אחי מציק לי כל הזמן

1. זכרו: גם ילדים גדולים צריכים תשומת לב!

2. הקפידו לא להתערב לטובת ילד זה או אחר באמצע הוויכוח. במידת הצורך דאגו ששניהם ינצחו (או יפסידו) באותה מידה.

3. ילדים טוענים בפני ההורים "אתם אוהבים אותו יותר ממני" - שימו לב! חשוב לבדוק מעין נובעת הרגשה זו ומה אתם, כהורים, עושים בצורה לא מודעת, ובכך מחזקים הרגשה זו אצל אחד מילדיכם.

4. זכרו, ויכוח קולני בין אחים הוא לאו דווקא סימן לשנאה/יריבות ביניהם. כל עוד אין שימוש בכוח או באלימות אל תתערבו. בסופו של דבר הם יסתדרו.

5. זכרו, התערבות של הורה בוויכוח בין הילדים גורמת לילדים להרגיש מופלים לרעה ומגבירה את הכעס ביניהם.

6. אפשרו לילד הגדול להיות לבדו עם חבריו, בלי להוסיף לו "זנב" - האח הקטן אחריו.

7. אל תדרשו מהאח הגדול דבר שאינו מתאים לו רק כדי לספק את צרכי אחיו הצעירים. לכל ילד יש זכויות/חובות משלו מעצם מיקומו הכרונולוגי במשפחה.

8. הקפידו לגדול עם ילדיכם. לילדים בגילאים שונים יש דרישות וצרכים שונים. היו גמישים.

9. הקפידו לא להטיל על ילדיכם הבכור כישורי הורות, אתם ההורים של ילדיכם!

10. מריבות בין אחים מפתחות כישורי התמודדות למצבי יריבויות. עדיף בין אחים מאשר עם זרים.

ולבסוף:

ילדיכם מתווכחים - משמע יש קשר ביניהם!

א. העדפות - הורה אחד או שניהם, "מחוברים" לילד אחד יותר מאשר לאחרים, מסיבות שונות (כדוגמה: הילד הזה מזכיר להורים מישהו מסוים, מקומו בסדר הלידה הכרונולוגי וכו'). העדפה זו, שלרוב אינה מודעת, גורמת לקנאה ויריבות מוקצנת בין האחים, שכן האחים האחרים "נלחמים" כדי לקבל את אותה העדפה, ובמקביל - מנדים/פוגעים באח המועדף. (סיפור יוסף וכותונת הפסים).

ב. השוואות - "את מתנהגת יותר גרוע מאחותך הקטנה, לא ברור מי הגדולה מביניכן", "אחיך בגילך עשה זאת בלי שביקשנו ממנו". משפטים אלה, ודומיהם, מוכרים מחיי היום יום שלנו - כהורים. מטרתן המודעת היא לעודד את הילד לשנות את ההתנהגות הלא רצויה להתנהגות הרצויה. במקרה הטוב הערות אלו אינן משנות את ההתנהגות הלא רצויה, אך לרוב הן גורמות להגדלת הקנאה והיריבות בין האחים. באופן לא מודע - אנו גורמים לילד המושווה לומר לעצמו: "אם אני לא יכול להיות כמוהו, ואני לא יכול להילחם נגד הוריי אז אני אלחם ואוציא את כעסי עליו כי אם הוא לא היה קיים, לא היו מעירים לי הערות כאלה. הוריי היו אוהבים אותי". הורים - העירו לילדכם הערות ללא התייחסות השוואתית לאחיו ולאחיותיו.

ג. קושי של אחד ההורים או של שניהם מול ילד מסוים: ילדיכם שונים זה מזה. בכל משפחה קיים ילד אחד הדורש יותר תשומת לב מהאחרים. לפעמים הורים נמנעים מלדרוש מאותו ילד את אותן דרישות שהם דורשים מילדיהם האחרים כדי להימנע מוויכוחים או ממריבות. בצורה זו אותו ילד "קשה" - מופלה "לטובה" (כי לא דורשים ממנו את אותן הדרישות בהשוואה לאחיו/אחיותיו). הפליה זו מקוממת את האחים האחרים - אשר עליהם מוטלות המשימות והיא עלולה לגרום לאחד האחים "לקחת" את תפקיד ההורה מול האח ה"מופלה לטובה" וכך היריבות גדלה. כהורים חשוב להיות מודעים מה המניע לנתינת המשימה לילד המסוים - ולא לאחיו.

ד. לאח קטן מגיע יותר: "וותר לו, אתה לא רואה שהוא קטן ממך", "אל תגזים! המכות שלה לא כואבות כמו שלך", "אסור לך להרביץ לה בחזרה", משפטים אלו ואחרים מפלים את האח הקטן לטובה, יחסית לשאר האחים, וגורמים להרבה מאוד קנאה ויריבות מצד האחים האחרים. הם חשים את חוסר ההוגנות מצד ההורים ואת ההעדפה הברורה. בדרך-כלל האח לפני האחרון הוא זה שנדרש לוותר הכי הרבה. שימו לב - ויתורים לאח הצעיר, בגלל היותו הקטן ביותר, גורמים לתחושה של חוסר הוגנות מצד האח הבוגר יותר. האח הקטן מקבל תחושת כוח (מדומה) מהיותו "חסר ישע". זכרו! הילד לא בחר את סדר לידתו - לכן הוא לא צריך להפסיד בגלל הכרונולוגיה.

ה. עצמאות האח הגדול: "רגע, אתה הולך ליוסי? קח איתך את אחותך הקטנה כדי שאוכל לנוח". הורים רבים "מלבישים" את האחים הקטנים על הגדולים ובכך גורמים לכעס ויריבות של האח הגדול כלפי האח הצעיר. משפטים כמו "מאז שאני זוכרת הוא הולך אחריי לכל מקום" הם משפטים מוכרים מפי האחים הגדולים. חשוב להיות ערניים לרגישות זו אצל האח הגדול ולשוחח עימו על-כך. מותר וחשוב לבקש עזרה מהילד הבכור, אך הכל בגבול הטעם הטוב! לא להפוך אותו להורה נוסף.

אז מה בכל זאת עושים כדי להקטין את היריבות בין אחים?