשיו נערכים כבר להתקפה שבפתח: החינמון של אדלסון עומד לצאת לאוויר העולם; ההשמצות נגד נתניהו כבר בדרך.

וכיצד קשור כל זה ליועץ המשפטי לממשלה?

בימים אלה נראה, כי קבוצת ידיעות אחרונות פתחה בקמפיין מתוזמן נגד מזוז. אין מדובר רק בביקורת חריפה מאוד על החלטתו בדבר הסדר הטיעון בפרשת קצב - זה דבר לגיטימי כל עוד מדקדקים בפרטים, אלא בניסיון מגמתי ופסול לערער את מעמדו האישי והמקצועי.

הדבר נעשה בדרך של פרסום כזבים וניסיון להדביק למזוז אמירות שלא היו ולא נבראו (למשל: כאילו מזוז הכחיש את דבר קיומה של טיוטת כתב אישום, בפרשת קצב, הכוללת את סעיף האינוס). מה שנראה כ"מקרה נקודתי" בפרשת חיים רמון, מתחוור עכשיו כשיטה מצד ידיעות אחרונות, שהינו מונופול בתחום העיתונות המודפסת: להבאיש את ריחו של מזוז בעיני הציבור ובעיני מקבלי ההחלטות. הדבר נעשה ערב הדיון בבית המשפט העליון, מתוך כוונה ברורה: להשפיע על ההליך השיפוטי, ולהטות את ליבם של השופטים נגד מזוז.

הניסיון המלוכלך הזה מתנהל באורח דומה לקרב שמנהלים מוזס-פרידמן מול נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, אך בהבדל אחד: קופת השרצים של ביניש אכן גדושה. אגב: ביניש היתה יקירתם של מוזס-ידיעות אחרונות, במשך שנים רבות, עד שחדלה לספק את הסחורה (עכשיו יש לארנון מוזס חברים חדשים: דניאל פרידמן, אהוד אולמרט ובעז אוקון, כך שעכשיו מותר דמה של ביניש).

אם יצליח מוזס בניסיון ההכפשה נגד מזוז, הוא עלול להשיג שתי מטרות, בבת אחת: גם לחסל את הקריירה של מזוז ולהבטיח את מעמדו של אולמרט כראש הממשלה לזמן רב יחסית; וכפועל יוצא מכך - גם לחסום את נתניהו-אדלסון, מהשגת מטרותיהם.