בכל הרעש סביב דוח המבקר בכל הנוגע לעורף, הסיפור בהמשכים של ועדת וינוגרד, שחרור עצירים פלשתינים, החמאס המתחזק וכעתודה מתמדת, סוריה והחיזבאללה, הגרעין האירני, והקריאה לממשלת חרום לאומית - שכחנו דבר אחד: זרועות הביטחון הצליחו בצורה מרשימה למנוע פיגועים בלב ריכוזים עירוניים בישראל. על כך לא שומעים כמעט מילה, לא מצד הדברנים שלנו ולא מכותבי המאמרים לסוגיהם.
טפו, טפו, טפו, לא לפתוח פה לשטן. גם אני לא הייתי פותח, אלמלא אלה שלא הפסיקו לסגור אותו, בקיטור ובהתלהמות מתמשכים, על כשלים במלחמת לבנון, צודקים או לא צודקים, על טרור גובר, על סכנות אורבות, על אפוקליפסה - כאן ועכשיו. הדברים לא אמורים רק לגבי הדוברים למיניהם בתפקיד מלא או במילואים. הם אמורים גם לגבי הציבור הרחב אשר גם הוא מלא טענות כרימון, חלקן נכונות וצודקות, גם הוא נרגן ורואה רק את המנהרה. והדברים מכוונים גם לקהילה התקשורתית שלי - "הדוורית" כביכול, שמלאה עם עצמה, יהירה ויודעת הכול, רק לא לומר מילה טובה כאשר היא מתבקשת.
בשבילי, להתהלך במדרחוב בירושלים או ברחוב עמק רפאים- ה"וויליג'" של הבירה, או "המושבה" בשפתנו, ולראות את החיים תוססים, רוחשים, זורמים - הוא לא דבר של מה בכך. להתבונן באשכולות האנשים, המבוגרים והילדים מתהלכים בצל העצים, או ישובים בבתי הקפה הרבים. זה משהו. נכון שהירושלמים, למודי פגעים ומפגעים, מעולם לא היו בפאניקה לא לעצמם ולא עוררו אותה אצל אחרים. אבל עכשיו העין לא שובעת. ויש גם תיירים בירושלים, הרבה יותר מאשר ישראלים מרחבי הארץ.
משהו השתנה. לדוגמה בשנת 2002 היו 29 פיגועים בכל הארץ, למעט ירושלים, ואילו בירושלים לבד היו 17 פיגועים. בכל הארץ באותה שנה נהרגו 140 אנשים ו-789 נפצעו בפיגועים ואילו בירושלים לבדה נהרגו 73 ונפצעו 310 (מתוך www .terrorism-info).
לא רק התיירים הדירו רגליהם מן הבירה אלא גם "העורף" הישראלי החרים אותה, ועדיין הוא זהיר מאוד. אך, כאמור, משהו השתנה. זה אמור גם לגבי מקומות כמו "לב דיזנגוף" או חוף הים בתל אביב, או בכל קניון, ממטולה עד אילת, או מרכזי אירוח ובילוי בכל הארץ. אפילו שדרות והנגב המערבי שעדיין נתונים לירי פגזים וקסאמים, והנס בקיבוץ כרמיה הוא תזכורת טרייה, גם אלה פחותים משהיו.
ירידה מרשימה בפיגועים בישראל
במהלך שנת 2005 נהרגו 54 ישראלים בהשוואה ל-117 הרוגים בשנת 2004. מחצית מבין ההרוגים נפלו ב-7 פיגועי התאבדות. גם במספר הפצועים חלה ירידה ניכרת. כמה סיבות לירידה הניכרת בפיגועים גם בשנת 2006. אחת החשובות שבהן הם מעצרי מנע של שירות הביטחון. בשנת 2005 עצר השב"כ 160 מתאבדים פוטנציאליים. ע"פ נתונים מן המקור שצוין לעיל, שנת 2006 אופיינה בהמשך הירידה בפיגועי טרור של ארגונים פלשתינים, בייחוד הירידה הרצופה במספר פיגועי התאבדות ובמספר הנפגעים. זאת לא משום שארגוני הטרור איבדו את הלהט, אלא בשל סיכול מוצלח של כוחות הביטחון וקיומה של גדר הביטחון, שעדיין משמיצים אותה גם אצלנו.
מתברר כי מאמצי הטרור לאחר ההינתקות, להעתיק את תהליך ההתעצמות ליהודה ושומרון (ובכלל זה יצירת יכולות לירי מרגמות ורקטות) עלו עד כה בתוהו, בעיקר בשל יעילות פעולות הסיכול הישראליות. אולם למרות המכות שספגו ארגוני הטרור ביהודה ושומרון הם שבו וניסו לבצע פיגועים כולל הוצאה לפועל של פיגועי התאבדות בשטח ישראל. ארגון הג'יהאד האיסלאמי ופת"ח בשכם ובג'נין, לעתים בהכוונה מבחוץ, המשיכו לבלוט בשנה האחרונה כמוקדי הטרור ביהודה ושומרון, הגם שרמתם המבצעית ירדה בהשוואה לשנים הקודמות.
מובן, שהסקירה מספקת שפע של נתונים לא רק על פיגועים אלא על ארגוני הטרור לסוגיהם, כולל החיזבאללה בלבנון. מאידך היא אינה מעודכנת, כמו השינוי שחל בשטחי יהודה ושומרון בשליטת אבו מאזן ואנשיו, מאז השתלטות החמאס על עזה. שמענו גם כי באחרונה נבלמה חדירת חיזבאללה לשורות הפת"ח. מי שמזלזל בשינוי הזה עושה רע לא רק לפלשתינים אלא גם לעצמנו.
אך בהקשר שאני מעלה די בכך כדי לראות את מאמצי הסיכול של מערכת הביטחון על כל שלוחותיה ובעיקר שירות הביטחון הכללי, שפועל בתחום הקו הירוק, אבל לא רק. מובן שאין לדעת מה יילד מחר, אבל ההישג הוא הישג גדול. משום כך מתבקשת לא רק מילה טובה על מערכת הביטחון לשלוחותיה אלא גם חיבוק חם, ואני עושה זאת בנפש חפצה, בלב פתוח ובתודה. Chapeau.
כאשר מדובר בהגנה על בתינו, אין כמו זרועות הביטחון וצבא ההגנה לישראל, שכשמו כך הוא צריך להיות. אני מאמין ביכולתו להעמיד במקומו גם את חמאס, חזק ככול שיהיה. אני רק תמה היכן כל האקטיביסטים הקולניים שמבוקר ועד ערב - הביטחון בגרונם, מדוע הם לא אומרים מילה טובה על אלה ששומרים עלינו וישמרו עלינו, גם לאחר שנשתחרר מן הגיבנת של השטחים.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
