ח"כ יובל שטייניץ (ליכוד) החליק על קליפת בננה אשר הושלכה על-ידי אלמוני במסדרון הקומה החמישית של משכן הכנסת סמוך לכניסה אל חדר סיעת הליכוד. צלם חינמון נפוץ שעמד לתומו בפתח חדר סיעת שמאל סמוכה - התעשת במועד, חדל מיד משיחתו עם מזכירת הסיעה - ולכד את שטייניץ כשהוא מתרומם מן הרצפה ובודק ומוצא שכל עצמותיו - השבח לאל - תקינות. הצילום פורסם בעמוד הראשון של החינמון הנפוץ. קצין הכנסת פתח בחקירה.
כואב מדי. נעדן את הארוע: צעיר המתואר כפעיל שמאל ותומך ואנונו הצליח להכניס עוגת קרם ושוקולד למשכן הכנסת, המקום השמור ביותר במדינה. כאשר עבר ח"כ דני יתום (עבודה) לתומו במסדרון הקומה הראשונה של המשכן, קומת הוועדות, הוטחה בפניו העוגה במחאה על "נטישת ערכי הסוציאל דמוקרטיה על-ידי רבים וטובים במפלגת העבודה".
צלם של אתר חדשות באינטרנט שקיבל רמז מראש היכן ומתי תבוצע המחאה המתוקה- קלט את יתום כשהעוגה מרובת הקלוריות - מרוחה כולה על פרצופו.
לא. זה לא קרה. נישא תפילה לבריאותם של שני האישים ונקווה שזה לא יקרה. אבל אם היה קורה - האם היה במעשה הצילום פלישה לרשות הפרט של שטייניץ? של יתום? האם ניתן היה להעמיד את הצלם הזריז לדין בשל פלישה לפרטיותו של אדם? לכידה זדונית שלו את איש הציבור בעין המצלמה ברגע מביך?
הסוגייה הופכת לא אקדמית ומציאותית מאוד נוכח הצעת חוק של יובל שטייניץ (ליכוד) ודני יתום (עבודה), הצעת חוק הגנת צנעת הפרט בתקשורת, התשס"ז-2007. ההצעה הונחה בימים אלה על שולחן הכנסת.
וזאת ליבת החוק המוצע: "לא יפורסמו בטלוויזיה ובעיתונות, הארצית והמקומית, צילומי תקריב המאפשרים זיהויו של אזרח ישראלי במצבים אינטימיים קשים ומביכים, לרבות: ערטול וחשיפת איברים אינטימיים, חוויות כאב וסבל קשות, פעולות החייאה וטיפול נמרץ, מצב גסיסה וסף איבוד ההכרה, קשיי נשימה חמורים, הפרשות, הקאות, מצב שלאחרי תקיפה מינית, וכיוצא באלו - ללא אישור מפורש של האזרח".
יובל שטייניץ הוא אזרח שומר חוק. נפילה מלוא קומתו במסדרון באה כמובן בגדר "חווית כאב" כמפורט בהצעת החוק. אדם שעוגה מרובת קלוריות מרוחה על פרצופו הוא אדם ברגע מביך. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לראות את עצמו מתועד כך באחד מכלי התקשורת.
אם היה צלמנו החרוץ מבקש את אישורם המפורש של האזרחים שטייניץ את יתום - היה נתקל מן הסתם בסירוב. אם היה מפרסם את הצילום מבלי לבקש אישור הוא וכלי התקשורת שלו היו צפויים לסנקציה הנקובה בחוק: "יאסר עליו לעבוד כעיתונאי ובכל תפקיד בתחום העיתונות והתקשורת למשך שנה. עיתון יומי או טלוויזיה ישלמו קנס של 10 אלפים ש"ח". כלומר - במקרה דנן - אבדן פרנסה למשך שנה תמימה.
ועוד סנקציה על מפר החוק המוצע: "אדם או קרוב משפחה מקרבה ראשונה, שניזוקו על-ידי פרסום כאמור יוכלו לתבוע את נזקם מהגוף המפרסם בתביעת נזיקין ובכל מקרה יהיה זכאי במקרה של הוכחת המעשה לפיצוי מזערי של 30,000 ש"ח גם ללא הוכחות היקף הנזק".
מה מפריע לי כאיש שעיסוקו תקשורת פוליטית עם החוק המוצע? כאשר מדובר באזרח מן השורה, משה לוי, גאולה מזרחי ותהילה בלומנקרץ - אין לי בעיה. אנשים שבחרו לחיות את חייהם בדלת אמותיהם שלהם - זכאים לכל הגנה מפני פלישה לפרטיות. גם ברגעים של אושר - בשמחות משפחתיות - ועל אחת כמה וכמה ברגעים של כאב וסבל. זהו חוק אנטי פפרצ'י מובהק. אפשר לברך עליו.
אך אנשי ציבור המעמידים את עצמם על בימה קטנה בכיכר העיר, מונים את מעלותיהם, מנפיקים אינסוף צילומים מחמיאים של עצמם, מתדרכים צלמי טלוויזיה לצלם אותם רק מן הצד היפה יותר של הפרופיל, משכנעים אותנו כי עלינו להפקיד את גורלנו וגורל יקירנו בידם בעת שלום ובעת מלחמה, מקיפים את עצמם ביועצים "איסטרטגיים" התופרים וגוזרים להם בשכר תדמית שלעיתים אין קשר מוכח בינה לבין המציאות - אלה מוותרים מכללא על חלק מזכותם לפרטיות.
את אלה מותר להציג גם ברגעים שאינם מחמיאים. כמות שהם. אפילו אם נרדמו במהלך ראיון. חונים באין חניה. בפתח קזינו בבולגריה. אפילו אם נתפשו מחטטים באפם במהלך דיון משמים במליאה. גם כאשר נתפשו בבגדי ים בתשעה באב, יום בו הכנסת שובתת, והם בעיצומו של משחק שש-בש באתר נופש באילת. גרוע מכך: גם אם הם נראים בצילום המביך והפוגע כאשר כרסם נשפכת החוצה.
מי שמוכר את עצמו כגלויה צבעונית שהיא מפתח לעתיד טוב יותר - שלא יקבול אם הוא נחשף, לעיתים רחוקות מדי, כסתם בן אדם על מעלותיו ועל חולשותיו. ככל שהתמקצעו אלה הבונים תדמיות של מנהיגים - כך גבר הצורך לשבור את מסכת הספין שלהם בחומר שאוב מן המציאות.
את הסיוג הזה, את ההגנה הזאת לאנשי התקשורת העוקבים אחרי הנושאים שלהם מקרוב - ולעיתים אכן בסגנון פולשני - לא סיפקו המחוקקים שטייניץ ויתום. לדידם דין אחד לאזרח מן השורה ודין אחד למנהיגיו בכל הקשור לזכותם לפרטיות מלאה. יש לקוות כי הגנה כזאת תסופק עד שהחוק יעבור את משוכת הקריאה השנייה והשלישית הסופית במליאת הכנסת.
